ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- סוכה
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:
המשנה בסוכה (לד, ב) מביאה מח' תנאים בפרטי הדין של המצווה בשאלה כמה פריטים צריך להביא מכל מין. הגמרא שם מלמדת דין בלקיחת ארבעת המינים:
ומנין שמעכבין זה את זה? תלמוד לומר ולקחתם - שתהא לקיחה תמה.
דין זה מופיע גם במנחות (כז, א):
וד' שבלולב - ולקחתם, לקיחה תמה. אמר רב חנן בר רבא: ל"ש אלא שאין לו, אבל יש לו אין מעכבין... תנאי היא, דתניא: לולב בין אגוד בין שאינו אגוד - כשר; ר' יהודה אומר: אגוד - כשר, שאינו אגוד - פסול. מאי טעמא דר' יהודה? גמר קיחה קיחה מאגודת אזוב, מה להלן באגודה, אף כאן באגודה. ורבנן? לא גמרי קיחה קיחה. כמאן אזלא הא דתניא: לולב מצוה לאוגדו, ואם לא אגדו - כשר, כמאן? אי כרבי יהודה, לא אגדו אמאי כשר? אי רבנן, מאי מצוה? לעולם רבנן, ומאי מצוה? משום זה אלי ואנוהו.
ויש לעיין מה לומדים מהביטוי לקיחה תמה? וכן צ"ע במה שמובא בסוף הגמרא ביחס ל'זה אלי ואנוהו' - מה משמעות 'המצוה' לאגוד? במה יש בזה הידור? ניגע ביסודות הסוגיא, ובעז"ה אידך זיל גמור.
לקיחה של כל המינים
מפשטות לשון הסוגיא והקשרה, הנידון הוא ביחס לחובה ליטול את כל המינים המצויינים בתורה. אך יש להבין את הדרישה ללקיחה שלימה היינו לקיחה תמה, וכן יש לברר מה הדבר הנדרש בכדי שתחשב הלקיחה כשלימה, האם הנדרש הוא לקיחת כל הפרטים המופיעים בפסוק, ולא רק חלקם, או שמא צריך לקיחה של כל המינים בבת אחת?
כתב הבה"ג (הלכות לולב, טו):
ומנין שמעכבין זה את זה, ת"ל ולקחתם שתהא לקיחה תמה. ועד דהוו הני ארבעה מיני בהדי הדדי לא נפיק ידי חובתיה, דתניא ארבעת מינין שבלולב מעכבין זה את זה, ואמר רב חנין בר רבא לא שנו אלא שאין לו, אבל יש לו אין מעכבין. אין לו מעכבין דכולהו חדא מצוה נינהו, דכתיב ולקחתם, שתהא לקיחה תמה וכל חד מיניהו בעי לקיחה. יש לו אין מעכבין, ולא תימא דעד דמגבה לכולהי בהדי הדדי לא נפיק, אלא אי מגבה חד חד לחודיה שפיר דמי, דקיימא לן לולב אין צריך אגד.
וכדבריו כתבו עוד ראשונים כרי"ף (יז, א בדפי רי"ף), רמב"ם (שופר ולולב ז, ה-ו) ורא"ש (סוכה ג, יד). ולדברי כולם מצוות לולב, מצווה אחת היא אלא יש לה פרטים, ואם כל הפרטים לפניו אזי נחשב הדבר ללקיחה אחת. וכמו שכתב הרמב"ם בביאור בשרשי המצוות (שורש יא):
השרש האחד עשר שאין ראוי למנות חלקי המצוה בפרט חלק חלק בפני עצמו כשיהיה המקובץ מהם מצוה אחת: פעמים יהיה הצווי האחד שהוא מצוה אחת יש לו חלקים רבים. כמו מצות לולב שהיא ארבעה מינים. הנה לא נאמר כי פרי עץ הדר מצוה בפני עצמה וכפות תמרים מצוה בפני עצמה וענף עץ עבות מצוה בפני עצמה וערבי נחל מצוה בפני עצמה. לפי שאלו כלם הם חלקי המצוה. כי הוא צוה לקבצם ואחר קבוצם תהיה המצוה לקיחת הכל ביד ביום הידוע.
ומפני שכל הד' מינים מצווה אחת הן – מקשה ר"ת (סוכה לד, ב ד"ה שתהא) – כיצד יועילו בזה אחר זה? לכן מעמיד ר"ת את מח' רבנן ורבי יהודה בשאלה האם חובה לאגד את כולם או לא, אך עצם לקיחתם יחד היא ודאי מעכבת.
לקיחת פחות מד' מינים בשאר הימים
ואע"פ שחולקים בדין זה מסכימים הם שלקיחת הד' מינים כולם מעכבת גם בשאר הימים ולא רק ביום הראשון, משום שהדין של ולקחתם ממנו נלמד הדין הנ"ל, מתייחס לכל הימים (ראה רמב"ם הנ"ל). אך דעת רבי יעקב מאורליינש (מובא באור זרוע ב, הלכות סוכה סימן שח) שונה:
השיב ה"ר יעקב דאורלינש זצ"ל דמי שאין לו אתרוג שיטול שאר מינין ויברך ביום טוב שני דשאר מינין לא מעכבי זה את זה אלא ביום טוב ראשון מידי דהוה אאתרוג חסר... ואני המחבר (אור זרוע) נראה בעיני הלכה למעשה כדבריו שהרי דרשינן ולקחתם לכם לקיחה תמה [למעוטי אתרוג חסר ודרשינן נמי ולקחתם לקיחה תמה] לארבעת מינין שמעכבין זא"ז הלכך כי היכא דלקיחה תמה הפוסלת אתרוג חסר דוקא ביום טוב ראשון ה"נ לקיחה תמה המעכבת בד' מינין דוקא ביום ראשון וכן הלכה.
לפי האור זרוע, יש להתבונן על כל דרשת לקיחה תמה בשני אופנים: א. לקיחה שלימה. ב. לקיחת שלמים. כלומר הציווי על תמימות(תמות) הוא בשני המישורים במקביל הן ביחס לצורך לקחת את כל המינים, והן ביחס לכל מין ומין שיהיה שלם-תמים.
אמנם דעת החולקים עליו שיש מושג של עיקר הלקיחה, כמ"ש תוס' בתחילת הפרק, ולקיחת כל הד' מינים הוא ודאי מרכיב עיקרי ובסיסי בלקיחה ועל כן הוא נדרש לכל ימי החג. משא"כ דין פרטי של חסר שנוגע לכל מין בפני עצמו אינו נדרש בהכרח כל החג.
לקיחה באגד
ונשוב למח' הראשונים בנוגע לנטילת כל המינים אחד אחד, לדעת בה"ג מועיל ולדעת ר"ת לא מועיל. ונראה לי ששורש המח' תלוי הוא בהבנת מחלוקת ר"י ורבנן לגבי אגד. רבי יהודה דורש גז"ש מ'ולקחתם אגודת אזוב' ל'ולקחתם לכם' שכשם צריך קשירה כך בד' מינים צריך קשירה ואילו רבנן לא דורשים כן. ואעפ"כ, סוברים שיש מצוה לאגוד משום 'זה אלי ואנוהו'.
לבה"ג הביטוי 'לא בעי אגד' מלמד שבעצם אין צורך בחיבור כלל, שכן א"א לקרוא לעצם החזקת כל המינים יחד כחיבור שהרי שום דבר מהותי לא קושר ביניהם. אך לר"ת יש צורך מהותי בחיבור בין כולם, וזה מתקיים על ידי עצם ההחזקה המאוחדת, אך אין צורך בקשירה והיא רק לנוי.
מהו ההידור?
נתבונן בענין נוסף בדין האגד. על אף שלדעת חכמים אם לא אגד – לא מעכב את הלקיחה, מודים שהוא נצרך לכתחילה משום 'זה אלי ואנוהו'. ויש לדון היכן בדיוק נמצא ההידור? האם הוא בייפוי המינים עצמם או שמא הוא יפוי בעצם לקיחה?
והנה, יש מח' תנאים (סוכה לו, ב):
אין אוגדין את הלולב אלא במינו, דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר: אפילו בחוט במשיחה. אמר רבי מאיר: מעשה באנשי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות של זהב. - אמרו לו: במינו היו אוגדין אותו מלמטה.
ונראה על פניו שנחלקו בגדר ההידור, דלפי רבי יהודה הרי ההידור הוא בעצם הלקיחה ועל כן הוא צריך להיות ממינו ועניינו כאן לחזק את ה'לקיחה'. ואילו לדעת רבי מאיר ההידור הוא בייפוי המינים ועניינו במראה ועל כן לא נחשב אותו האגד לחציצה.
וראיתי בחקירה זו דברים שכתב האבני נזר (סימן תלג):
אך באמת ענין ואנוהו דלולב אינו משום נוי במראה כלל... ממילא לולב ומיניו כיון דכתיב ווין ביניהם צריך לאחוז הג' מינים לכתחילה ביד אחד שיהי' לקיחה אחת. ושוב משום ואנוהו חובה לאגדן שיהי' לקיחה אחת לגמרי... הכא נמי כיון דמצוה לכתחילה לקיחה אחת ביד אחד הוי הידור מצוה אם הם אחד יותר. ועל כן סבירא לי' לרש"י וסייעתו דלא הוי אחד לגמרי רק ע"י קשר גמור. והכין ברירא דהא מילתא. ובמק"א [עי' להלן סי' תצ"ב] ביארתי הדברים באר היטב. נמצא דהידור זה אינו הידור דמראה. ואין נפקא מינה אם נראה או אינו נראה:
לקיחה של דבר שלם
יש לציין בסוגיא זו גם לשיטת רש"י (סוכה לו, ב ד"ה ומשנינן בשלמא) ותוס' (שם כט, ב ד"ה בעינן) המוסיפים שיש גם גדר של חסר הנלמד ומלקחתם. כלומר דלקיחה המדוברת היינו שצריך לקחת מין תם-שלם ולא חסר. ועפ"י זה קבעו נפק"מ לפסולים בשאר הימים.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.












