ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- סנהדרין
הדן דין אמת לאמתו משרה שכינה.. חרבו בין ירכותיו וגיהנום פתוחה תחתיו.. המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשירה..
ומעניין הדבר שהרי"ף מביא הרבה מהדרכות אלו בדבריו והרי דרכו בקודש להביא רק דברים הנוגעים להלכה. והדברים מובאים הלכה למעשה בשו"ע חו"מ סימן ח. וצ"ע מה חשיבותם של תכונות ודרישות אלו.
זכות קדימה בדין
מכאן נעבור לעניין אחר לחלוטין, אך לאחר ביאורו יתבאר גם העניין שלפני כן.
הגמרא (ח, א) אומרת שיש לדון את הבאים בשערי בית הדין לפי סדר הגעתם:
כקטן כגדל תשמעון. אמר ריש לקיש: שיהא חביב עליך דין של פרוטה, כדין של מאה מנה. למאי הלכתא: אילימא לעיוני ביה ומיפסקיה - פשיטא: - אלא: לאקדומיה.
גמ' זו נפסקה להלכה ברמב"ם (סנהדרין כ, י) הכותב שכל הדינים צריכים להיות שווים בעיני הדיין לכל דבר. ובשו"ע בצורה מפורשת יותר (טו, א): צריך הדיין שיקדים לדון הדין שבא לפניו תחלה. ע"כ. ואמנם יש לשאול מה ההו"א שניתן יהיה להקדים את המאחר, וכי בגלל שהדין הוא פחות בסכומו אזי מפסיד זכותו?
עונה המהרש"א:
ויש להשיב בזה לפי שהותר לדיין ליטול שכר בטילתו דמוכח והשתא מדין של ק' מנה יוכל ליטול שפיר שכר בטילתו אבל מדין של פרוטה לא יוכל ליטול שכר בטלתו דא"כ לא יהיה הדין בפרוטה ואין נזקקין לפחות משוה פרוטה גם אפשר שהפרוטה כולה לא תספיק לשכר בטלתו ושמא יאמר הדיין אקדים הדין של ק' מנה שאוכל ליטול ממנו שכר בטלתי וע"כ הזהיר עליו הכתוב כקטן כגדול תשמעון שאם בא קודם לפניך הדין של פרוטה הקדימהו אף שלא תטול עליו שכר וק"ל:
זכות קדימה?
אך על עצם הדין יש לשאול – מהי זכות זו שקנה הנידון שהגיע ראשון לבית הדין? וכי מהיכן לו זכות זו? האם דבר זה נכון ביחס לכל מקום בו יש תור או שמא דווקא בבי"ד? ועוד יותר יקשה הדבר מהמשך ההלכה בשו"ע (שם סעיפים א-ב):
צריך הדיין שיקדים לדון הדין שבא לפניו תחלה, אבל צריך להקדים דין של תלמיד חכם אפילו בא לבסוף; וכן מצוה עליו להפך בזכותו מה שיכול... היו לפניו דינים הרבה, מקדימין דין היתום לדין האלמנה, ודין האלמנה קודם לדין תלמיד חכם, ודין תלמיד חכם קודם לדין עם הארץ, ודין האשה קודם לדין האיש.
דברים אלו נפסקו כמובן עוד לפני כן ברמב"ם (סנהדרין כא, ו) ועיי"ש בנושאי כליו לראות את מקורותיו מהגמרות.
ונשוב להתבונן, אם אכן יש זכות לראשון, מהיכי תיתי שאפשר לעקוף אותו בחינם? ועוד נקשה מדברי רדב"ז שהעיר על הרמב"ם הנ"ל:
ומסתברא לי שאם הדין של פרוטה צריך עיון ומתון ואותו של מאה מנה פשוט הוא מאד פסיק ושרי ליה שאין ראוי לענות אותו מפני מתון של זה:
וקשה, שאם יש לראשון זכות, מה פשוט בהיתר העקיפה?! הא ניחא אם מתרצה בזה, אך לכפות על זה – הכיצד?
שוויון הנידונים בבית הדין
ונראה שיסוד הסברא מונח במקום אחר. אכן אין זכות של ממש, קניינית או ממונית, לאדם שהגיע ראשון, ולא נראה שיכול לתבוע על עקיפה בתור. זכות זו היא מעין מוסכמה חברתית בכדי לנהל את העולם ביושר ובכבוד. אלא, שסברא נוספת יש בבית הדין והיא מניעת חשש סתימת פיות הנידונים.
הגמרא במסכת כתובות מספרת (קה, ב):
שדריה לקמיה דרב נחמן, שלח ליה: נידייניה מר להאי גברא, דאנא ענן פסילנא ליה לדינא. אמר: מדשלח לי הכי, שמע מינה קריביה הוא. הוה קאים דינא דיתמי קמיה, אמר: האי עשה והאי עשה, עשה דכבוד תורה עדיף, סלקיה לדינא דיתמי ואחתיה לדיניה. כיון דחזא בעל דיניה יקרא דקא עביד ליה, איסתתם טענתיה.
כאשר מגיעים שניים לבית הדין מצווה התורה לעשות כל הנדרש על מנת להוציא לצדק את האמת, ובתוך דרישה זו כלול כל הנתבע ממערכת הדין שלא תגרום לאחד מן הנידונים להרגיש שכבר הפסיד בדינו עוד לפני שפתחו בדיון. וזהו 'איסתתם טענתיה'.
כאשר אדם מגיע לבית הדין ונידון אחר נכנס לדון לפניו, אזי 'נסתתמו טענותיו' וזאת משום שהוא חש שאין נוהגים בו בכללים הנהוגים בכל מקום, אלא הוא כנראה נחשב לפחות ערך ועל כן מקדימים לו את המאחרים. אך אם סיבת ההקדמה הינה אובייקטיבית כגון אנשים בעלי רגישות יתירה כיתום ואלמנה, אזי הראשון מבין ומקבל שאין כאן פסילה אישית שלו אלא קריטריון אובייקטיבי ואיננו נפגע. ויותר מכך, אם לא ניתן לרגישים יותר את זכות הקדימה, אזי אצלם 'יסתתמו הטענות' בתחושה שלא מבינים את מקומם ואת התמונה המלאה של סיפורם.
וממילא מובנים גם דברי הרדב"ז, שתועלת המערכת היא שלא יתמהמהו נידונים על לא דבר, ולכן בדין פשוט ודאי שניתן להקדים את הדין המורכב – שכן זהו קרטיריון אובייקטיבי. וברור שאם יגיעו כמה נידונים קצרים אז יכול הדיין להפסיק את 'עקיפת' הראשון משום זכותו. וכן בין יתומים ואלמנות, הדין חוזר לסדרו הרגיל, מי שהגיע ראשון – נכנס ראשון.
ואף ביחס לתלמיד חכם, יש לומר שהוא קודם משום עיסוקיו הציבוריים, ואדם לא יפגע אם יעקוף אותו. וחידוש על פי זה יוצא שדין עקיפה לא נאמר רק ביחס לתלמיד חכם דווקא אלא לכל העוסק בצרכי ציבור, ועסקי הציבור ממתינים. חשבתי דוגמא לדבר שאם אנשים רבים ממתינים בתור בבנק או דואר וכיו"ב, ודאי שלא ירצו שיעקפו אותם. אך אם יכנס לפתע קצין מאובק, ומתברר ששב לכמה שעות משדה הקרב, כולם ודאי יתנו לו קדימה, ואם יבוא אחד ויאמר אני לא מוותר, הוא יהיה המוזר בטענתו.
התביעות מהדיינים
על פי זה יובן מדוע יש דרישה הלכתית לדיינים שיראו עצמם על פתחה של גיהנום וכו'. שכן, עמדה זו מאפשרת לנידונים לבוא בתחושה שהדיין הדן אותו מגיע עם מלא רצינות והבנת האחריות המוטלת עליו, וממילא בטוח לטעון אשר על ליבו ולא לחשוש שלא יהיה כאן דין ראוי.
וזוהי התביעה המופיעה בגמרא שדיין צריך לדון דין אמת לאמיתו. ומה ביאור מושג זה? וכי אמת לא מספיקה? עונים על כך התוס' במסכת שבת (י, א ד"ה דין): לאפוקי דין מרומה. ע"כ.
ומבארים אחרונים שמלבד עצם ידיעת הדין נתבעת מהדיין גם היכולת לקרוא בין השורות, ולהבין מספיק בענייני העולם הזה בכדי שדינו לא יהיה מרומה. ביאור נוסף שראיתי שאמת היא הצדק על פי הלכה. אמתו היא תחושת הדיין בנתינת הפסק- ששמח שעשה כהלכה ולא ששמח או עצוב בפסקו בגלל רגשותיו אל אחד מן הנידונים.
בשני אופנים אלו ברור שהנידון העומד בפני דיין הדן אמת לאמתו, חש רגוע לומר את אשר על ליבו ללא חשש שירמו את הדיין או שמא רגשותיו ינהלוהו.
חיפוש זכות לתלמיד חכם
נקודה נוספת המצריכה עיון היא ההלכה הנ"ל המחייבת לחפש בזכותו של תלמיד חכם. והדבר מעורר תמיהה רבתי, וכי יש משוא פנים לתלמיד חכם?!
כותב על השפת אמת (שבת קיט, א):
בגמ' אמר רבא תיתי לי דכי אתי צ"מ כו' אבי סדיא כמה דלא מהפיכנא בזכותי' יש לתמוה דלמה יהי' מותר דהוי כנשיאת פנים בדין וגם יש לחוש דמסתתמין דברי חבירו כשידע שהדיין מהפך בזכותו דצורבא מרבנן ולולי דמסתפינא אמינא דאסור להפך בזכותי' טפי מן בע"ד השני אלא עיקר כוונתו שמיד קיבל את הדין והניח כל עסקיו דכה"ג אמרינן בכתובות (ק"ה) ובשבועות (ל') דיש להקדים דינא דת"ח ומשום דהטעם הוא דשמא יזכה הת"ח בדינא קרי לי' מהפיכנא בזכותי'..
כלומר, ודאי שאסור לחפש זכות לתלמיד חכם יותר מלאחרים, אלא שהקדמת דינו המוסברת לעיל היא נקראת כאן היפוך בזכותו.
אך שו"ע עצמו (חו"מ טו, א) ונושאי כליו מבינים כפשוטו, שיש לחפש זכויות יותר לתלמיד חכם, ושאלתנו עומדת. ועונה על כך הסמ"ע (ס"ק ד):
דכשבא הת"ח לדון עם הבעל בית מעמידין את הת"ח אחזקתו, ומשום הכי מהפכין ומפשפשין בדבריו כדי להעמידן באופן שיהא לו זכות בהן ע"פ האמת.
ביאור הדבר, כמובן שאין משנים חלילה את הדין בשל היותו ת"ח, אלא כיון שיש לו חזקת כשרות אזי יש להתייחס אל הרשעתו ביתר זהירות. ונראה לי שאם בסתמא דדינא אין חוששים לדין מרומה, בת"ח אכן צריך לחשוש כיון שלפי ההיכרות עמו קשה להופכו לרשע. וחידוש דין לפי זה שאם אדם ידוע ביושרו, אע"פ שאינו ת"ח כפשוטו, אזי יש לגשת עם יתר בדיקה.
ואין לומר שבהכרח כך צריך להיות עם כל אחד, אלא יש בדיקה יסודית עד כמה שידו מגעת ויש יחס של דין מרומה (סימן טו, סעיפים ד-ה). ובזה מובן מדוע השו"ע כלל את דיני 'דין מרומה' יחד עם דיני הקדמות הנידונים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
