ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- האזינו
- משפחה חברה ומדינה
- ישוב הארץ, גבולותיה ויציאה לחו"ל
- שיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
מישאל מכלוף בן אסתר זצוק"ל
מאז הקמת מדינתנו אנו עומדים מול איומים ההולכים וגוברים מצד אויבינו המעונינים להשמידנו. טענתם הרשמית היא שהם רוצים חלקים נרחבים מארצנו, מה שקוראים "שטחים תמורת שלום". אבל ה' מסר בידינו את ספר הספרים, מקראות קודש, שנלמד בו ונתחנך לקיים דרישת ה' מאתנו. הרי היה פעם מצב דומה למצבנו, עוד לפני קרוב לשלשת אלפים שנה. בימי יפתח הגלעדי, תקף אותנו מלך עמון (היום רבת עמון, בשטח ירדן) בתביעה שנמסור לידי הגוים את הגלעד (שטח ממזרח לירדן).
יפתח, שופט ישראל, ניסה בתחילה לפייס אותו בדברי ריצוי (שופטים יא, יב-כט). הוא הסביר כי אנו כלל לא התקפנו את בני עמון, בתקופת יציאת מצרים. אדרבה נצטוינו לא להתגרות בבני עמון (דברים ב, יט) והקפנו את ארצם בדרכנו לארץ הקודש, בלי שום מגע אתם. אבל סיחון מלך האמורי הוא שהתקיף את בני עמון וכבש חלק מארצם, כולל הגלעד. אחר כך כאשר סיחון יצא בקרב נפשע נגדנו, בלי שהצקנו לו במאומה (שופטים יא, כ) באותו זמן "ויתן ה' אלוהי ישראל את סיחון ואת כל עמו ביד ישראל, ויכום ויירשו ישראל את כל ארץ האמורי" (יא, כא) הכולל את הגלעד. זאת אומרת, לא לקחנו מידי עמון, אלא מידי סיחון, שהוא הכובש מידי עמון. ואם יש לו למלך עמון טענות, אסור שיהיו מופנות נגדנו, וזה שלא בצדק. ואנחנו בני ישראל יושבים בחבל ארץ זו כבר שלש מאות שנה "ומדוע לא הצלתם בעת ההיא?" (יא, כו). "ואנכי לא חטאתי לך, ואתה עושה אתי רעה להלחם בי. ישפוט ה' השופט היום בין בני ישראל ובין בני עמון" (יא, כז). ומסופר שם "ולא שמע מלך בני עמון", כלומר לא הסכים לקבל דברי פיוס.
כיצד הגיב יפתח? הוא לא המתין עד שיותקף ע"י אויב מרושע זה, אלא "ותהי על יפתח רוח ה' ויעבור את הגלעד וכו'. ויתנם ה' בידו מערוער ועד בואך מנית, עשרים עיר ועד אבל כרמים, מכה גדולה מאד, ויכנעו בני עמון מפני בני ישראל" (יא, לג). זאת אומרת, לא רק מלחמת התגוננות, אלא הגיב יפתח במלחמת תנופה והכה באויב, בשטח האויב, עשרים ערים "מכה גדולה מאד"! רק לשון זו ותגובה זו מבינים אויבינו, לא התרפסות שפלה.
אפשר במלים אחרות לתאר תגובתו של יפתח כך. הוא לא הגיב כמו כמה בזמננו הסבורים כי "קדושת האדם הוא יותר מקדושת המקום"; הוא לא היה סבור כי "פקוח נפש דוחה מצות ישוב ארץ ישראל". כי אם כן, אילו היה מפתה את היהודים היושבים ממזרח לירדן לנטוש את בתיהם, לערוך "התנתקות", היה מציל חיי אדם! לא כן, אלא הוא הודיע למלך עמון "תן אתה שטחים תמורת שלום". תוותר אתה על תביעתך לקבל את הגלעד, אחרת אנו נחסל אותך. אומר ועושה, יפתח ביצע מלחמה, וה' עמו.
אם נתאר הדבר במצב העדכני, אם שליט סוריה אומר לנו "תמסרו לנו את הגולן, אחרת נקח מכם זאת בכח הזרוע", עלינו להגיד לו: "אנחנו לא לקחנו מכם מאומה. אתם התקפתם אותנו בפעולה בלתי אנושית במלחמת ששת הימים, וזה בידינו מכח המנצחים. וצריכים אנו להחזיק ברמת הגולן כדי לשמור שאתם לא תתקיפו שוב את בקעת הירדן או את בית שאן". ואם הוא ממשיך לאיים עלינו, נכה בהם "עשרים ערים, מכה גדולה מאד".
אבל מה ההבדל בין המנהיגים הפולטיים שלנו (בין מימין ובין משמאל) בימינו לבין יפתח הגלעדי? ההבדל הוא שהוא האמין בה'. הוא האמין במה שכתוב בתורה. הוא נשען על בורא עולם. הרי כך דיבורו למלך עמון: "ועתה ה' אלוהי ישראל הוריש את האמורי מפני עמו ישראל, ואתה תירשנו?" (שופטים יא, כג). כלומר לא אנו נצחנו בכח הזרוע, אלא אבינו שבשמים הוא שבירך אותנו בהצלחה צבאית. ומי שיש אמונה בה' בלבו, הוא חזק יותר מכל. יש לו אמונה בצדקת דרכו, והוא מרוכז בתפקידו ויעדו. הוא יוצא לקרב ונוצח.
ובאמת, תמיהה גדולה יש לי על אותו ציבור חילוני מובהק שבארצנו. הרי שנה זו אנו חוגגים ששים שנה לתקומת מדינתנו. בעת הקמת התנועה הציונית חשבנו כי עמי האיזור יקבלו בברכה את בואנו, כי נשפר להם את הכלכלה, נביא להם קידום טכנולוגי וכו'. אבל אדרבה, המטירו עלינו שנאה תהומית עד שכבר נהרגו מאתנו עשרות אלפים איש במאה שנים האחרונות. וסוף שנאה זו אינו צפוי באופק. משום מה לנו להיאחז בשטח גיאוגרפי זה? אילו יש לו לאדם אידיאל, יש לו רצון לקיים תרבות יהודית, יש לו צורך למדינה עצמאית כדי לקיים ארחות חיים מסוימים, מובן על מה לוחמים. אבל אם רצוננו לנהוג ארחות חיים כמו הגוים, על מה לנו להלחם נגד אויבינו שמסביב? הרוצה לחיות כמו גוי, עליו להגר לאמריקה או למדינות אוסטרליה וכדומה ויחיה חיים שקטים ושלוים, כגוי. לא יציקו לו כי הרי הוא גוי כמותם. אבל לחיות בארץ ישראל, בלי שום סממן יהודי, ולהמשיך להלחם נגד הערבים, והם הורגים בנו ואנו הורגים בהם, זוהי איולת ופראות בלתי אנושית. והרי לפי נסיון מאה שנה, השנאה הגזעית של פאן-איסלם נגדנו, גם במדינות הרחוקות מכאן כמו איראן או ערב סעודית, אין שום סימנים או רמזים כי שנאה זו תחדל. וגם אם פלוני אחמד ישלים אתנו, ערבי אחר קיצוני איברהים ימשיך בטרור נגדנו. ואין סיכוי שערבי אחד ילחם נגד ערבי אחר כדי להציל את חיינו?
ולכן הקריאה לתשובה כללית, לכל ריבוי מליוני אוכלוסי היהודים שבארצנו צריכה להיות ללמוד לקח מן יפתח. כאשר עמי ערב (בימיו מלך עמון) פותחים נגדינו במעשי איבה, וכבר שלחנו אליהם שליחים: "מה לי ולך כי באת אלי להלחם בארצי?" (שופטים יא, יב) וללא הועיל, עלינו להתקיף אותם בטרם יתקיפו אותנו. עלינו ללמוד מיפתח. הוא לא אמר אותה איולת של "התכנסות" או "ניסוג אחורה", או נבטל מאחזים (נקודות שנוצרו דוקא להגן על האוכלוסיה היהודית הסמוכה, ודלא כמחשבת שופטי בג"צ ושר הבטחון הרואים בהם מפירי חק).
וזוה הברכה שבירך משה רבינו את עמו, בטרם עלותו לגנזי מרומים: "אשריך ישראל! מי כמוך עם נושע בה', [והוא] מגן עזרך, ואשר [הוא] חרב גאותך. ויכחשו אויביך לך? ואתה על במותימו [המקומות הגבוהים, שמשם הם צופים עליך ויכולים חלילה לירות עליך ולהרוג אותך] תדרוך!" (דברים לג, כט).
עלינו ללמוד מנסיון העבר. נסיונות הפוליטיקאים נעדרי האמונה בה' הביאו אותנו לשוקת שבורה. ערבים יורים עלינו רוקטות כל יום ויום. הם יוזמים טרור נורא נגדנו, בכל מקום שיהודי נמצא (גם בחו"ל). עלינו ללמוד מיפתח, שהאמין שה' הוא העורך מערכות ישראל. והוא אמר לנו להלחם עבור ארצנו. ואם אז היה מדובר אפילו בשטח ממזרח לירדן (גלעד) קל וחומר הדברים במלחמתנו על לב ארץ ישראל, מערבה לירדן.
"חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוהינו" (שמואל ב י, יב). אמר שם רד"ק: "ובעד ערי אלוהינו: שלא יכבשו אותם אויבינו וישבו בהם, אם יתחזקו עלינו וינצחונו. ואם עשו כן, לא יהיו ערי אלוהינו אלא ערי אלהים אחרים" עכ"ל. כלומר בזה שאנו יושבים בערינו, יש בהם קדושה. אבל אם חלילה נמסרים ישובי ישראל לשלטון הגוים, אין לך חילול השם יותר מזה, והם "מוכיחים" כביכול הצלחה לאלילים אחרים. עלינו לשוב בתשובה על זה, ולהוכיח בכך את אחינו החילונים, שיחזרו להיות יהודים אמיצים.
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
אנחנו בצד של החזקים!
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
איך נהנים כשעובדים קשה?
בדיקת פירות ט''ו בשבט
למה ללמוד גמרא?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
