חז"ל נחלקו בשאלה האם ההגדרה "צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" כשההדגשה היא על "בְּדֹרֹתָיו" היא בבחינת מחמאה או ביקורת על נח. כולי עלמא לא פליגי כי נח לא הצליח להציל את בני דורו אלא רק את בני משפחתו הקרובים ביותר. עובדה זו בולטת מאוד לאור התקוה הגדולה לנחמה, שהייתה לדור כולו, עם לידתו. וז"ל הכתוב:
"וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְקֹוָק" (בראשית ה' כט).
גם אלפי שנים מאוחר יותר הנביא יחזקאל מדגיש כי נח לא הציל את בני דורו. וז"ל:
"בֶּן אָדָם אֶרֶץ כִּי תֶחֱטָא לִי לִמְעָל מַעַל וְנָטִיתִי יָדִי עָלֶיהָ ... וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה: וְהָיוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ נֹחַ דָּנִיֵּאל וְאִיּוֹב הֵמָּה בְצִדְקָתָם יְנַצְּלוּ נַפְשָׁם נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק" (י"ד יג-יד).
השבוע נייחד את דברינו לשאלה עד כמה ראוי שפתרון הלכתי יקח בחשבון את צרכיו של כלל הציבור.
לצערנו הרב, שנים עשר רבנויות של ערים גדולות וחשובות שאוכלוסייתן מונה כשני מיליון נפש, קיבלו החלטה כי חנות או מפעל מזון או שרות הסעדה (קייטרינג) שלא ימכרו אך ורק תוצרת חקלאית שגודלה בידי נכרים, תשלל מהם תעודת הכשרות.
משמעות החלטה זו כפולה:
א. מבחינה הלכתית, זו קריאת תיגר על גדולי עולם שפסקו כי הדרך היחידה לרבים, במצב הנוכחי, לקיום מצוות השמיטה היא באמצעות "היתר המכירה". הציבור ככלל במשך מאה ועשרים השנים האחרונות נהג כך הלכה למעשה.
ב. מבחינה ציבורית יש כאן נסיון להכריח ולכפות השקפת עולם ודרך חיים חרדית (אף על פי שמבחינת האמת החלוקה בין תומכי היתר המכירה ומתנגדיו איננה חלוקה בין ציונים לאנטי ציונים) בכח הזרוע והכוח שיש בידי הממסד הדתי.
באם לא ינקטו פעולות מיידיות בידי הרבנות הראשית לישראל, הממונה על הרבנויות המקומיות, עלול להתרחש אסון רוחני של התמוטטות מערך הכשרות הארצי. ההתמוטטות תבוא בגלל עליות מחירים בשיעור של מאות אחוזים במחירי הירקות ואחר כך הפירות, מה שיגרום או להתמוטטות העסקים כלכלית או להפסקת רכישת שרותי ההשגחה. מי שיפסיק את שרותי ההשגחה בעסקו בשנת השמיטה כנראה לא יחדש אותם גם בשנים הבאות. בנוסף לכך תהיה פגיעה משמעותית ביותר בציבור החקלאים היהודי בארץ ישראל. משמעותה של פגיעה זו איננה רק בחוסן הכלכלי של מדינת ישראל אלא זו פגיעה באחד מעמודי התווך של תקומת עם ישראל בארצו והפרחת שממותיה.
השאלה ההלכתית איזה פתרון עדיף הלכתית כיום, כאשר אין עדיין חיוב מן התורה (לרוב רובן של שיטות הראשונים) להשמטת השדות ואין גם הבטחה אלקית לברכה מיוחדת למי שישמוט את שדותיו, חייבת לקחת בחשבון את צרכי כלל הציבור. פתרון שמשמעותו עליית מחירים דרסטית, שהנפגעים ממנו יהיו בעיקר בני השכבות החלשות, עומד ביסודו נגד הדרכת התורה שמעמידה את יסוד השמיטה על העקרון של:
"וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ" (שמות כ"ג יא).
הנסיונות בעבר לכפות על כלל הציבור "אורח חיים דתי" נכשלו, קל וחומר שהדבר לא יצלח כאשר גם אין בסיס הלכתי מוצק לדרישה. אין ספק כי רק "חילול השם" מאין כמותו צפוי לנו אם לא יתוקן המצב.
באם הרבנות הראשית לישראל לא תקח את המצב לידיה ותפעל לתיקונו, לא יהיה מנוס מהפעלת מערך כשרות אלטרנטיבי שיתפוס את מקומה עד שתתעשת.
(ניתן לקבל הוראות מעשיות כיצד לנהוג בשנת השמיטה הן מבחינת הטיפול בגינה והן מבחינת הקניה והטיפול במאכלים על ידי פניה ל : info@eretzhemdah.org)
בהזדמנות זו נקרא לציבור להעדיף תעודות כשרות המסתמכות על "היתר המכירה", (שנעשו בו שיפורים רבים מבחינה הלכתית לקראת השמיטה הנוכחית) על פני תעודות המסתמכות על קניה מנכרים (בעיקר שטחי הרשות והחמאס)
ובכך נחזק את שמירת השמיטה ואת הפתרונות ההלכתיים הרגישים לצרכי כלל הציבור.
רגישות זו היא שתעזור לנו בעתיד הקרוב בעזה"י להכניס את כלל הציבור לתוך "התיבה".
