בתחילת פרשת קדושים התורה מזהירה:
"לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר" (ויקרא י"ט יג).
בספר משנה תורה חוזרת התורה ושוב מזהירה:
"לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ: בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל יְקֹוָק וְהָיָה בְךָ חֵטְא" (דברים כ"ד יד-טו).
החיבור בין שתי הפרשיות הביא את חז"ל ואת רש"י בעקבותיהם לפרש: "לא תעשק - זה הכובש שכר שכיר".
חז"ל החמירו מאוד באיסור זה וקבעו: "מלמד שכל הכובש שכר שכיר עובר בחמשה לאוין משום בל תעשוק ומשום בל תגזל ומשום לא תלין פעלת שכיר ומשום ביומו תתן שכרו ומשום ולא תבוא עליו השמש" (מדרש תנאים לדברים פרק כד, בבא מציעא קיא ע"א).
רש"י מוסיף כי פרשתנו עוסקת בעשיר והפרשיה בדברים מוסיפה עוד לאו נוסף במקרה שהשכיר עני.
הזוהר גם הוא מדגיש את חומרת האיסור לפגוע בשכרו של השכיר, גם אם הוא עשיר וז"ל:
לשון הזוהר
"תא חזי מאן דנטיל אגרא דמסכנא כאילו נטיל נפשיה ודאנשי ביתיה
הוא אזער נפשייהו
קודשא בריך הוא אזער יומוי ואזער נפשיה מההוא עלמא
... ואוקמוה אפילו עשיר הוא ואליו הוא נושא את נפשו דייקא אפילו מכל בר נש נמי וכ"ש מסכנא
והיינו דהוה רב המנונא עביד כד הוה ההוא אגיר מסתלק מעבידתיה הוה יהיב ליה אגריה וא"ל טול נפשך דאפקידת בידאי טול פקדונך
ואפילו אמר יהא בידך דאנא לא בעינא לסלקא אגרי, לא הוה בעי
אמר פקדונא דגופך לא אתחזי לאתפקדא בידי, כל שכן פקדונא דנפשא, דהא פקדונא דנפשא לא אתיהיבת אלא לקודשא בריך הוא דכתיב (תהלים לא) בידך אפקיד רוחי בתרגום חופשי
מי שפוגע בשכרו של שכיר כאילו נטל נפשו ונפש אנשי ביתו
הוא פגע בנפש השכיר
הקב"ה יקצר ימיו ויפגע גם בעולם הבא שלו
והעמידו חכמים דין זה גם על עשיר וכל שכן עני
וכך נהג רב המנונא ברגע ששכירו סיים את עבודתו אמר לו קח את נפשך ומיד שילם לו
גם אם השכיר אמר לו שיחזיק בשכרו כי איננו זקוק לו בינתיים – לא הסכים
אמר לו רב המנונא כשם שאיני רשאי להיות אדון על גופך גם אינני רשאי להיות אדון על נפשך. זו זכות ששמורה רק לקב"ה שנאמר 'בידך אפקיד רוחי'.
(זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת קדושים דף פה עמוד א)

נלמד מכאן כמה הקפידה תורה שלא לפגע בזכויותיו של העובד השכיר. קל וחומר בזכויותיו של אותו מעמד שכירים נמוך שמשתכר לרוב שכר מינימום. הדבר נוגע לא רק לשכרם של מלצרים ומלצריות, קופאים וקופאיות, אלא גם לשכרם של עובדי רשתות חינוך ומוסדות תורניים, שאינם מקבלים תמיד את המגיע להם על פי חוק, כולל את כל משכורתם והתנאים הסוציאליים, או שאינם מקבלים את שכרם מדי חודש בחודשו.
כשם שצריך להקפיד על כשרות המזון המוגש לתלמידים ו/או לצוות וכשם שיש להקפיד על צניעות בהנהגה ובלבוש, פרשתנו מלמדת אותנו כי כך ועוד יותר, יש להקפיד שלא לקפח את העובדים, הן אנשי החינוך והן עובדי המנהלה, המטבח והתחזוקה.

הבה נתפלל כי עולם התורה יתן דוגמא וישמש כמופת גם בתחום חשוב זה.
גם על כך נאמר בכותרת של פרשתנו "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ"