ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

סוד השראת השכינה במשכן ;">

בית מדרש פרשת השבוע ארבע פרשיות החודש Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ז

סוד השראת השכינה במשכן


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
יוסף בן גרציה

העיכוב בהקמת המשכן
מובא במדרש תנחומא (ורשא, פרשת פקודי סימן יא)
"ואימתי נאמר לו למשה לעשות את המשכן ביום הכפורים, לפי שעלה משה להר ג' פעמים ועשה שם מאה ועשרים יום מששה בסיון שעלה לשם עד יום הכפורים שהוא עשרה בתשרי ואותו היום נאמר (שמות לב) וינחם ה' על מעשה העגל, אותו היום אמר לו סלחתי כדבריך, ואותו היום נאמר לו ועשו לי מקדש (שם /שמות/ כה) ובו ביום אמר לו וסלחת לעונינו ולחטאתנו ונחלתנו (שם /שמות/ לד), היום הזה תנחילנו סליחה לדורות, ובו ביום אמר לו הקב"ה כי ביום הזה יכפר עליכם (ויקרא טז), ועשו את המשכן בחדוה ובשמחה, ולכמה חדשים נגמרה מלאכת המשכן, רבי שמואל בר נחמן אמר בשלשה חדשים נגמרה מלאכת המשכן תשרי מרחשון כסליו, והיה מונח ומפורק טבת ושבט ואדר והעמידוהו באחד בניסן שנאמר ביום החדש הראשון בא' לחדש תקים את משכן אהל מועד".

נשאלת השאלה מדוע התעכבה הקמת המשכן כל כך הרבה זמן?
חז"ל במדרש הנ"ל מתארים את התלהבות שאחזה בישראל להקים משכן, וכגודל הרצון כן גודל ההכזבה כאשר הם ראו שהם לא מצליחים בכך, וז"ל:
" 'ויביאו את המשכן אל משה', דבר אחר: 'לא יגרע מצדיק עינו', בשעה שבא משה ואמר לישראל 'קחו מאתכם תרומה', שמחו שמחה גדולה והביאו הנדבה בשמחה ובזריזות, ראה מה כתיב 'ויבאו האנשים על הנשים', שהיו דוחקין זה על זה שבאין האנשים והנשים בערבוביא ומביאין הנדבה, שנאמר 'וכל אשה חכמת לב וגו' לשני בקרים הביאו הכל, וכן כתיב 'והמלאכה היתה דים וגו' ויאמרו אל משה לאמר מרבים העם להביא', להודיעך כמה נזדרזו ישראל במלאכת המשכן. לאחר שני ימים בקשו חכמי לב להביא את נדבתם ולא יכלו שכבר נאמר 'ויצו משה וגו', והיו הנשיאים מצירין על שלא זכו בתרומת מלאכת המשכן כלום, אמרו הואיל ולא זכינו בתרומת מלאכת המשכן כלום אם כן ניתן בבגדי כהונה, אמר הקב"ה בני שטרחו ונזדרזו במשכן יכתב שבחן במשכן בתורה, לפיכך כתיב והמלאכה היתה דים, והנשיאים שנתעצלו חסר אות אחת משמותם שכן כתיב והנשיאם חסר י' אחת, ואח"כ החזיקו במלאכת המשכן בצלאל ואהליאב בעבודתן וחכמי לב בעבודתן שנאמר 'ויעשו כל חכם לב וגו' וכן הנשים טוו את התכלת, שנאמר 'וכל הנשים אשר נשא לבן וגו' (שמות לה). כיון שגמרו מלאכת המשכן היו יושבין ומצפין אימתי תבא שכינה ותשרה בו. והיו מצטערין הכל מפני שלא שרתה שכינה עליו, מה עשו הלכו להם אצל חכמי לב אמרו להן ומה אתם יושבין העמידו אתם את המשכן ותשרה שכינה בינותינו, היו מבקשין להעמידו ולא היו יודעין ולא יכולין להעמידו, וכשהן חושבין להעמידו הוא נופל, מיד הלכו להם אצל בצלאל ואהליאב אמרו להם בואו אתם והעמידו המשכן שאתם עשיתם אותו שמא על ידכם ראוי לעמוד, מיד התחילו להעמידו ולא יכלו, התחילו מסיחין ומרננין ואומרים ראו מה עשה לנו בן עמרם שהוציא את ממונינו במשכן הזה והכניס אותנו לכל הטורח הזה ואמר לנו כי הקב"ה יורד מן העליונים ושורה בתוך יריעות עזים שנאמר (שמות כה) 'ושכנתי בתוכם' ".
ממשיך המדרש ועונה
"ולמה לא היו יכולין להעמידו? אלא שהיה משה מיצר על שלא נשתתף הוא עמהן במלאכת המשכן, כיצד הנדבה נתנה על ידי ישראל והמלאכה נעשית ע"י בצלאל ואהליאב וחכמי לב ולפי שהיה משה מיצר העלים הקב"ה מהם ולא היו יכולין להעמידו. כיון שהטיחו פניהם מכל מקום ולא היו יכולין להעמידו נכנסו כל ישראל אצל משה אמרו משה רבינו כל מה שאמרת לנו עשינו וכל מה שצויתנו ליתן ולהוציא נתננו הכל והרי כל המלאכה לפניך שמא חסרנו שום דבר או ויתרנו על כל מה שאמרת לנו ראה הכל לפניך והיו מראין לו כל דבר ודבר, שנא' ויביאו את המשכן אל משה וגו', וכתיב וירא משה את כל המלאכה וגו', אמרו לו לא כך וכך אמרת לנו לעשות, אמר להם הן, וכן על כל דבר ודבר, אמרו לו ואם כן למה אינו עומד שהרי כבר נצטערו בצלאל ואהליאב וכל חכמי לב להעמידו ולא היו יכולין. והיה משה מיצר על דבר זה, עד שאמר לו הקב"ה למשה לפי שהיית מיצר שלא היה לך עשייה ולא חלק במלאכת המשכן לפיכך לא יכלו אותן חכמים להעמידו, בשבילך! כדי שידעו כל ישראל שאם על ידך אינו עומד שוב אינו עומד לעולם, ואיני כותב לו הקמה אלא על ידך, שנאמר 'ויקם משה את המשכן' ".
ועדין קשה מדוע היה חשוב כל כך להוכיח לישראל שהמשכן אין לו הקמה אלא ע"י משה, ולגרום להם צער חודשים רבים עד שהוקם המשכן, הלא דבר הוא.

חטאו ב"אלה" ומתכפרים ב"אלה"

עלינו לעמוד על סוד הקמת המשכן והשראת השכינה בו. נעיין במדרש הבא (שמות רבה (וילנא) פרשה נא ד"ה ח)
"אמר הקב"ה: יבא זהב המשכן ויכפר על זהב העגל. אמר הקב"ה לישראל: בשעה שעשיתם את העגל הכעסתם אותי ב'אלה אלהיך', עכשיו שעשיתם המשכן ב'אלה' אני מתרצה לכם הוי 'אלה פקודי המשכן', אמר הקב"ה לישראל: בעוה"ז ב'אלה' נתרציתי לכם, וכן לעתיד לבא שנאמר (ישעיה מט) 'הנה אלה מרחוק יבאו והנה אלה מצפון ומים ואלה מארץ סינים', ואומר (שם /ישעיהו/ ס) 'מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארבותיהם' ".
מה הרעיון הטעון במילה "אלה", שבו חטאו ובו הם מתכפרים ובו תהיה גאולתם לעתיד לבא?
נראה ש"אלה" רומז לריבוי, הם אמרו " אלה אלהיך ישראל " " אלהות הרבה בקשו להם ". כי בזמן מתן תורה ישראל היו באחדות כפי שנאמר "ויחן ישראל כנגד ההר" "כאיש אחד בלב אחד", והאחדות הזאת נבעה מהיותם כנגד ההר, מול גילוי שכינה בדרגה הגבוהה ביותר, והגיעו להכרה של (דברים פרק ד לה) "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱ-לֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ". אולם לאחר שחטאו בעגל
ובקשו להם אלוהות הרבה, גרם להם הדבר לפירוד הדעת, כי "נרגן מפריד אלוף", "יתפרדו כל פועלי און", ונעשו בחינת "אלה". והתיקון לחטא זה הוא לחזור לאחדות, אך כיון שכבר לא היו במדרגתם הגבוהה של גילוי השכינה, עליהם לחבר את הפרטים שהתפזרו, והאחדות תבוא על ידי שיעסקו כולם במלאכת המשכן, כל אחד לפי יכולותיו וכשרונותיו, וזה פשר העיסוק הרב של התורה בפרטי נדבות המשכן, מגודל חשיבות הענין לחבר את הפרטים להיות משכן אחד, וזה המכוון במאמר חז"ל יבוא "אלה פקודי המשכן" ויכפר על "אלה אלהיך ישראל" 1 . וזו גם הנחמה לעתיד לבוא'הנה אלה מרחוק יבאו והנה אלה מצפון ומים ואלה מארץ סינים' , ואומר 'מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארבותיהם' ", היינו שיהיה קבוץ גלויות וה"אלה" שנתפזרו בקצבי ארץ, ישובו ויתאחדו בארץ ישראל.
ווי העמודים רמז לחיבור ואחדות
הנה בשעה קשה זו שלפני הקמת המשכן, כאשר משה רבנו היה צריך להוכיח את תמותו וצדקתו ומנה את כלי המשכן, חסר לו לפתע סכום כסף שלא ידע לאן נעלם, הדבר הגדיל את המבוכה שהיתה, וכך מתואר הדבר במדרש תנחומא (ורשא, פרשת פקודי סימן ז)
"אמר משה: יודע אני שישראל רוגנים הם הריני עושה להם חשבון מכל מלאכת המשכן, התחיל לעשות חשבון עמהם אלה פקודי המשכן והוא נותן להם חשבון על כל דבר ודבר לזהב ולכסף ולנחשת וכסף פקודי העדה מאת ככר ואלף ושבע מאות ויהי מאת ככר הכסף לצקת ונחשת התנופה שבעים ככר, עם שהוא עושה חשבון והולך על כל דבר ודבר שעשויין כסדר בתוך המשכן שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל שעשה מהן ווין לעמודין ולא היו נראין, התחיל עומד תמה ואומר עכשיו ימצאו ידיהם של ישראל עלי לומר שאני נטלתי אותם והוא חוזר לבוא על כל מלאכה ומלאכה, מיד האיר הקב"ה את עיניו ותלה עיניו וראה שהיו עשוין ווין לעמודים, התחיל להשיב להם בקול רם 'ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים' באותה שעה נתפייסו ישראל".

מדוע נשכחו ווי העמודים האם בגלל קוטנם? או בגלל משמעותם הרוחנית? כי הם שמשו לחבור היריעות של המשכן, וממילא הוא כמו וו החיבור המחבר את כלל ישראל להיות אחד ובזה תלויה השראת השכינה במשכן. וכל זמן שהם העלימו עיניהם מהיסוד החשוב הזה, נעלמו מנגד עיניהם "ווי העמודים", וכשהאיר ה' עיניהם לראות את החסר במשכן שהוא הנקודה המחברת את ישראל הרמוזה בווי העמודים, נתגלו הווים ושרתה השכינה במשכן ויכלו להקימו.
וזהו אולי עומק הרעיון בדברי חז"ל על חכמת בצלאל שידע לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ ובהם לבנות את המשכן, וז"ל: (ברכות דף נה ע"א)
"אמר רב יהודה אמר רב: יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ. כתיב הכא (שמות ל"ה) 'וימלא אתו רוח א-להים בחכמה ובתבונה ובדעת', וכתיב התם (משלי ג') 'ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה' וכתיב (משלי ג')
'בדעתו תהומות נבקעו' ".
בצלאל נקרא פרנס 2 כי היה מנהיג צבור, וידע את אומנות "החיבור" צרוף אותיות, כיצד מצרפים את כלל ישראל כאחד למשימה הגדולה של הקמת המשכן, ובכוח האחדות שבמלאכה שרתה שכינה במעשה ידיהם.

משה רבינו מאחד את ישראל
והנה הכוח המחבר את כלל ישראל טמון במשה שהוא נשמת כלל ישראל, וכל תלמיד ותיק יש בו ניצוץ ממשה רבינו וחלק בתורתו, וכאשר ישראל מחוברים אל משה, ומאמינים שבו תלוי סוד הצלחת השראת השכינה במשכן נוצר חיבור המאפשר את השראת השכינה, וכך אנו חוזרים לראשונות, למשדרש שפתחנו בו, שהעכוב בהקמת המשכן היה כדי שידעו שהמשכן בזכות משה. וזה גם עומק המדרש הבא (מדרש אגדה (בובר) שמות פרק לה ד"ה א) "ויקהל משה, ותבוא קהלת משה רבינו, שנאמר 'ויקהל משה את כל עדת וגו' ותכפר על קהלת אהרן, דכתיב 'ויקהל העם על אהרן' ". היינו שבזכות משה נקהלים ישראל כאחד ובכך מתכפר להם עון קהלת רהרן שהביאה לפירוד בגלל חטא העגל.

השראת השכינה במקום שאין בו מחלוקת
מקור נוסף לכך שהשראת השכינה תלויה באחדות ישראל, מובא בילקוט שמעוני (תורה פרשת וזאת-הברכה רמז תתקנז)
"מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו, שכל השבטים היו במכירתו של יוסף ובנימן לא היה במכירתו של יוסף, אמר הקב"ה אני אומר לאלו שיבנו בית הבחירה לא שיהיו מתפללין לפני ואני (מבקש) [מתמלא] עליהן רחמים, איני משרה שכינתי בחלקן שלא היו רחמנים על אחיהם",

והנה יוסף עצמו לכאורה לא השתתף במכירתו שלו שהוא נמכר ע"י אחיו, ואע"פ כן לא היה ראוי שהשכינה תהיה בחלקו, כיון שגם הוא היה צד במחלוקת ולא היה נקי לגמרי מאשמה. ורק בנימין שלא השתתף כלל במחלוקת נבחר להיות אכסניה לשכינה, אנו לומדים מכאן כמה צריך אחדות להקמת המשכן 3 .
וכן אמרו חז"ל על תכונתה של ירושלים (מדרש תהלים (בובר) מזמור קכב) " ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו. א"ר יהושע בן לוי: עיר שהיא עושה כל ישראל חברים ", וכן נאמר על בית המקדש שהוא "בנוי לתלפיות", ודרשו חז"ל (ברכות דף ל ע"א) "(שיר השירים ד') 'כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות', תל שכל פיות פונים בו", ובכך שכולם פונים אליו בתפילה הוא מאחד את כלל ישראל, וזה כוחו וסגולתו לקבול התפילות.

זכו - שכינה ביניהן
כמו שיש משכן שבו שורה השכינה, כך יש להביא את השראת השכינה לכל בית בישראל כמו שאמרו חז"ל (סוטה דף יז ע"א) "דריש ר"ע: איש ואשה, זכו - שכינה ביניהן, לא זכו - אש אוכלתן".
והנה אנו רואים כמה קשב זיווגו של אדם, כפי שאמרו חז"ל (סוטה דף ב ע"א) "וקשין לזווגן כקריעת ים סוף", מדוע הדבר קשה כל כך, ומה העצה לחבר ולזווג בין השנים?
נראה שמה שאמרנו לעיל על הקושי בהקמת המשכן והדרך להשרות שכינה בו מתאים גם לזיווג בין איש ואשה ששכינה ביניהם. כדי שתשרה שכינה צריכים לחבר ולאחד את השנים להיות אחד, ולכן זה כל כך קשה, אולם הדרך להביא לחבור גמור הוא הידיעה ששכינה ביניהם ולהם משימה משותפת להשרות שכינה בביתם.


^ 1 ספר דברים שהוא שורש של תורה שבעל פה, שמשה מפי עצמו אמרם מתחיל "אלה הדברים" בלשון רבים כי גם בתורה שבעל פה, צריך לחבר בין הלומדים וכלל ישראל.
^ 2 ילקוט שמעוני תורה פרשת כי-תשא רמז שפט אמר רבי יצחק אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכין בצבור שנא' ראה קראתי בשם בצלאל, אמר לו הקב"ה למשה משה הגון עליך בצלאל אמר לפניו רבש"ע אם לפניך הגון לפני לא כל שכן. אמר לו אף על פי כן אמור להן לישראל, הלך ואמר להן לישראל הגון עליכם בצלאל אמרו משה רבינו אם לפני המקום ולפניך הגון עלינו לא כל שכן.
^ 3 מובא בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב, דברים פרשת וזאת הברכה דף סה עמוד א) "ומפני מה זכה בנימין שתשרה עליו שכינה בחלקו. משלו משל חכמים למה הדבר דומה למלך שבא אצל בניו לפרקים כל אחד ואחד אומר אצלי ישרה. והקטן שבהם היה משתומם ואומר בלבו אני מה אומר אפשר שמניח אבי את אחי הגדולים ממני וישרה אצלי. והיתה נפשו עגומה. אמר להם המלך ראיתם בני הקטן שעומד לו ופניו משתנות ונפשו עגומה עליו אצלו אני אוכל ואשתה ולינתו אצלו כך הקב"ה אמר בית הבחירה יהיה בחלק בנימין שהוא קטן מכל השבטים". ממדרש זה אנו לומדים על ענוותנותו של בנימין שזו גם תכונה נחוצה להשראת השכינה.


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il