ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- עשרה בטבת
- יום הקדיש הכללי
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אליהו בן הדרה
פעם, בפרוס ליל הסדר, נכנסתי לבית הכנסת ומצאתי פתק - 'גם כשטוב לך על הלב, זכור את השואה', האומנם?
פעם, בליל עשרה בטבת, הכנתי את טקס 'יום הקדיש הכללי' בבית ספרי. החלטתי לקרוא בטקס קטע של אחד משרי הממשלה על הלקח הנלמד מהשואה, שאנו חייבים צבא שלנו שיגן עלינו. במהלך ההכנות, פתחתי את הרדיו, והנה אותו שר נואם: "הלנצח נחיה על חרבנו? עלינו לקחת סיכון מחושב, ולתת לפתח להלחם במקומנו בחמאס...". אם כך - מה החשיבות בזיכרון השואה?
פעם, בליל עשרה בטבת, הכנתי את טקס 'יום הקדיש הכללי' בבית ספרי. החלטתי לקרוא בטקס קטע של אחד משרי הממשלה על הלקח הנלמד מהשואה, שאנו חייבים צבא שלנו שיגן עלינו. במהלך ההכנות, פתחתי את הרדיו, והנה אותו שר נואם: "הלנצח נחיה על חרבנו? עלינו לקחת סיכון מחושב, ולתת לפתח להלחם במקומנו בחמאס...". אם כך - מה החשיבות בזיכרון השואה?
דע מאין באת
הרב אריה הנדלר שליט"א - סגן ראש ישיבת ההסדר שעלבים
בזיכרון אירועים כואבים בכלל, ובזיכרון השואה בפרט, לעיתים הכאב הוא כל כך גדול וכל כך טראומתי, עד שאין בידינו כלים להתמודד עימו ואנו עלולים לשקוע בהתרכזות בכאב. בשואה - כיוון שהדברים אמורים בכאב לאומי, תופס הכאב מימדים גדולים עוד יותר. קטעי הקריאה, המוסיקה, העדויות יוצרים מארג שלם שכל כולו כאב.
השאלה שאנו צריכים לשאול את עצמנו היא לאן מוביל אותנו הכאב הזה?
נראה שיש כאן כבוד גדול לזכרם של הנרצחים. בכאבנו אנו אומרים להם, אנחנו זוכרים אתכם. וכאן שוב צפה שאלה נוספת, האם זה מה שהם היו מבקשים מאתנו? שנזכור, שנכבד, ותו לא?
מסתבר שלשאלה זו הקשרים רחבים יותר מאשר זיכרון השואה בלבד. השאלה היא - מה החשיבות של הזיכרון ההיסטורי בכלל. נראה שהתשובה לשאלה זו תוביל אותנו לגישה שונה ועמוקה יותר לסוגיית הזיכרון ההיסטורי בכלל, וזיכרון השואה בפרט.
אמרו חז"ל: "דע מאין באת ולאן אתה הולך" (אבות ג'). דרשו דורשי רשומות - דע מאין באת, ומתוך כך תדע גם לאן אתה הולך. לימוד ההיסטוריה בכלל, וזיכרון השואה בפרט אמור להיות עבורנו אבן יסוד, ציון דרך, במהלך חיינו הפרטיים והלאומיים. הידיעה מאין באנו מלמדת אותנו את המעלות ואת החסרונות שיש בעברנו, ומתוך כך את השליחות הגדולה המוטלת על כתפינו לשנות את הטעון שינוי, ולהמשיך את המחייב המשכיות. דווקא השואה שהייתה אחד המצבים הקיצוניים ביותר שעבר עמנו, הציפה ערכים רבים הדורשים התייחסות מצידנו, אנו, זוכרי השואה. במישורים הפרטיים צפו ועלו ערכים דוגמת רוח האדם, ערבות הדדית, הומניזם, התמודדות עם משברים, התא המשפחתי, אמונה ועוד. במישורים הלאומיים צפו ועלו ערכים דוגמת גלות וגאולה, ארץ ישראל, עם ישראל ועוד.
בנקודה זו מגיעה החשיבות של זיכרון השואה. "...ולאן אתה הולך", השאלה שאנו צריכים לשאול את עצמנו היא, מה למדנו? במה התקדמנו כתוצאה מן הזיכרון הצורב הזה? האם אנחנו מוכנים לקחת אחריות? האם אנו מודעים לתפקיד הגדול שקדושי עמנו הטילו על שכמנו?
זיכרון שכזה יהפוך להיות אבן בנין בעתידנו האישי והלאומי. גלי האבנים הללו, אבני הזיכרון, יהפכו ליד ושם לזכרם, לכבודם, לצוואתם...
לזכור בשביל לפעול
הרב אברהם וסרמן שליט"א - ר"מ בישיבת ההסדר רמת גן
במבט ראשון, נראית השאלה אודות מטרתו של זיכרון השואה מוזרה. לכאורה פשוט, שצריך לזכור את אשר עשה לך עמלק המודרני, כפי שיש לזכור מה שעשה עמלק ההוא, עד שהשאלה מיותרת. אולם במבט שני, גם על הזיכרון של עמלק ההיסטורי יש לשאול - למה לזכור?
משיב על כך הרמב"ם (ספר המצוות מצות עשה קפ"ט) - זכירת מעשה עמלק תלבה את שנאתנו אליו, ועל ידי זה נזכור שיש למחות אותו, ומתוך כך נילחם בו. אם כך, מטרת הזיכרון לגרום לתוצאות מעשיות.
לאור זאת - מה תהיה משמעות הזיכרון של עמלק המודרני?
לא נצטווינו בתורה להשמיד את העם הגרמני ועוזריו בשואת עמנו, וגם לא מצינו מגמה כזו בפסיקה שלאחר השואה. לכן נראה, שאת הזיכרון יש לייעד לכמה עניינים חשובים המונחים בעצם קיומנו כעם: האחד - אין לזלזל באמירות אנטישמיות, מלים כאלו היוו את המצע שעליו צמחה השואה. השני - אין לסמוך על גורמים זרים שיצילו אותנו מאויבינו, שהרי הם לא הצילו אותנו ואף שלחו חלק מהניצולים בחזרה אל מותם. השלישי - כשיש הזדמנות להתקדם במהלך שיבת ישראל לארצו, יש לנצל את ההזדמנות ולא להחמיץ את שעת הכושר, כפי שהיה בשנים שלפני השואה בהם יכלו יהודים לעלות ארצה או לברוח מהמקומות המסוכנים.
בנוסף - נראה שיש להחיל את דברי הרמב"ם על גורמים אנטישמיים בימינו. עלינו לעורר את השנאה כלפיהם ולא להיכשל כשאול שריחם על אגג מלך עמלק. כישלון כזה הוא הסיבה לאסון הבא שיפקוד אותנו. כשיתחזקו הם ישתחררו וילחמו בנו ביתר שאת, כפי שעשה המן שיצא מזרע אגג, וכפי שעינינו רואות בדורות האחרונים.
כן, עלינו לשנוא ולעורר למלחמה על הקמים עלינו לכלותינו. זה נשמע לא יפה וכביכול לא מתאים לנו, אבל אין לך דבר מתאים יותר מזה , כפי שמצאנו בתנ"ך - "משנאיך ה' אשנא" (תהילים קל"ט), "בת בבל השדודה אשרי שישלם לך" (תהילים קל"ז) ועוד. רחמים שלא במקומם מהווים איום חמור על חיינו, אל לנו לחזור על הטעויות ההיסטוריות בעבר ובהווה, שמחמתם אנו סובלים עד עצם היום הזה. את ממשיכיהם של הנאצים בשנאת היהודים וברצון להשמידנו יש לשנוא, ולפעול בכל הדרכים כדי למגרם.
שיעור בהלכה
הרב יצחק הלוי שליט"א - רב המועצה המקומית קרני שומרון
גרמניה הנאצית, שמשה בין שתי מלחמות העולם "ערש של שלווה". הייתה זו תקופה של עדנה ליהודים, בקרב יהודי אירופה קמה קבוצה, שהגדירה עצמה: "גרמנים בני דת משה". אותה כת חרתה על דגלה את המימרה: "היה יהודי בביתך - ואדם בצאתך!" הם הסוו את יהדותם וקיימו את המצוות בהצנע, כלפי חוץ התחזו כ"אנשי תרבות", כמשכילים. מה עשו בסוכות? הם הסוו את הלולב ואת ארבעת המינים בתיק של קלרינט, וכך נראו ברחוב הגויי, כמי שהולכים לקונצרט... והנה "לא עלינו", הגיע רב ממזרח אירופה ונכנס לבית - הכנסת עם ארבעת המינים "בגודל טבעי" בריש גלי. מיד הזדעק השמש לעברו והציע לו, לפי שעה, תיק של קלרינט... הרב "איש הישוב הישן", הגיב ספונטנית: ותיק לאף שלי, יש לך?
"אמר רשב"י: הלכה היא: בידוע, שעשו שונא ליעקב!" (ספרי, בהעלותך ס"ט). במשפט קצר זה של רבי שמעון - מתמצית כל האנטישמיות ושנאת ישראל בעולם. ככל שננסה לטייח את הדברים ולהעמיד פני בת יענה, כן תטפח לנו המציאות העגומה הזאת על פנינו. האנטישמיות, משמעה שנאה תהומית, שנאה ללא סבה, ליהודים. "האף היהודי" - הוא זה שמפריע לגוי. "הלכה" היא דבר שאיננו משתנה, זוהי מציאות! ("אגרות משה" חו"מ ח"ב, סי' ע"ז). וזהו עיקר החשיבות בזיכרון השואה, וכדאי שנפנים זאת.
רבי יהונתן אייבשיץ כתב לפני למעלה משלוש מאות שנה: "ובאמת, לא הבנתי, מי שם אחווה ורעות בין יהודי לעכו"ם? הלא לבבות רחוקות. ואין פירוד לבבות כפירוד הדתות... והיש יותר איבה מבין שני בעלי דתות? נראים כאוהבים בשעת הנאתם..." ("כרתי ופלתי" יו"ד ח').
אכן, אין זה פופולרי כל כך לטעון, כי אנחנו "שנואים", בשעה שאנחנו נאבקים על במתי ארץ לקנות שם בעולם, ובשעה, שאנחנו נזקקים לחסד לאומים. אבל מה לעשות? "הלכה היא" - ואם תרצו - אין זו אגדה! פרשת פקיעין, היא רק מיני מודל, של מה שעלול לקרות, אם נאפשר לאנטישמיות להתבטא.
אור החיים (במדבר ל"ג) כותב, שאם נותיר את הגויים בארץ מתוך מחשבה שיסייעו לנו סופנו, שלא "מלבד שיחזיקו בחלק מהארץ, שלא זכיתם בו, אלא גם חלק שזכיתם בו אתם וישבתם בו, וצררו אתכם על חלק, שאתם יושבים בו, לומר: קומו צאו ממנו".
שואה, לדאבוננו, איננה נחלת העבר. שואה היא "תוכנית מגירה" של חלק מהגויים כלפינו בגלוי, ושל חלק מהם - בתת ההכרה, מפני שמאז מעמד הר סיני, ירדה שנאה לישראל (שבת פ"ט). תופעה זו היטיב לראות בעינו האחת בלעם הרשע, כשקבע: "הן עם לבדד - ישכון!" אבל "בגויים - לא יתחשב!" והלוואי, ונחוש בזאת גם אנחנו בשתי העיניים.
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
אנחנו קודש למענך
איפה מדליקים נרות חנוכה בבניין?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך עושים קידוש?
איך ללמוד גמרא?
איך נדע שהלב שלנו במקום הנכון?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך מותר להכין קפה בשבת?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות התשובה - הרב הראל כהן בטחון התשובה אפילו בזמן החטא
אורות התשובה פרק ו פסקה ב'
הרב מסביר שהתשובה תמיד שרויה בלב האדם אפילו בשעת החטא, רק שכח זה לא מופיע כעת אלא גנוז הוא ומחכה לשעה שבא האדם יחזור בתשובה. דבר זה נותן לאדם ביטחון לחזור בתשובה כי הוא מבין שבעצמותו הוא טוב והחטא הוא רק חיצוני לו.
אור החיים על הפרשה דרכים לקניין תורה ע"פ שמות בני יששכר
אור החיים על פרשת פנחס חלק ב'
חזרת ישראל מהגלות, האור החיים לומד את השמות של בני יששכר בתור משל ללומדי התורה.
וירא הייחודיות שברות המואביה
הקשר בין ישראל לעמון ומואב - ג'
ישנו עניין פנימי וחיובי בעמון ומואב שקיים רק אצל הנקבות שבהם, ובזכותו אנו מקבלים אותן לבוא בקהל. מהו אותו הדבר? כיצד זה מתבטא ברות המואביה ובנעמה העמונית? וכיצד עניין זה מייחד את מלכות בית דוד?
תורה והלכות ציבור גואל הדם
ציון במשפט תפדה - הלכות שופטים בזמן הזה
דין גואל הדם. רוצח במזיד נהרג. רוצח באונס פטור. רוצח בשוגג. גלות לעיר מקלט. גלתה סנהדרין וביטול עונש מוות. חוק לביטול עונש מוות. אחריות גואל הדם להעמדה לדין את הרוצח במזיד. חוק זכויות נפגעי עבירה. גואל הדם בזמן הזה. מצווה או היתר לגואל הדם להרוג את הרוצח בשגגה.
מידות הראי"ה השקפת עולם ואמונה
אמונה י"א - י"ב
השיעור עוסק בהשקפת העולם הישראלית, הרואה בעולם החומרי הנוכחי מצב זמני, חסר ומקולל מימי חטא אדם הראשון, שעתיד להגיע לתיקון ולגאולה שלמה. בנוסף, השיעור מנתח את התפתחות האמונה בעם ומסביר כיצד האדם נדרש לזקק את תפיסת האלוהות מתיאורים גשמיים וילדותיים כדי להגיע להבנה רוחנית, עמוקה וטהורה יותר.
תשובה התשובה בהשקפתו הגדולה של הרב זצ"ל
הקדמה: חשיבות הספר "אורות התשובה" | חידוש הראי"ה במבט על התשובה | העמקה ביסוד שהעולם שב לשורשו – נפילת העולמות | שלושת מעגלי התשובה | חשיבות המבט הגדול לדורנו | הכרחיות התשובה | תשובה מאהבה | התבוננות בעולם | כח הרצון וחשיבותו | עיקר האדם – רצונו | הרצון – בלתי מוגבל | הרצון עצמו פועל | הדרכות מעשיות: רצון דרצון, הפער הרצוי
ארץ ישראל ומצוותיה מצוות יישוב הארץ ותהליך הגאולה
מתוך עיון במשנת הרצי"ה ובמשנת הרב יששכר טייכטהל הי"ד
למה מצוות יישוב הארץ כל כך מרכזית? | האם מצוות יישוב הארץ נוהגת בזמן הזה? | שלוש השבועות | רבנו חיים בתוס' כתובות | השמטת הרמב"ם, מגילת אסתר | האם אנו בתהליך גאולה? | הגאולה לא צריכה להיות נסית? | הדור לא ראוי? | התהליך נעשה על ידי כופרים? | יש חשש שיתקלקלו בארץ מה'ציונים הכופרים'? | האם בסוף המדינה תונהג בדרך התורה? | היחס למדינת ישראל
פנחס מהות התפילה וסוד המנהיגות
שיחת מוצ"ש פרשת פנחס
הרב בוחן את משמעותה העמוקה של התפילה כתחליף לקורבנות, תוך הדגשה על פי הזוהר שדווקא "תפילת העני", הבאה מתוך לב נשבר וענווה, היא התפילה הרצויה והגבוהה ביותר לפני בורא עולם. בנוסף, הרב מסביר שמנהיג אמיתי נמדד ביכולתו להרגיש את רוח העם, להתחבר לרצונות הפנימיים של הציבור ולהוביל אותו מתוך מסירות נפש ואמונה.
יסודות התורה והאמונה משיח בן יוסף, מקורו ומשמעו
הארכנו לבאר את עניינו של משיח בן יוסף לפי הדעות והמסורות השונות, וביארנו מדוע הרמב''ם השמיטו ולא כללו לא בין עיקרי האמונה ולא בכל כתביו. עוד ציינו שלושה פירושים שפרש בענינו מרן הרב, הראי''ה קוק זצ''ל, בשלוש רבנויותיו בזוימל, בבויסק וביפו. ולבסוף למדנו על חשיבות היסודות שלימד מרן הראי''ה בעניינו של משיח בן יוסף, וכיצד הם עומדים בעצמם, אפי' בלא קשר לתלייתם כפירוש למהות משיח בן יוסף.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מערכת היחסים בין הקודש לחול
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ה'
אחרי שנות הגאולה הקודש מתגבר, החול יכול להתגבר גם כן, אבל זה גורם להם להתעמת.
פנחס פרשת פנחס – זה הזמן שלך
מדוע מקפידה התורה על זמנים ומועדים? למה חובה לקחת הזדמנויות בזמן ולא לאחר? התזמון האלוקי ומשמעותו האישית והלאומית
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א הצימאון לאלוקים
דרך הקודש ג' פסקה י - י"ב
הקדושה מתגלה בנשמתו של האדם בצימאון לאור ה', ומי שיש לו צימאון כזה צריך להכיר את תכונתו ולנהל את חייו על פייה. אסור לכבות את הצימאון הזה. אך צריך לדעת לאזן את הצימאון הזה בחיבור לשכל.
מאמר שלישי אור החיים - מדרגת החסיד האמיתי
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
הרב עוסק בפירושיו המעמיקים של אור החיים הקדוש למידת יראת השמים ולמדרגתו הגבוהה של ה"חסיד", אשר אינו מסתפק בקיום מצוות מתוך חובה ופחד, אלא פועל מתוך אהבה טהורה במטרה לעשות נחת רוח לבוראו. כמו כן, מובאים בשיעור סיפורים על שקידתו העצומה בתורה והסבר עמוק על כך שנשמתו מהווה בחינה של נשמת משיח המצויה בכל דור.
י"ז בתמוז איך חלה תענית?
למה חייבים לקבל תענית? ולמה דווקא מבעוד יום, הרי אפשר לאכול עד עלות השחר? על הקדושה שבתענית ומשמעותה, ועל סדר התענית אצל חז"ל ובזמננו.
