^ 1. החישוב שדחיית תחילת הלימודים הגבוהים גורם לדחיית גיל הנישואין בשנתיים אינו כולל את הדחייה הנוספת הנגרמת עקב כך שבגיל יותר מבוגר קשה יותר להחליט על נישואין. שכן הקב"ה ברא את האדם באופן כזה שהגיל המתאים לנישואין הוא צעיר. אז הרגש שלו חזק, האדם אמיץ ואינו חושש מלקבל החלטות הרות גורל. וככל שעוברות השנים הרגש שנועד להתאהבות מתקהה, השכל מתפתח, החששות גוברים, וקשה יותר להחליט להתחתן. קושי זה גורם לאיחור נוסף בגיל הנישואין. כלומר, בנות שיחליטו לדחות את נישואיהן, למשל, לגיל עשרים וארבע, יתקשו יותר לממש את תוכניתן, כי יקשה עליהן ועל בני זוגן (המבוגרים גם הם) לבחור ולהחליט, וכך נישואיהן ידחו אל מעבר למתוכנן, ומקצתן אף לא יתחתנו כלל.
גיל הנישואין המומלץ מושפע משני גורמים - הבשלות האישית והיכולת להתקיים מבחינה כלכלית. מצד אחד, חז"ל אמרו שהגיל המתאים לגברים הוא שמונה עשרה. מן הסתם לנשים הגיל מוקדם יותר. מנגד, זוג נשוי צריך להיות בשל להתמודדות עם המורכבות שבחיים ועול הפרנסה. כלומר מצד הרגש היה טוב להינשא בגיל צעיר, מצד הצורך להתמודד עם מורכבות החיים והפרנסה - עדיף להינשא בגיל מבוגר, וכך גיל הנישואין נקבע באיזה שהוא מקום באמצע.
^ 2. אם נמתין עוד עשרים שנה, היינו שמונים שנה מהיותה בת עשרים, כשתגיע לגיל מאה, אזי התוספת בעקבות הצערת הנישואין היא של 111 ילדים. 277 צאצאים לנישאות בגיל 20, מול 166 צאצאים לנישאות בגיל 22.
^ 3. קבענו את גיל הבדיקה לשמונים, שזוהי בערך תוחלת החיים בימינו. בחישובים אלו אנו מניחים כי גיל הנישואין הממוצע של בנות המשפחה יימשך בדורות הבאים כפי הדגם שהציבה וחינכה אם המשפחה. לא חישבנו אלפיים כפול 79, שאז המספרים היו גבוהים בהרבה, משום שבחישוב דמוגרפי של ציבור, החישוב מורכב יותר, כיוון שבחישוב כזה בילדיה של האשה יש שותף - בעלה, בנכדיה ישנם עוד שניים (סה"כ ארבעה), בנינים עוד ארבעה, וכן הלאה. לכן רק מחצית מהצאצאים בכל דור נזקפים לזכות האם (וממילא לא כל ההפרש במספר הצאצאים נזקף לטובת הקדמת גיל הנישואין של האשה). לפי זה, הריבוי לנפש בגיל שמונים יהיה 57.75 לגיל 20, ו-38 לגיל 22.
^ 4. ימים ספורים לפני כותבי דברים אלו, פנה אלי קצין שריון בבקשה שאמליץ (כראש ישיבת הסדר) לאחד מתלמידי הישיבה להתנדב לשירות נוסף של עוד כחודש, מפני שחסר לו טען להשלמת צוות טנק, ואם יבוא יוכל לשתף בשמירה סביב עזה עוד טנק. חשבתי בליבי, אילו היו לנו עוד כמה עשרות אלפים של בחורים שקיבלו חינוך תורני, שכולל כמובן חינוך לנשיאה בעול עם הציבור בשירות בצה"ל, היה ניתן להרכיב מהם עוד עשרות חטיבות שריון ועשרות חטיבות רגלים. ולא היו צריכים להתחנן בפני איזה טען שיוסיף עוד חודש התנדבות.
לימים, שמעתי הרצאה מתת אלוף באגף משאבי אנוש, שאחראי על כל הגיוס בצה"ל, שתיאר בצורה מדאיגה עד כמה חסרים לצה"ל חיילים קרביים ותומכי לחימה.