^ 1. בעקבות דברים אלו הופנתה אלי שאלה באתר האינטרנט של ישיבת בית אל : כיצד כבוד הרב כתב שאין איסור להתנדב לשירות הלאומי, והלא החזון איש כתב שזה איסור "יהרג ובל יעבור". וכך כתוב באגרות החזו"א ח"א אגרת קיא: "ואנו שומעים איומים להתנפל עלינו ולהוציא הבנות מחיק אמותם באלמות ובאגרופים, ודמעת העשוקים כנחל, פן ח"ו יפגעו בבבת עינם בבנותיהן היקרות להוציאן לרעות בשדות אחרות... הריני פונה אל לבן הטהור לחגור שארית כח שלא ליתן שום אפשרות של כפיה על הצעירות נגד מצפון שלהן..." ושם באגרת קיב: "... ביחס ... לכפיה בכל אופן שיהיה, הם לפי מצב הנוכחי, מגינת לב האבות והבנות יחד שאין דוגמתה מצד אחד ומסכנת באמת את כל האופי הטהור והקדוש של המחונכות היקרות אשר נשארו לנו לפליטה, רגשות נפשי מורה ובאה שהוא ענין של יהרג ואל יעבור, ואולי גם מנקודת הלכה כן, ולכן אני פונה לכבודו שיחיה ולהחברים היקרים שיחיו, אשר בידם לעשות בזה לקיים את ההסכם שלא לנגוע בהבנות הצנועות".
תשובה: יישר כוח על הציטוטים מה'חזון איש'. ברור לי שגם היום אילו היו מטילים על הבנות גיוס בכפייה למסגרת שירות לאומי היה צריך ללחום נגד זה בכל תוקף, וזה קרוב להיות כפיה על דת, שכן על ידי הכפיה היה חשש סביר שיכריחו בנות להיות במסגרת שאינה הולמת את רמתן הדתית, והיו גורמים לחלק מהן לרדת בשמירת מצוות. עוד חשוב לשים לב כמה דייק ה'חזון איש' להגדיר את עמדתו: "רגשות נפשי מורה ובאה שהוא ענין של יהרג ואל יעבור, ואולי גם מנקודת הלכה כן". מכל מקום מדברים אלו של ה'חזון איש' זצ"ל מתברר שצדקתי בדבריי, שההתנגדות החריפה היתה כנגד גזירת כפיה, וגם הרבנות הראשית דאז התנגדה לכך, אבל לא דובר אז על שאלת התנדבות, לפיה הבת יכולה לבחור מקום הגון, שבו תוכל להתנדב ולתרום.
ובכלל, כיצד אפשר לומר שבת שעוזרת לקשישים או ילדים עוברת באיסור של "יהרג ובל יעבור". זהו דבר שלא ניתן להעלות על הדעת. וקשה להאמין שיהיה רב שיאמר כך.
לאחר מכן הגיעה שאלה נוספת: היאך כבוד הרב כתב שגדולי ישראל לא אסרו שירות לאומי בהתנדבות, הנה הרב קנייבסקי זצ"ל, הסטייפלער, ב'קריינא דאגרתא' ח"ט אגרת רכז, הביא בתחילה את פסקם של הגרצ"פ פרנק, הגרז"ר בנגיס, הגרא"ז מלצר והגאון מטשעבין לגבי שירות לאומי בכפייה, ולאחר מכן התייחס לשירות לאומי בהתנדבות, וכתב: "ולאשר כהיום בשנת תשל"ב עת צרה היא ליעקב כי בעוונותינו הרבים מתכננים שוב להפעיל וללחוץ על גיוס בנות בצורת התנדבות לשרות לאומי, ובהיות כי ברור שרובם ככולם של המתגייסות יתקלקלו ויתדרדרו הן באמונה ודעות והן בקדושת בת ישראל ושמירת הדת, שכל זה הוא ביהרג ואל יעבור, ראיתי הכרח לחזור ולפרסם פס"ד הנ"ל מאדירי התורה ז"ל שנתפרסם בשנת תשי"ב תשי"ג". וכך מובא גם באגרת רכח, במכתב מאת הרב קנייבסקי והרב שך זצ"ל.
אם כן רואים בבירור את התנגדות גדולי התורה לשירות לאומי בהתנדבות, ומה שמרן החזו"א לא התנגד לשירות לאומי בהתנדבות, כי בזמנו, כמדומני, לא הועלתה הצעה זו.
תשובה: אכן לא ידעתי, ולא העליתי בדעתי, שיתכן שיהיו רבנים שיאמרו ששירות לאומי בהתנדבות הוא בגדר "יהרג ובל יעבור". ודבר מזה לא שמעתי מרבותי.
ולעצם העניין, חובה לציין, כי המציאות מכחישה את יסוד הטענה. נכתב: "ובהיות כי ברור שרובם ככולם של המתגייסות יתקלקלו ויתדרדרו הן באמונה ודעות והן בקדושת בת ישראל ושמירת הדת". המציאות כידוע אחרת לחלוטין. ויש מקום לבדוק אם אחר שהרבנים שנזכרו היו יודעים את המציאות, שאינה כפי שכתבו, היו ממשיכים לסבור כי יש בדבר איסור.
אמנם יתכן שאם הבנות החרדיות היו הולכות לשירות לאומי, היו אכן מתקלקלות, כפי שכתב הרב קנייבסקי. וזאת משום שלא הורגלו להיפגש עם החברה הדתית-לאומית, וק"ו החילונית. אבל הבנות הדתיות-לאומיות ברובן הגדול אינן מתקלקלות. ואלו שיורדות, רובן היו יורדות גם בלא זאת, ודרכים רבות פתוחות לפניהן - באוניברסיטה ובעבודה. לפיכך אין מקום לומר לבנות הציבור הדתי לאומי שיש איסור ללכת לשירות לאומי.
וכך אכן רבותינו, ההולכים בדרכו של מרן הרב קוק זצ"ל, לא אסרו את השירות הלאומי. ובוודאי שראוי לבנות שגדלו לאורם, שילכו על פי הדרכתם. וכל הדיון שדנתי בו הוא כיצד לתרום יותר, אבל אין בזה איסור. מעבר לכך, גם בת חרדית שתרצה לסמוך על גדולי רבותינו, אם תעשה זאת לשם שמים, ובאופן שאין חשש שתידרדר, יש לה אילנות גדולים לסמוך עליהם, ואין למחות בידה.
עם זאת, כמובן שיש להזהיר שלא ללכת למקומות שיש סכנה שהבת תידרדר בהם מבחינה רוחנית.
^ 2. יעויין עוד במאמר הפותח ספר זה, ובפניני הלכה ליקוטים חלק א', א, יז-יח, שרק אלה הלומדים על מנת ללמד רשאים להתפרנס ממילגה בכולל, אבל שמונים עד תשעים אחוז שאינם נצרכים להיות מורים או רבנים, צריכים ללמוד מקצוע ולפרנס את משפחתם.
^ 3. עוד התייחסות לתגובות מתאריך ג תמוז תשס"ו, שבועיים אחר ההתייחסות הקודמת.