לדבר עם עצמנו | הרב אליעזר מלמד | בית המדרש

מדורים
רביבים

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
תקשורת

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

שמעון בן מזל

5 דק' קריאה

מכתב שאלה
"כבוד הרב מלמד, אנו נהנים מאוד לקרוא את דבריך. העניין הוא שאנו מרגישים שכתבותיך ותשובותיך הם בבחינת לשכנע את המשוכנעים, או בלשון עמך - "למכור קרח לאסקימוסים". לדוגמא בעניין חיילי ההסדר. אנו יודעים ומשוכנעים בצדקתו וחשיבותו של השרות במסגרת ההסדר, אך לאחינו החילוניים אין מושג, וכל ידיעתם היא מהפרסום בתקשורת החילונית שמתמצה בשורה אחת: חיילי ההסדר משתמטים משרות מלא... לאור כל האמור לעיל, חשוב לדעתנו שכבוד הרב ימצא את הדרך לפרסם כתבות בעיתונים כגון 'ידיעות אחרונות', 'מעריב' וגם 'הארץ'. בברכת ישר כוח ותודה רבה".

האם לכתוב בעיתונות קלוקלת
מעת לעת גם אני מתלבט אם כדאי להציע את דבריי לעיתונים אחרים. מצד אחד אכן הדברים יוכלו להגיע לעוד אנשים, ולכן היו מספר פעמים בודדות שפרסמתי מאמרים בעיתונים שונים. אולם מצד שני, אינני חש בנוח להתארח במקום שרובו שלילי, שהשפעתו על החברה הישראלית רעה, ומן הסתם גם לא אוכל לכתוב בו את דעותיי בחופשיות. ואם אנסה לבטא את כל אשר על לבי, הם בוודאי יצונזרו זאת. וכיוון שיש אחרים שעוסקים בזה, ואולי אף נהנים מכך, אשאיר להם את העבודה הנכבדה של כתיבת מאמרים בעיתונות החילונית, ואני אמשיך לעסוק בליבון הדברים בתוך הציבור הדתי והקרוב אליו.

רביבים (735)

הרב אליעזר מלמד

223 - דברים שיש להם שיעור

224 - לדבר עם עצמנו

225 - עץ עושה פרי

טען עוד

המפתח לשינוי נמצא בציבור הדתי
בנוסף לכך, לעניות דעתי, המפתח לשינוי משמעותי במצבנו הלאומי, הן מבחינה רוחנית והן מבחינה ביטחונית, תלוי בעיקר בציבור הדתי. מפני שהוא זה שקשור לתורה, שרק ממנה יוכל לבוא מרפא לכל הבעיות. וכפי שאמרו חז"ל (קידושין ל, ב): "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין". רק על ידי התורה אפשר לתקן את הרע שבעולם, והתיקון מופלא, שאין עוקרים את הרע אלא מתבלים אותו עד שהוא נעשה טוב. ונתן לנו הקב"ה את האחריות ללמוד את התורה בעומק וברוחב, כדי ללמוד על ידה אורחות חיים.
ואם הציבור החילוני אינו לומד אורחות חיים מהציבור הדתי, סימן הוא שעדיין ישנן בעיות בציבור הדתי, ושעדיין אור התורה אינו מאיר ומדריך כראוי את החיים. שהרי אם היתה הברכה ניכרת באופן בולט בכל אורחות חייהם של שומרי התורה והמצוות, היו הכל רצים אחריהם. ואף שבהחלט ניתן להצביע על יתרונות משמעותיים באורח החיים הדתי, עדיין אין היתרונות מצטברים לכדי בשורה ממש שהכל חפצים לרוץ אחריה. אבל אם נמשיך ללמוד את התורה בשלמות, ונברר לאורה את דרכנו ביושר, נגיע למצב שכל ישראל וכל העולם ירצה לילך בדרכנו. "והלכו עמים רבים ואמרו: לכו ונעלה על ה' אל בית אלוקי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיהו ב, ג). ולכן הבירורים הפנימיים שנעשים בציבור הדתי, בטווח רחב של שאלות, הם המפתח לגאולת ישראל והעולם.

המשנה הציבורית-מדינית
גם מבחינה ציבורית עוד לא העמקנו מספיק בתורה, כדי שנוכל להציב לאורה אלטרנטיבה שלמה לכל מכלול השאלות שמדינת ישראל מתמודדת עימהם. בתחום הפרט, המשפחה והקהילה, אנו זוכים להרבה הדרכות באופן יחסי. אבל לגבי המערכות הציבוריות הלאומיות, עדיין אין משנה סדורה. כך ביחס לנושאים כמו מדיניות כלכלית, פיתוח המדע, מדיניות חוץ, מדיניות ביטחון, הקצאת משאבים לתחומים השונים, וכיוצא בזה. כיוונים כלליים יש, אבל הדברים עוד לא מלובנים דיים.

במילים אחרות, אילו היינו יודעים שיש בידינו תשובות שלימות לכל השאלות המדיניות, החברתיות, הכלכליות והביטחוניות של מדינת ישראל, מה שהיה נותר לנו הוא רק לשווקם. אבל כמדומה שאין בידינו עדיין תשובות שלימות, ולכן עדיין אנו צריכים לבירורים פנימיים, שבהם אני משתדל ליטול חלק.

כמובן שאין זה סותר את הביטחון בצדקת דרכנו ביחס לאותן השאלות שכבר נתבררו כהלכה, שעליהן אנו צריכים להילחם במסירות, ואותן אנו צריכים לשווק כמיטב יכולתנו. אלא שיתכן שכל עוד אין המשנה שלימה, קשה לשווק את מקצתה.

חשיבות הבירורים הפנימיים
נחזור לציבור הדתי. עדיין רבים מאוד אינם מבינים את מקומה המרכזי של התורה בחיינו, ולכן גם אינם מבינים מדוע לימוד התורה הוא סיבה לקצר את השירות הצבאי. ולכן עלינו להעמיק עוד בבירורים הללו.

הנה לדוגמא מכתב נוסף שקיבלתי בנושא זה:

מכתב שאלה נוסף
"לכבוד הרב מלמד. בטורך התייחסת לשירותם הצבאי של בני ישיבות ההסדר. ראשית אקדים ואומר ששירותי הצבאי היה שירות מלא, ששולב ביחד עם לימוד בישיבה. לקראת סוף לימודיי בישיבה התיכונית התלבטתי רבות בנושא. מצד אחד באמת רציתי להעמיק בתורה על כל אופניה, להגדיל תורה ולהאדירה, ומצד שני עמדה מול עיניי תשובתו של משה לבני גד ראובן וחצי שבט המנשה: "והייתם נקיים מה' ומישראל". לשמחתי מצאתי דרך שיכלה לשלב, לפחות בשבילי, בין שתי הדרישות.

קשה לי מאוד להשלים עם ההנחה שבן ישיבת הסדר משרת חמש שנים, כשבעצם שנות הלימוד בישיבה נחשבות לו כשירות לאומי. האם לימוד תורה מעמיק בהכרח סותר שירות צבאי מלא של שלוש שנים, כפי שנקבע בחוק הישראלי לגבי כל אחד ואחד מאיתנו? האם החברה הדתית, ששמה לה למטרה בין השאר להשתלב ולשלב את עם ישראל בכל תחומי חיינו, יכולה לפטור את בניה משירות בתואנה של לימוד תורה? בעיני רבים, ובתוכם גם אני, שירות במסגרת ההסדר נתפס כשיטה קלילה של השתמטות "תחת אוהלה של תורה".

תשובה
ראשית, מי שמשרת בצבא ומגן על עם ישראל וארצו מיד צריו מקיים מצווה גדולה של הצלת ישראל ויישוב הארץ. ולכן יישר כוח על שרותך הצבאי. אמנם לימוד התורה למען כלל ישראל אף הוא שירות חשוב מאוד. ואותם הבחורים שמנצלים את מסלול ההסדר כדי להשתמט משירות צבאי מלא, אכן מועלים בשליחותם.
אבל ככלל, אצל הרוב הגדול, מסלול ההסדר אינו השתמטות. אילו היתה מסגרת ההסדר קלה יותר, מדוע אין המונים שחפצים ללמוד תורה במסגרת ישיבות ההסדר? הרי לפי טענתך זה יותר קל.
כנראה שהמחויבות ללמוד תורה שלוש שנים וחצי אינה קלה, ורבים מאוד מעדיפים לשרת שלוש שנים בצבא, ואפילו להוסיף שנת לימוד במכינה, מאשר לקבל על עצמם מסגרת של חמש שנים שמתוכן צריך להקדיש שלוש וחצי שנים ללימוד תורה רציני בישיבה.
ועל כן נכונים הדברים כי המשרתים במסגרת ההסדר נוטלים על עצמם עול גדול יותר, עול התורה והמשך תלמודה בישראל, ועול הביטחון.

והלוואי והיו עוד רבים מאוד באים ללמוד ולשרת במסגרת ישיבות ההסדר. ללא ספק מצבנו הלאומי והביטחוני היה אז טוב יותר. בעבר ראשי מערכת הביטחון הבינו זאת יותר, ולצערנו, כיום פחות.

תורת ארץ ישראל
שתי מדרגות יש בלימוד תורה. יש לימוד פרטי שנועד לקיום מעמדו הרוחני של הלומד. וכאשר המגמה היא לשרוד ולהתקיים, כל דבר אחר מפריע מאוד, לכן נוצר ניגוד ממשי בין התורה לצבא, בין התורה למדע, בין התורה לעבודה וכדומה. ויש לימוד כללי, שנועד להדריך את העולם כולו ולתקנו. לימוד כזה אינו מנוכר לצבא, למדע, לעבודה וכו'. ללימוד כזה חותרים בישיבות ההולכות בדרכו של מרן הרב קוק זצ"ל. אבל צריך לשמור מאוד על מקומו המקודש של הלימוד. שלא ייווצר מצב שמרוב רצון להאיר את כל תחומי החיים, מקומו של לימוד התורה יחלש, ואז ניוותר עם כוונות טובות אבל בלא יכולת ממשית להאיר ולהדריך את החיים.

רק לימוד רציני מאוד יוכל להאיר את כל המערכות העצומות של העולם המדעי, התרבותי והכלכלי. לימוד רציני של אדם יחיד, יכול להאיר את חייו הוא. ולימוד רציני של ציבור, יכול להאיר גם מערכות שלימות.

שאלה נוראה
קראתי את מה שהרב כתב בשבועות האחרונים בנושא הלחימה מול אויבינו, בעזה ובשטחים, וההתערבות ההרסנית של בג"ץ בעניין. אין ספק שכל בן דעת מבין שהדברים נכונים ואמיתיים, ודרך זו רק מוליכה אותנו מדחי אל דחי.

אך מעבר לשאלה הלאומית, הדברים יוצרים אצלי התלבטות קשה. אני משרת במילואים בחטיבת חי"ר האחראית על איזור עזה. צה"ל, כידוע, מתכנן כבר זמן רב "מבצע רחב היקף" בעזה, ורק מחכה לאור ירוק מהממשלה להוציא תוכנית זו אל הפועל. ברור שזה רק עניין של זמן, ויום הפקודה בוא יבוא. החטיבה שלי ערכה אימונים מיוחדים לקראת מבצע זה ומיועדת להיות חלק ממנו.

השאלה היא כיצד אני וחברי למילואים אמורים להתייחס לכך? אנחנו נשלחים למשימה מסוכנת מאוד, אבל, כמו שכתב הרב, דרכי הפעולה האפשריות לפני שמגיעים לפעולה קרקעית עוד לא מוצו. הייתי מצפה שלפני שאסכן את חיי ינסו כל דרך אפשרית לפתור את הבעיה: הפגזות מסיביות, ניתוק החשמל מעזה וכו'. אלא שחיי אויבינו הפלשתינים חשובים לבג"ץ יותר מחיי ומחיי שאר חיילי צה"ל. מה גם שקרוב לוודאי שפעולה כזו תהיה חסרת תועלת, ומה שכן יצליחו להשיג יילך לאיבוד בטיפשות מדינית. השאלה, מדוע אני צריך לקחת חלק בזה ולסכן את חיי? אולי יותר נכון שלא לצאת למבצע, ורק במקרים שנדע שהמדינה פועלת כראוי ואין ברירה אחרת, רק אז נצא להלחם?

תשובה : יש למחות כנגד המדיניות הביטחונית ובית המשפט העליון. יש לומר את הדברים בכל פורום, ובמיוחד למפקדיך וחבריך במילואים. ואע"פ כן, אסור לפרק את הצבא שעומד על משמר עמנו וארצנו. והלוואי ולא יהיה צורך בשאלות כאלה ולא יישאלו עוד.

תקשורת

רביבים