חשיבותו של ט"ו בשבט | הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

שבת ומועדים
ט"ו בשבט
כללי

קטגוריה משנית

מדורים
קול צופייך
קול צופיך - הרב מרדכי אליהו

7662

7 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

הערב הוא ליל ט"ו בשבט, שהוא ראש השנה לאילנות. יש החושבים שט"ו בשבט הוא חג שבו אוכלים פירות שונים ותו לא, אבל יש לדעת שיש בחג זה חשיבות וחובה לשמוח בו, וכדלהלן. המשנה אומרת

(ר"ה ב.): "ארבעה ראשי שנים הם באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי. באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות. באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים בחמשה עשר בו".

ממשנה זו אנו למדים שהושווה ראש השנה עם שאר ראשי שנים, וביניהם אחד בתשרי. ועל מה שהמשנה אמרה שאחד באלול הוא ראש השנה למעשר בהמה כתב רש"י, וז"ל:

"למעשר בהמה - שאין מעשרין מן הנולדים בשנה זו על הנולדים בחבירתה, דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה, ואמר מר בבכורות, בפרק מעשר בהמה בשתי מעשרות הכתוב מדבר, אחר מעשר בהמה ואחד מעשר דגן", עכ"ל.

כלומר, שעונת המעשרות של הדגנים היא באחד באלול. אבל לפירות האילן עונת חישובי מעשר וערלה הוא בט"ו בשבט, וכדלהלן.

מקור לדין שלא אומרים וידוי בט"ו בשבט
בט"ו בשבט לא אומרים וידוי ולא עושים נפילת אפיים. המקור הראשון לדין זה הוא מהמרדכי בריש המסכתא (ר"ה סימן תש"א במרדכי) שכותב, וז"ל: "וששאלת, ציבור שבקשו לגזור תענית בשני וחמישי ושני ופגע בתענית ט"ו בשבט י שלחוש לראש השנה ולדחות התענית או לא - כך דעתי נוטה, שהתענית נדחה עד השבת האחר, ואין קובעין תענית בו ביום שלא מצאנו תענית בראש השנה,

ותנן ד' ראשי שנים הן, ותו, דקתני בהדי הדדי, וכי היכי דשאר ליתא בתענית הארבע נמי ליתנהו בתענית. ואף על גב דאינהו עדיפי מיניה, כיון דקתני בהדי הדדי בהא דמיא האדדי, ע"כ", עכ"ל המרדכי.

וכך פסק מרן בשו"ע, וז"ל: "נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב, ולא בט"ו בשבט , ולא בר"ח, ולא במנחה שלפניו, ולא בחנוכה, וי"א גם במנחה שלפניו, (וכן נוהגין). בפורים, אין נופלים על פניהם (בל"ג בעומר אין נופלין, בעי"כ אין נופלין, וכן בערב ר"ה אפי' שחרית, מנהגים)", עכ"ל. וכותב ה"כף החיים" (שם, סקצ"ז) טעם מדוע לא אומרים וידוי בט"ו בשבט, וז"ל: "משום דהוא ראש השנה לאילנות כדאיתא בריש מס' ר"ה".

הלימוד שעושים בליל ט"ו בשבט
נוהגים לאכול בליל ט"ו בשבט פירות האילן, ובעיקר פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל, ויש לערוך לימוד מיוחד בלילה זה, כדי לקדש את הפירות ולשבח את מעשי ידיו של בורא עולם ישתבח שמו ויתעלה. וכך כותב ה"כף החיים" (שם): "ונוהגים האשכנזים להרבות במיני פירות של אילנות לכבוד שמו של יום. וכן יש נוהגין בספרד. ויש שעושין למוד באותו הלילה דהיינו שלומדים משנה או זוהר המדבר בענין אותו הפרי ואחר כך מברכין עליו ויש סדר מסודר על זה הנקרא סידור "פרי עץ הדר", עכ"ל.

עיקר עניין ט"ו בשבט - מעשרות
למעשה, עיקר ה'ט"ו בשבט' הוא לעניין מעשרות ולעניין ערלה. ויש להבחין בעניין החנטה אם פירוש חנטה זה הוצאת הפרח של הפרי, או שהחנטה היא גידול חלק מהפרי עצמו כשהוא קטן.

בשנת שמיטה עונת הפירות בא' תשרי
השנה שהיא שנת השמיטה - מפשטות דברי הרמב"ם משמע שראש השנה לאילנות בשנה זו הוא בא' בתשרי, שהוא ראש השנה לשמיטין וליובלות גם לעניין חישוב עונת פירות האילן. וכן כתב גם רבי עקיבא איגר במשניות (ר"ה משנה א', ד"ה "ולירקות"), וז"ל: "בירק אזלינן בתר לקיטה בין לענין מעשר דהיינו לעשר מחדש על הישן או לעשר מעשר שני או מעשר עני בין לעבין שביעית ור"ה שלו בא' בתשרי וכו', ובאילנות למעשר ולערלה ולרבעי אזלינן בתר חנטה ור"ה שלו בט"ו בשבט, וגם לענין שביעית אזלינן בתר חנטה, ולענין ר"ה שלו נראה דלשביעית גם באילנות ר"ה שלו בתשרי וכו'", עיי"ש.

דיני שביעית בשסק
צריכים להזהר בעיקר בשסק, שלא חונט כל פירותיו בבת אחת ויש שחנטו לפני ט"ו בשבט ואז חייבים לשנה שישית, ויש שחונטים אחרי ט"ו בשבט, ואז חלים עליהם דיני שמיטה.

הלכות ברכות
המקור לדידי קדימה בברכות
כשאוכלים פירות יש לדעת את דיני הקדימה על מה לברך תחילה ולפטור באותה ברכה על שאר המינים שברכתם שווה. מקור הדין הוא בגמרא (ברכות מא:) שמביאה מעשה ממנו למדים דיני קדימה בברכות, וכך אומרת הגמרא:

"רב חסדא ורב המנונא הוו יתבי בסעודתא (ישבו לאכול פירות בסעודתם), אייתו לקמייהו תמרי ורמוני (הגישו לפניהם תמרים ורימונים), שקל רב המנונא בריך אתמרי ברישא (רב המנונא בירך תחילה על התמרים), אמר ליה רב חסדא לא סבירא ליה מר להא דאמר רב יוסף ואיתימא רבי יצחק כל המוקדם בפסוק זה קודם לברכה (וכיון שבפסוק הראשון הוזכר רימון, היה לו להקדים ולברך על הרימון תחילה), אמר ליה זה שני לארץ וזה חמישי לארץ (אמר לו רב המנונא לרב חסדא, שהקובע בדין קדימה בברכות זה לא קדימת הפסוק אלא המיקום שלו בסדר שאר המינים, וכיון שהרימון הוזכר חמישי בפסוק הראשון והתמר הוזכר שני בפסוק השני, יש להקדים ולברך על התמר ראשונה). אמר ליה מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונשמעינך (שמח מאוד רב חסדא על החידוש, ואמר הלואי והיו לנו רגליים חזקות כברזל לרוץ אחריך ולשמש אותך)", ע"כ.

ופרש רש"י, וז"ל:

"זה שני לארץ - ארץ זית שמן ודבש דכתיב בסיפיה דקרא הפסיק ארץ את הסדר, וחזר לעשות זיתים ותמרים חשובים מתאנים ורמונים, שהרמון חמישי לארץ הכתובה בראש המקרא, ודבש שני לארץ הכתובה בסופו", עכ"ל. ומה שברכו על הפירות, מבארים התוספות שהביאו להם לא ללפת בהם את הפת, שאז הפת ודאי היתה פוטרת את הפירות, וז"ל: "אייתו לקמייהו תמרי ורמוני - ולא ללפת בהן את הפת דאם כן הוו להו פת עיקר והן טפלה ותנן (דף מד.) מברך על העיקר ופוטר את הטפלה", עכ"ל.

דעת מרן בדיני הקדימה בפירות
והנה, לדעת הרמב"ם אין דיני קדימה בפירות שבשבעת המינים שבהם נשתבחה בהם ארץ ישראל, אלא יברך על מה שחביב עליו קודם ופוטר את השאר, למרות שהשאר קודמים לאותו המין שחביב עליו - בפסוק. ומרן פסק בשו"ע (סימן רי"א ס"ד) דלא כהרמב"ם, אלא כל הקודם בפסוק קודם לברכה, וכסברת המעשה של רב המנונא ורב חסדא הנ"ל. וז"ל: "כל הקודם בפסוק ארץ חטה ושעורה קודם לברכה, וארץ בתרא הפסיק הענין, וכל הסמוך לו חשוב מהמאוחר ממנו לארץ קמא. הילכך, תמרים קודמים לענבים, שזה שני לארץ בתרא וזה ג' לארץ קמא. הגה - ודוקא שאוכל ענבים כמות שהן, אבל אם עשה מהן יין שקובע ברכה לעצמו, בורא פרי הגפן חשובה והיא קודמת לברך עליו תחלה. אבל מעשה קדירה מחמשת מיני דגן, היא חשובה יותר מברכת היין . כל הנאמר סמוך לארץ קמא, קודם למה שנאמר סמוך לארץ בתרא, לאחר ששוה לו בסמיכה לארץ", עכ"ל.

סדר הקדימה בפירות הארץ
למעשה, יש לעשות כסדר הזה: זית, תמר, ענבים, צימוקים, תאנים, רימונים. כלומר, שיש להקדים ולברך על הפרי הראשון הקודם שבסדר זה. וכל זה אם מונחים לפניו, אבל אין צורך לחזר אחריהם לפינ הסדר. למשל, בעת שיש לימוד בבית הכנסת ומחלקים ברכיות, והביאו לפניו תאנה, ויודע שעוד מעט יביאו לפניו מיני מזונות, לא חייב להעמיד את המחלק התאנים עד שיחלקו את המזונות.

ברכה על בירה - שהכל
ויש לדעת את הברכה שמברכים על הבירה. הנה דין זה למדים מתוספות (ברכות לח ד"ה "האי דובשא") ששואלים מדוע לא מברכים "מזונות" על שכר שעשויה מאחד מחמשת מיני דגן שברכתם מזונות גם אם זה מעשה קדרה, וז"ל: "וכן משקין מכל מיני פירות וכו', ושכר דידן, אע"ג דשמא יש בהן כזית בכדי אכילת פרס לא מברכין עליו בורא מיני מזונות אלא שהכל. ואפי' לרב ושמואל דאמרי כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות, הכא לא הוי בהו ממש שעורים ואין שכר אלא טעמא בעלמא. ועוד משום שיש בו עלויה אחרינא בפת ועוד בשתיה אומר שהכל", עכ"ל. הרי שעל הבירה יש לברך שהכל מהטעמים המוזכרים.

ברכה על רסק תפוחי אדמה (פִּירֵה) וְלֵדֶר
עוד יש לדעת שעל תפוחי אדמה מרוסקים או על פירות מרוסקים כגון משמש שנקרא "לֵדֶר", נחלקו בזה הראשונים (רמב"ם ורש"י). דעת הרמב"ם (הל' ברכות פ"ח ה"ד) היא שפרי מרוסק לא איבד את ברכתו, ואילו מדברי רש"י משמע שדוקא אם יש בו חתיכות ניכרות עדיין, אבל אם הוא מרוסק לגמרי איבדו את ברכתם. וז"ל הרמב"ם: "תמרים שמעכן ביד והוציא גרעינין שלהן ועשאן כמו עיסה מברך עליהן תחלה בורא פרי העץ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש", עכ"ל. ולמעש, כך פסק גם מרן בשו"ע (סי' ר"ב ס"ז), וז"ל: "תמרים שמיעכן ביד ועשה מהם עיסה והוציא מהם גרעיניהם, אפילו הכי לא נשתנית ברכתן ומברך עליהם: בורא פרי העץ ולבסוף ברכה מעין שלש. הגה: ולפי זה ה"ה בלטווערן הנקרא פווידל"א מברכין עליהם בפה"ע. ויש אומרים לברך עליהם שהכל, וטוב לחוש לכתחלה לברך שהכל אבל אם בירך בפה"ע יצא, כי כן נראה עיקר", עכ"ל.

דעת ה"כף החיים" בפירות מרוסקים
וכתב ה"כף החיים" (שם, סקנ"ז), וז"ל: "זהו דעת הרמב"ם ור"י כמ"ש בטור. אלא שכתב עוד שם הטור וז"ל: "תמרים שכתשן קצת ואינם מרוסקים לגמרי בורא פרי העץ, עכ"ל. וכן פירש רש"י בברכות ל"ח ע"א והביאו הב"י, וכתב ומשמע מדבריו שאם היה מרוסק לגמרי אין מברכין עליו בורא פרי העץ, וכן נראה מדבר הטור, וכן כתב בתרות הדשן סימן כ"ט, יעו"ש. אלא שהוא ז"ל פסק בשו"ע כדברי הרמב"ם ור"י. אבל מור"ם ז"ל בהגה פסק כדברי תרומת הדשן דאם הוא מרוסק לגמרי מברך שהכל. וכן כתב התרומת הדשן בהגהות בית יוסף אות ט' דהאי וי"א שכתב מור"ם ז"ל קאי אתמרים שמעכן וכו' וכן נוהגין העולם וכו'. ועל כן כיון דדין זה לא נפיק מפלוגתא לכן לכתחילה על כל דבר שנתרסק לגמרי ואין צורת הפרי ניכרת בין שהוא מין עץ או אדמה אין לברך לפניו אלא שהכל, ולאחריו בורא נפשות רבות, רק בדיעבד אם בירך עליו ברכה הראויה לו יצא. אך אם אפשר יש להביא מאותו המין שאינו מרוסק ולברך עליו ולפטור את זה בין בברכה ראשונה ובין בברכה אחרונה", עכ"ל.

האדם - עץ השדה
יש לזכור שאדם נמשל לעץ, מה עץ גדל על מים כך האדם צריך לגדול על מים ואין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים. וכמו שעץ צומח לכיוון מעלה תמיד, כך האדם צריך להיות לכיוון רוחני וישאף להיות תמיד למעלה. ונרמז זה בפסוק "אשר בשמים ממעל - ואשר בארץ מתחת". עניין רוחני ישאף לעיולי, וענין גשמי יראה אחרים שפחותים, אבל הוא ישמח במה שיש לו ובחלקו. ועוד - מה עץ כשהוא שתול צריכים להצמיד לו עץ שיצמח לדאוג לחינוך בניו וישימם בבית ספר או תלמוד תורה שם המורים הם יראי שמים ומחנכים לאהבת התורה. ועיין בנדרים (נ ע"א) במעשה של רבי עקיבא עם בת כלבא שבוע, שבימות החורף היו ישנים על תבן כי לא היה להם כרים וכסתות אחרי שאביה הדיר אותה בהנאה מאחר והתחתנה עם רבי עקיבא שלא בהסכמתו. והיתה לה הרגשה לא טובה מהמצב בו היו נתונים. הבטיח לה רבי עקיבא שהוא עוד יקנה לה ירושלים דדהבא (כתר בצורת ירושלים שכולו זהב) (ועיין רש"י שם ד"ה "אי הוי לי"). בא אליהו הנביא אליהם בדמות אדם עני, וביקש מהם בחורף שיתנו לו תבן מאחר ואשתו ילדה ואין לו קש ותבן לאשתו ולתינוק. אמר רבי עקיבא לאשתו הנה תראי כמה אנחנו צריכים לשמוח, הרי לנו יש תבן, ויש אחרים שגם תבן אין להם, וזהו "ועל הארץ מתחת". הכלל הוא, שבעניין גשמי האדם ישמח בחלקו מה שיש לו. וכעניין רוחני צריך תמיד לשאוף לעלות במעלות התורה והיראה למעלה למעלה.

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

הראשל"צ הרב הראשי לישראל לשעבר. לשיחות אודות הרב לחץ כאן.

58 דק'
הקרקע והפירות
הלוואה ופרוזבול בשילהי שביעית
במדבר
במדבר שבועות התשע"ז מדברי הרב אליהו זצוק"ל
סיוון תשע"ז
הלכות תשעה באב
תשעה באב
"קול צופייך" – גיליון 323
אב תשס"ה
עקב
עקב התשע"ו מדברי הרב אליהו זצוק"ל
אב תשע"ו

כללי

כללי
הלכות ט"ו בשבט
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | תשס"ב
כללי
"יש ענין שנתהפך הכל לטובה"
הרב יוסף נווה | ט"ו בשבט תשפ"א
קרוב אליך
3 דברים קצרים לט"ו בשבט
תשע"ו, גליון 109
רבנים שונים | טו בשבט תשע"ו
38 דק'
כללי
בחירי, הריני לך מותרת
הרב אליהו ברין | ט"ו בשבט התשס"ה

כללי

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

42 דק'
חקת
פרשת חוקת – פיתולים אלוקיים
הרב יצחק חי זאגא | תמוז תשפ"ו
הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד
5 דק'
נקודה בהלכה – הרב עודד מילר
הלכות קבלת שבת מוקדמת
הרב עודד מילר | סיון תשפ"א
שבת הראי"ה
שבת הראי"ה פרשת תצווה
גליון מס' 64
רבנים שונים | אדר תשס"ט

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרה"ג דוב ליאור
הרב שמואל אליהו
הרב דוד חי הכהן
הרה"ג זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל
הרב יעקב שפירא
הרה"ג שאר ישוב כהן זצ"ל
הרה"ג צבי שכטר
הרב יהודה מלמד
הרב משה ברלינר

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו