ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

דיני רפואה בשבת ;">

דף הבית בית מדרש מדורים קול צופייך Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תמוז תשס"ז

דיני רפואה בשבת

גליון מס' 414



שוכתב על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
רחל בת יקוט

דיני רפואה בשבת
חוקי התורה
ישנם אנשים שאינם מוכנים לקיים את חוקי התורה ואת מצוותיה אלא אם כן הם יבינו את טעמיהם על בוריים. המגיד הירושלמי הנודע רבי שבתי יודלביץ' זצ"ל היה ממחיש תשובה ניצחת לאותם טועים על ידי סיפור. מעשה באדם משכיל, שפעם אחת הלך בדרך ונכנס לו מסמר ברגלו. הוא הלך לרופא והלה הוציא את המסמר, אך כיון שראה הרופא שיש לו זיהום מהחלודה שהיתה על המסמר, ציוה עליו לשתות כדורים שונים במהלך אותו היום כל כמה שעות. הלך אותו משכיל לרוקח, והלה נכנס להכין ולהרכיב לו את הכדורים השונים על פי הוראות המרשם. הביט אותו משכיל על הרוקח ועל מעשיו, ואמר לו שהוא לא מה"דתיים" שכל מה שאומרים להם הם מקבלים, אלא הוא אינו עושה אלא מה שהוא מבין, ולכן הוא דורש שהרוקח יסביר לו כל מרכיב שנמצא בכדורים אותם הוא מכין לו - ומה מטרתו ותועלתו, וכיצד הוא ישפיע על מחלתו. חייך הרוקח ואמר לו שלשם כך דרושים לימודים של שנים ארוכות, ועתה עליו ליטול את התרופות ולסמוך על הידע של הרופא ושל הרוקח שאלו הכדורים המתאימים לרפואתו. התעקש המשכיל ואמר שלא יטול את התרופות אלא אם כן ידע בדיוק מה תפקידו של כל כדור. כעס הרוקח ואמר לו: אדוני, אם אינך רוצה ליטול את התרופות אל תיטול, מצידי אני לא אקבל ממון, אבל אתה תינזק בחולי, ויתכן שגם תמות אם רצונך בכך, ואני חוזר ואומר שלא תוכל לדעת את הבנת הדברים כעת, והמוטל עליך הוא ליטול את התרופות לרפואתך, ואחר כך יהיה לך את כל הזמן שבעולם ללמוד את חכמת הרוקחות. והנמשל מובן, חוקי התורה הם "רפאות לשרך ושקוי לעצמותיך" (משלי ג, ח), וישנם חוקים שאמנם לא מובנים, ומוטל עלינו לקיים את המצוות כפי שנצטווינו, ולסמוך על "רופא כל בשר" שציווה אותם, וכי כל דרכיו חסד ורחמים וטובת האדם. וזו מעלת עם ישראל שאמרו "נעשה ונשמע" - קודם אנחנו "נעשה", ואח"כ "נשמע", מלשון הבנה.

רפואה לחולה בשבת
כתב הבא"ח (ש"ש תצוה אות א'): "מי שיש לו מיחוש בעלמא והוא מתחזק והולך כבריא אסור לעשות לו שום רפואה אפילו ע"י גוי. אבל אם נחלה כל גופו או שיש לו כאב גדול ומצטער כל גופו שהולך בחלישות גדולה שקורין בערבי מתנח"ל (שפעת) אע"פ שהולך ברגליו כנפל למשכב דמי ושרי לעשות לו רפואה ע"י גוי".


ולמעשה הכלל לענין נטילת תרופה בשבת , הוא: אם החולה יכול ללכת - לא יקח תרופה. ואם אינו יכול ללכת - מותר לו לקחת תרופה בשבת.

"שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא"
מסופר על אדם אחד שלא היה שומר את השבת והיה פותח את חנותו בשבת ל"ע. יום אחד הוא חלה במחלה קשה, והזעיקו לפניו את מיטב הרופאים, אך הם לא הצליחו למצוא מזור ומרפא למחלתו, ונואשו מלהצילו. בצר לו הוא פנה לאחד הרבנים שיתפלל עליו שיבריא. אמר לו הרב: כתוב בהלכה שאם יש חולה ביום שבת אומרים לו "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא". וביאר לו, שהשבת זועקת מרה על כל מי שמחלל אותה, וכל עוד השבת ממשיכה לזעוק על חרפתה שמחללים אותה, לא תהיה רפואה, אבל כשתפסיק לזעוק, אז "ורפואה קרובה לבוא", ועל כן עליו לקבל על עצמו לשמור את השבת, ומובטח לו שברכת השבת תחול עליו ויתרפא מחוליו, וכן עשה והבריא.

יש כמה נהגי מוניות שאוהבים לעבוד בשבת כי חושבים שירוויחו הרבה כסף, אבל לבסוף הם רואים שאין להם שום רווח אלא רק הפסד.
והניסיון והעובדות מוכיחים כי עסק שפועל בשבת אינו רואה סימן ברכה. היה פעם מפעל זכוכית בירוחם שעבד בשבת, ולמרות שחומר הגלם של הזכוכית הוא חול והרווח על יצירת הזכוכית גדול ומובטח, המפעל נסגר. כמו כן היה מפעל גדול למלט בבית שמש, ונסגר כי פעל גם בשבת. מכאן אנו רואים שמי שאינו שומר שבת, השבת לא שומרת עליו. וידע האדם שאם הוא שומר שבת, פרנסתו מתברכת.

סיכה בשמן
"החושש במתניו אסור לסוך בשמן או בד"א לרפואה. וכן מי שיש לו חטטין בראשו אסור לסוך. והחושש בשיניו והוא הולך כבריא לא יגמע שכר ויפלוט אותו דכיון דפולט נמצא עביד לרפואה ואסור. אבל אם כאיב ליה טובא דמצטער כל גופו שההולך בחלישות דהיינו מתנח"ל שרי לגמוע שכר ולפלוט מפני שהשכר הוא משקה גמור לכל" (שם אות ב').

אם כל השבוע מורח שמן, מותר ו לסוך עצמו בשבת כי אצלו זה לא רפואה. אבל למרוח משחה בשבת - אסור.

ואם הוא צריך למרוח משחה בשבת, יקח ביום שישי שקית ניילון וימרח עליה משחה ויניחנה במקרר, וביום שבת ישים את השקית על הפצע וכדו'. או שמערב שבת ישים במשחה שמן זית או שמן רגיל ובזה הוא הופך את המשחה לנוזל, ובסיכה יש דין אחר.

ואם ביום שבת, הרגל של הילד מגרדת וצריך לשים לו משחה, יקח את שפופרת המשחה ויוציא ממנה מעט מעט על המקום הנגוע, ולא ימרח.

נקע
יש שבר ויש נקע. שבר = העצם של היד או הרגל נשברה. נקע = האצבע או הכתף התנתקו ממקום חיבורם.

וכתב בעל הבא"ח: "עצם שנשמט שקורין בערבי פלס"א התיר מר"ן ז"ל להחזירו ואע"ג דהמג"א חלק וס"ל דוקא אם נשבר מותר משום סכנה אבל פלס"א (נשמט) בלבד אין להקל מ"מ אין למחות ביד המקילין בזה לעשות כסברת מר"ן ז"ל ומיהו יזהר שלא יסוך פלס"ה הנז' בשמן. וצפורן שפרשה רובה דהוי כתלוש, ומותר ליטלה ביד אם הוא מצטער בכך מותר ליטול הקוץ במחט ורק יזהר שלא יוציא דם" (שם אות ה').

ולמעשה כיום, שבר או נקע שאירע לאדם ביום שבת - ירוץ מיד לקבל טיפול רפואי.

נתינת תחבושת על המכה ומסאג' לחולה
"אם נעשה חבורה באצבעו אסור ליתן בגד עליה משום צובע וכ"ש בגד אדום דאסור כיצד יעשה יניחנה במים קרים עד שתפסק הדם ויש מתירין ליתן עליה עכביש (קורי עכביש) ויש אוסרין. ושפשוף שעושין ליגיעי כח כדי להשיב כוחן אליהם ולבטל עייפותן שקורין בערבי תמוו"ך נסתפקו הפוסקים אי חשיב רפואה ואסור או תענוג ושרי" (שם אות ו').

החושש במיעיו
"פתילה בפי הטבעת לעצור יעשה בנחת שיחזנה בשתי אצבעותיו בלבד ויניחנה בנחת ומה שקורין בערבי דסתו"ר אסור לעשותו למי שהוא עצור ורק אם נפל למשכב שרי. ואסור לישראל לתקן פתילה מן בורית או ממא שקורין בערבי נכאת לחולה שאין בו סכנה או לילדים קטנים אבל שרי על ידי גוי שהוא יתקן אותה" (שם אות ז')
"אסור לבריא לשתות סם המשלשל בשבת" (שם אות ט').

מינקת
"ואשה שמצטערת מרוב חלב שבדדיה מותר לקלח בקרקע דכיון שהולך לאיבוד אינו דומה לדש אבל בכלי אסור" (שם).

רחיצה בשבת
"אסור לרחוץ כל גופו או רובו במים חמין ואפילו לשפוך המים על גופו ולהשתטף אסור, אבל רוחץ פניו ידיו ורגליו, דכל שאינו רוחץ רוב גופו שרי.
טבילת אשה - וצריך להזהיר בזה הנשים בימות החורף שטובלין בליל שבת ודרכם כשיוצאין מן המעין שופכין עליהם מים חמין שישפכו רק עד חצי גופם דוקא.
טבילת אבי הבן - וכן אבי הבן שטובל בבוקר ביום שבת ורוצה לשפוך עליו מים חמין כשיצא מן הטבילה כך יעשה. ואם רוצים שתהיה שפיכת המים על חצי העליון ככה יעשו, בעוד חצי גופם התחתון עומד בתוך המים או המעין ישפכו מים חמין עליהם דאז תהיה השפיכה על חצי גופם דוקא.
(היום שאין חשש לבלן שיוסיף מים חמים, התירו לטבול בשבת אפילו לאנשים).
ייבוש ידיו הרטובות מול המדורה - וי"א שאפילו הרוחץ ידיו צריך ליזהר שלא יחמם ידיו כנגד המדורה אם לא ינגבם תחלה מפני שמפשיר המים שעליהם ונמצא כמבשל את המים. (שם אות י').

כיום ב"ה יש מגבות עבות ואפשר לנגב בהם אפילו כמה פעמים והמגבת תישאר יבשה. בזמנם היו המגבות דקות מאוד. ואם בימות החורף רחץ את ידיו ושפשפם אחת בשניה ונגבם במגבת, מותר לו אחר כך להניחם ליד תנור חימום וכדו'.
אם ביום שבת ירד גשם ומעילו נרטב, ורוצה להניחו על ההסקה או קרוב לה, וכוונתו כדי שיתייבשו המים שעליו - אסור משום שמבשל את המים שעל המעיל. אבל לתלותו על קולב - מותר אע"פ שיתייבש מאליו מחמת החום שבבית.

הלכות שבת
בושם
"הנשים שדרכם לרחוץ פניהם ושערותיהם במי ורד בשבת כדי שיהיה בהם ריח טוב אסור לסברת הט"ז ודעמיה דאפילו בבשר האדם איכא מוליד ריחא וכ"ש בשיער וכ"ש כאן דאפשר שיהיה הריח נקלט בבגדים שלהם ג"כ דבזה אסור לכ"ע ולכן אסור נמי ליתן מיני בשמים או מי ורדים בתוך הטוטי"ן (טבק) ששואפים בחוטם כדי להוליד בו ריח טוב וכן יש דרכם להניח מי ורדים בתוך כלי שקורין קומק"ם וכשרואים שלא יש בכלי אלא מעט מי ורדים מוסיפין עליו מים דאסור לעשות כן בשבת דהם כונתם להוליד ריח טוב באלו המים אשר מוסיפין בכלי אבל מותר להניח מי ורדים בתוך שרב"ת (לימונדה) או לתוך מאכל כדי לתת בו טעם טוב וכמ"ש הרב נחפה בכסף והסכים עמו מהר"י עייאש ז"ל וכן אותם שרוחצים עיניהם במי ורדים לרפואה שרי, דאין כונתם להוליד ריח. וכן אותם ששופכים מי ורדים בכפם כדי להריח שרי דאין כונתם להוליד ריח טוב בידים שלהם וכאשר העליתי בס"ד בכל זה בסה"ק רב פעלים" (שם אות יא).


ולמעשה, לענין שימוש בבושם בשבת:
א. כששמים את הבושם על הגוף - נוהגים להקל (למרות שדעת הבא"ח לאסור זאת), אבל לשים בושם על הבגד - אסור.
ב. בכל השנה כולה, תזהר האשה שלא תשים הרבה בושם על עצמה משום צניעות.
ג. יש ששמים סבון עם בושם בתוך הנוחיות וכשמורידים את המים יש ריח טוב, וכיון שכוונתו לא להוסיף ריח במים אלא רק כדי להעביר ריח רע, הדבר מותר.
ואם יש בסבון צבע - אם מתכון לצבוע אסור, אפילו שזה נעשה בגרמא.

ד. בושם הנמצא במיכל הנקרא "ספריי" שמתיזים באוויר להעביר ריח רע - מותר בשימוש בשבת.

יולדת
"יולדת יש לה דין חולה שיש בו סכנה ומחללין עליה שבת להדליק לה נר וכיוצא בשאר מלאכות שצריכה להם. מיהו כל מה שאפשר לשנות עושין בשנוי. אימתי נקראת יולדת שמותר לחלל עליה שבת? משתשב על המשבר, או משעה שהדם שותת, או משעה שחברותיה נושאות אותה בזרועותיה שאין בה כח להלוך. וכיון שנראה בה אחת מאלו מחללין עליה שבת בידים" (שם אות יב).
"כשתגיע האשה לחודש הלידה יזמינו הכל מערב שבת כדי שלא יצטרכו לחלל שבת ויזהרו שידליקו לה הנר בע"ש שיהיה בו שמן הרבה שיספיק עד אור הבוקר" (שם אות יד). ורצוי שתכין האשה כמה פתקים מערב שבת ובהם תרשום את שמה ושם הוריה ושם בעלה ושם הוריו ומספרי תעודת זהות וכתובתם, כדי שתמסור אותם בחדר הקבלה בבית החולים.
מעיקר הדין אין צורך לחשוש לסברת ה'חזון איש' שעליה לגור בחודש התשיעי בקרבת בית החולים. ובכל אופן יש ליולדת דינים מיוחדים, ואפילו אם למשל היולדת סומא ורוצה שידליקו לה אור בשבת, מותר כי זה מרגיע אותה.
וי"א שאם נמצאת למשל בתל אביב ונרשמה ללידה בבית חולים בירושלים כי שם נוח לה ללדת. ובשבת היא נמצאת בתל אביב ויש לה צירי לידה, מותר לבעלה להסיעה לירושלים. ואנו ממליצים להזמין אמבולנס.
כיום ב"ה יש הוראה בכל בתי החולים שגם אם אשה לא נרשמה ללידה באותו בית חולים והיא הגיעה עם צירי לידה חייבים לקבל אותה. אבל הם יכולים לומר שאין להם חדר פנוי והיא תשאר בפרוזדור וכדו', ועל זה אמרו חז"ל "התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין".

* * *
אנו אומרים בסליחות "מחי ומסי, ממית ומחי, מסיק מן שאול לחיי עלמא. ברא כד חטי אבוהי לקיה, אבוהי דחיס אסי לכאבה". כיום ל"ע יש הרבה מחלות, ויהי רצון שהקב"ה ישלח רפואה שלימה לכל החולים. אבל יש עוד מחלה אחרת שאנחנו צריכים להתרפאות ממנה, והיא מחלת הגלות.
ויהי רצון שהקב"ה יוציאנו מהגלות וישלח לנו את משיח צדקנו ונזכה לביאת הגואל ולבנין אריאל במהרה בימינו אמן.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il