ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

פורים משולש ;">

דף הבית בית מדרש מדורים קול צופייך Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

יב אדר ב תשס"ח

פורים משולש


שוכתב על ידי תלמידים

מוקדש לרפואת
יוסף בן גרציה


מחצית השקל - 32 ₪
בהזדמנות זו עלינו להזכיר, שעלות מחצית השקל היא כערך של 10 גרם כסף טהור, וכיום ערכו הוא עם תוספת מס ערך מוסף כ-31.5 ₪, ו"יעגלו" לתת 32 ₪. ויש לומר "זכר למחצית השקל".

אין קוראים מגילה בשבת
השנה יחול "פורים המשולש" בירושלים, ובדרך כלל כשחל פורים המשולש, גם חל ערב פסח בשבת, וגם שבמדבר היה כבר ערב פסח בשבת, כמו שכתוב ויהי ביום הראשון, ואם ר"ח ניסן ביום ראשון הרי שערב פסח בשבת. ויש בזה כמה דינים שחלים על תושבי ירושלים ועל תושבי חוץ לירושלים. כיון שיום ט"ו יחול בשבת, ולכן מקדימים וקוראים את המגילה בליל י"ד (ביום חמישי בלילה מוצאי הצום, [וסיום התענית הוא בשעה 18:10]) כמו בשאר ערי הארץ (הנוהגות כמו בבני ברק ותל אביב) וגם ביום שישי בבוקר. וידוע, שלא קוראים את המגילה בשבת (ועיין לשו"ע סי' תרפ"ח ס"ו, וכדלקמן), והגמרא (מגילה ד' ע"ב וה' ע"א) מביאה טעם לדבר משום גזרה שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים כמו בלולב ושופר, ורב יוסף שם מביא טעם נוסף מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה ואי אפשר לתת צדקה בשבת. וז"ל: "דכולי עלמא מיהא מגילה בשבת לא קרינן. מאי טעמא, אמר רבה, הכל חייבין בקריאת מגילה ואין הכל בקיאין במקרא מגילה גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים, והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דלולב. רב יוסף אמר מפני שעיניהן של עניים נשואות במקרא מגילה. [ופרש"י: "נשואות למקרא מגילה - לקבל מתנות האביונים, ואי אפשר בשבת]. תניא נמי הכי, אף על פי שאמרו כפרים מקדימין ליום הכניסה גובין בו ביום ומחלקין בו ביום וכו', מפני שעיניהם של עניים נשואות במקרא מגילה". ואומרת שם הגמרא, שמשתה ושמחה אינם נוהגים אלא בזמנה, והכוונה בזה שכל יחיד ויחיד חייב במשתה ובשמחה, ולכן השנה עושים סעודת פורים ביום ראשון. ובשבת (ורק בשבת) אומרים "על הניסים" בתפילה ובברכת המזון (ראה להלן ההבדל בין אשכנזים לספרדים) משום שזה זמנה. והנה, גם מרן פסק (שם) בדין פורים המשולש שמתנות לאביונים הוא ביום שקוראים את המגילה, וז"ל: "יום חמשה עשר שחל להיות בשבת אין קורין המגילה בשבת, אלא מקדימים לקרותה בערב שבת, וגובים מעות מתנות עניים ומחלקים אותם בו ביום; וביום שבת מוציאים שני ספרים ובשני קורין ויבא עמלק. ואומרים על הנסים; ואין עושים סעודת פורים עד יום אחד בשבת", עכ"ל. ובמגן אברהם (שם, סק"י) מביא את דעתו של הרלב"ח שיש לקיים משלוח מנות גם בשבת, אבל דעתו אינה כן אלא כדעת מרן שמשלוח מנות ביום ראשון דוקא, וז"ל: "ואין עושין סעודת פורים וכו' - ור"ל בן חביב האריך בראיות שהסעודה היא בשבת ועשה כן מעשה בירושלים וגם משלוח מנות בשבת כי המנות הם מהסעודה, עכ"ל. ב"ח ורדב"ז ח"א קמ"ז פסקו כש"ע וכנ"ל, דראיות דרלב"ח אינן מוכרחות וגם אין בנו כח לחלוק על הירושלמי. וע' בגמ' דף ל' ע"א גבי עשייה וזכירה ועכ"פ מתנות לאביונים הוא ביום קריאת המגילה כדאיתא בגמרא", עכ"ל.

האם יחיד יברך על המגילה בדחוי

חובת מקרא מגילה חלה על כל יחיד ויחיד. ורגילים לשאול, אם אדם לא יכול להגיע לבית הכנסת לשמוע מקרא מגילה בציבור האם יקראנה ביחיד בביתו בברכה , ובפרט השנה שקריאת המגילה אינה בזמנה בירושלים. הנה המקור לדין זה הוא מהגמרא (שם) שמביאה על זה מחלוקת אמוראים, ומסיקה שאחרי שקבעו חכמים שלא לקרוא מגילה בשבת, הרי שנעשה ערב שבת כזמנה ממש וגם יחיד יקראנה בברכה. וז"ל הגמרא: "אמר רב, מגילה בזמנה קורין אותה אפילו ביחיד, שלא בזמנה בעשרה. רב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה. הוה עובדא, וחש ליה רב להא דרב אסי (כלומר, שפעם חלה קריאת פורים שלא בזמנה, ורב חשש לדעתו של רב אסי, ופסק שיש לקוראה בעשרה דוקא, וליחיד פסק שיקרא בלי ברכה). ומי אמר רב הכי, והאמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב, פורים שחל להיות בשבת, ערב שבת זמנם - ערב שבת זמנם, והא שבת זמנם הוא! אלא לאו, הכי קאמר, שלא בזמנם כזמנם, מה זמנם אפילו ביחיד, אף שלא בזמנם אפילו ביחיד . לא - לענין מקרא מגילה בעשרה. אלא מאי ערב שבת זמנם, לאפוקי מדרבי, דאמר הואיל ונדחו עיירות ממקומן ידחו ליום הכניסה, הא קא משמע לן דערב שבת זמנם הוא ", עכ"ל הגמרא. ופרש"י שם, וז"ל: "ערב שבת זמנם הוא - משמע, שהוא זמן הקבוע להו מימי אנשי כנסת הגדולה, מדלא קאמר מקדימין לערב שבת, להכי קשה ליה והא שבת זמנם הוא, שהרי ארבעה עשר הוקבע לפרזים, אלא להכי נקט האי לישנא, דתשמע מינה הואיל ותיקנו להן חכמי ישראל שאחר כנסת הגדולה, להקדים משום דרבה - הרי הוא לנו כיום וזמן הקבוע מתחלה לכל דבריו , ואף על פי שהוא שלא בזמנן - הוי כזמנן", עכ"ל. ועיין ל"מעשה נסים" של הרה"ג נסים כ'דורי זצ"ל דף קכ"ה לענין פורים כשחל ט"ו בשבת, שלדעתו יש ליחיד לברך על מקרא מגילה גם שלא בזמנה כמו השנה. ושם הביא בשם טור ברקת דף נ"ט על פי סודן של דברים, שהנכון לעשות הסעודה בט"ז ולא בשבת (היינו ביום ראשון), דשבת קים ליה בדרבה מיניה, כי קודש היא. ועיין שם חדש וכו', ובני כרכים, אם חל ט"ו בשבת, קוראים ביום שישי בעשרה , ואי ליכא עשרה יקראנה בלא ברכה (פר"ח ושלחן גבוה). וכן כתב מהר"ר רבי יעקב אלגאזי ז"ל בספרו "חוג הארץ". אבל הרב "קול אליהו" ח"ב סי' כ"ח כתב, שהמברך לא הפסיד, וכן כתב בספר בני בנימין דף ק"ד ע"ג דמצי לברוכי ביחיד ביום שישי, "והכי צריך לעשות", היינו שיברך ביחיד, כי זה זמנה.

קטן שהגדיל אם יקרא בשבת
והנה, בטורי אבן מביא עוד נפקא מינה מהמחלוקת הנ"ל, היכא שנדחתה זמנה של מקרא מגילה ליום שישי, בעניין קטן שהגדיל בשבת בפורים שחל להיות ט"ו בשבת - שאם נאמר שערב שבת הוא זמנה דוקא, כבר יצא בקריאה של אתמול מדין מצות חינוך ושוב לא חייב בקריאה. אבל אם נאמר ששבת הוא זמנה למרות שחכמים קבעוה בערב שבת, רק שחז"ל עקרו את הקריאה מיום שבת ליום שישי גזרה שמא יטלטל כדרבה, אפשר דלא יצא בקריאה של אתמול, וחייב הקטן לקרותה בשבת פעם שניה. וחשש שמא יטלטל ליתא, כי כמו שלא גזרו על מילה בשבת כיון שלא מוטלת על כל אדם, כך כאן לא מוטלת הקריאה שלו על כל אדם ולא חיישינן - ומסקנתו, שמאחר ותקנו לקרוא ביום שישי, נעשה אז זמנו לכל דבר.

מצוות פורים המשולש בירושלים
והנה, השנה שהוא פורים המשולש לבני ירושלים, מתחלקות המצוות של פורים לשלושה ימים, שתי מצוות בכל יום. והעיקר למעשה הוא כך:
ביום שישי יש לקיים שתי מצוות: א - מקרא מגילה לילה ויום. ב - מתנות לאביונים ביום, ואם נתן בלילה לא יצא ידי חובתו כיון שהעניים לוקחים את הצדקה לצורכי סעודתם ואין סעודה בלילה.
ביום שבת יש גם שני עניינים: א - קוראים בשני ספרים, בראשון עולים שבעה לקרוא בפרשת השבוע פרשת צו, ובשני מפטירים "ויבוא עמלק". ב - אומרים "על הניסים" לפני "ועל כולם" בתפילת הלחש. ולעניין אמירת על הניסים בברכת המזון, האשכנזים אומרים אותו במקומו בהודאה כמו בכל שנה, והספרדים אומרים אותו ב"הרחמן". יש מחמירים לעשות סעודת פורים ומשלוח מנות גם ביום שבת (בפורים המשולש בירושלים), ועליהם להזהר שלא להוציא מרשות לרשות במקום שאין עירוב מהודר.
ביום ראשון יש שתי מצוות: א - סעודת פורים. ב - משלוח מנות. ויש להקפיד לשלוח מנות לבן כרך, היינו ירושלמי לירושלמי.


אם ברכת הלבנה דוחה מקרא מגילה
הרב נודע ביהודה נשאל, אם היו קוראים את המגילה ביום המעונן ובאמצע הקריאה התפזרו העננים וראו את הלבנה במלואה, האם יפסיקו באמצע קריאת המגילה לברך על ברכת הלבנה מדין "תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם", וגם שיש חשש שמא שוב תתכסה ויפסידו את המצוה, או שמא אין זה מן הכבוד להניח את הקהל ואת הקריאה באמצע. ודעתו היתה, שברכת הלבנה תדירה יותר. אבל חלקו עליו ואמרו שקריאת המגילה חשובה יותר, שהרי מרן פסק שאין אבלות נוהגת בפורים שדברי קבלה הם כדברי תורה, ולמרות שלא כתובה המגילה בתורה אלא ברמזים, חשיבותה כדברי תורה, והנפקא מינה לכמה וכמה הלכות, ולכן לא יפסיק לברכת הלבנה. אנחנו רגילים לספר על הרה"ג בעל קונטרס היחיאלי זצ"ל, שהיו הרבה עננים בראש חודש, ואמרו לו שטלפנו מהדואר המרכזי לבית שאן ואמרו להם שאצלם אין עננים ויכולים לברך. כיון שמצוה זו היתה חביבה עליו ביותר, שכר עגלון ועלה מייד בדרכו לבית שאן. והנה, באמצע הדרך כשהגיעו לאזור מחולה התפזרו העננים וראו את הלבנה. אמרו לו שכדאי לעמוד שם ולברך במקומם. אמר להם הרב זצ"ל, שאנשי בית שאן מחכים להם, ובודאי הכינו לכבודם כיבוד או סעודה, ואינו נאה לאכזב אותם, לכן המשיכו בנסיעתם עד בית שאן כדי שלא יתאכזבו. [כשהנהיג את התענית דיבור, כתב שלא יחלקו לא עוגות ולא קפה רק ב"אשרי תמימי דרך" שם כולם יודעים בעל פה ויכלו לאכול ולשתות].

דעת החזון איש לקרוא בבני ברק שני ימים
החיד"א כותב (ברכי יוסף סי' תרפ"ח אות ט) שמה שאמרו שבכל מקום שקוראים את המגילה, בכפרים ובערים הסמוכים לה קוראים כמותה, היינו דוקא אם קוראים בט"ו בודאי או בי"ד בודאי. אבל ערים שקוראים בהם שני ימים מספק, העליהם הסמוכים לה אינם קוראים אלא בי"ד. החזון איש - לעומתו - טוען, שגם ערים הקוראים מספק, יש לכפרים והערים הסמוכות לה לקרוא שני ימים כמותה מספק. ובכל זאת, בבני ברק קוראים בי"ד. פעם הייתי אצלו ואמרתי לו שלפי דבריו בבני ברק יש לקרוא שני ימים, לפי שבעיר יפו קוראים שני ימים, ותל אביב שהיא סמוכה לה גם צריכים לקרוא שני ימים, שהיא סמוכה לה; ובני ברק שהיא סמוכה לתל אביב צריכים לקרוא גם כן שני ימים, ופתח תקוה שהיא סמוכה לבני ברק גם צריכים לקרוא שני ימים כי היא סמוכה לבני ברק. החזון איש שמע את הדברים והסכים עמי . כך יֵדְעוּ כל הנוהגים כשיטת החזון איש, שבבני ברק עליהם לקרוא שני ימים.

זמן סעודת פורים
לדעת המקובלים , יש לעשות סעודת פורים בבוקר ביום ראשון מיד אחרי התפילה. ויש שעושים סעודת פורים אחרי הצהרים. ביום ראשון לא אומרים "על הניסים" לא בתפלה ולא בברכת המזון במקומו, אבל בסעודת פורים אומרים "על הניסים" בהרחמן.

בן עיר שבא לירושלים ולהפך
בדין בן עיר הרוצה לבוא לירושלים בפורים השנה ביום שישי, או ירושלמי הרוצה ללכת לעיר ביום שישי במקום שקוראים את המגילה בי"ד, כיון שרבו בזה הפרטים, עליו לשאול מורה הוראה כיצד עליו לנהוג למעשה. אבל אם ירושלמי הולך לתל אביב במוצאי שבת, חייב לאכול שם סעודת פורים ולקיים מצות משלוח מנות לתושב ירושלים על ידי שימנה שליח שיתן מנות לירושלמי או שיתן לפני כן לירושלמי ויאמר לו שאין הוא מקנה לו את המנות רק ביום ראשון בבוקר. וכן מי שהולך ממוקף לשאינו מוקף או להפך בליל שישי, או ביום שישי בבוקר, עליו לשאול רב כיצד ינהג. ובכל הדינים הנ"ל יש לעיין במנהגי ירושלים המובאים בקונטרס היחיאלי עמוד לח, ובשו"ת מהרש"א סי' ק"ס, ובחוג הארץ למהר"י אלגאזי זצ"ל, ולחזו"א או"ח סי' קנ"ב.

ברכות המגילה בלילה וביום
הספרדים מברכים על המגילה בלילה שלוש ברכות: "על מקרא מגילה", "שעשה ניסים" ו"שהחיינו". ובבוקר אינם מברכים אלא שתי ברכות, "על מקרא מגילה" ו"על הניסים". האשכנזים מברכים גם בבוקר "שהחיינו". דעת הספרדים כדעת הרמב"ם (הל' מגילה פ"א ה"ג) שכותב, וז"ל: "ומברך קודם קריאתה בלילה שלש ברכות ואלו הן: בא"י אמ"ה אשר קב"ו על מקרא מגילה, בא"י אמ"ה שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בא"י אמ"ה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. וביום אינו חוזר ומברך שהחיינו. ומקום שנהגו לברך אחריה מברך: בא"י אמ"ה האל הרב את ריבנו והדן את דינינו והנוקם את נקמתינו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו בא"י האל הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע" .והאשכנזים נוהגים לברך ביום כדעתו של רב המגיד (שם) שכתב הטעם מדוע אין לברך שהחיינו ביום לדעת הרמב"ם וכי בארצותם נהגו לברך, וז"ל: "ומברך קודם קריאתה בלילה וכו' על מקרא מגילה וכו'. פרק הקורא את המגילה עומד ויושב (דף כ"א) מקום שנהגו לברך יברך שלא לברך לא יברך. ובגמרא, לא שנו אלא לאחריה, אבל לפניה חייב לברך. ואמרו מאי מברך, מקרא מגילה ושעשה נסים ושהחיינו. וכתב רבנו, שכיון שבירך בלילה שהחיינו אינו חוזר ומברך ביום והרי זה כסוכה שכיון שבירך זמן בלילה אינו מברך ביום. אבל יש מן המפרשים שכתבו שעיקר הקריאה היא ביום ואע"פ שבירך זמן בלילה חוזר ומברכו ביום וכן נהגו בארצותינו", עכ"ל. ולפי זה, אם אדם קם מאוחר [כאן עושים שלושה מניינים ביום פורים], ולא מצא מניין ספרדי אפילו אחרי המניינים המאוחרים והלך לשטיבלאך [לדוגמא] בשעה 11:00, ושם מברכים גם ברכת "שהחיינו" בבוקר על מקרא המגילה, וזה אצלו הפסק בין ברכות המגילה לתחילת הקריאה. מה יעשה אותו אדם? יאמר בעל פה מייד "ויהי בימי אחשורוש" ואז יוכל לענות "אמן" על ברכת "שהחיינו" של האשכנזים.

דעת החיד"א במצוות פורים
הרב חיד"א בספרו "פתח עיניים" (עמוד קעו-קעח על מסכת מגילה ז' ע"ב) הביא כמה פירושים נפלאים על מה שמובא בגמרא שם שאמרו לו "קיימת בנו משלוח מנות איש לרעהו", ואם מועיל משקה יין ואוכל לשני מינים במשלוח המנות, כמו כן שם דן אם יוצא גדול במה ששולח לקטן, או שקטן שולח לרבו, כמו כן אם שלח לאדם שיש לו ילדים קטנים אם קיים גם מתנות לאביונים. או ששלח ולא רוצה המקבל לקבל מדין שונא מתנות יחיה, או שמחל לו (ועיין לעיל בדעת הבא"ח בתורה לשמה קפ"ז), וכן אם שלח לו וראה שהוא שולח לו ובדרך נגנבו או נפסדו כגון שנשפך המשקה וכל כיו"ב. וז"ל: "קיימת בנו רבנו וכו' המפרשים פרשו דקרא כתיב איש לרעהו והכא רבי יהודה נשיאה גדול כבודו על ישראל ועל רבנן ורבי הושעיא לגבי דידיה היה מחשיב עצמו קטן, ועם כל זה יצא ידי חובתו, דכל דוכתא דכתיב רעהו, לא שנא קטון ולא שנא גדול. וזהו שאמרו לו "קיימת בנו רבנו ומשלוח מנות יצאת ידי חובת המצוה דרעהו לאו דוקא". היתה אשה נשואה לבן תורה, ואמרה לבעלה שאמו צריכה לשלוח לה משלוח מנות, והיה מונח בין פטיש לסדן. אמרתי לו אם אמא שלו יודעת לקרוא, ואמר לי שכן. אמרתי לו שהקטן צריך לשלוח לגדול, ואשתו צריכה לשלוח לגדול. ושאלו אותי מדוע אני משנה מהגירסא בגמרא, ואמרתי שבשביל השלום כדאי לשנות.

משלוח מנות שלא בזמנה
ב"מעשה נסים" שם דף קכו דן, בעניין בן עיר ששלח משלוח מנות לבן כרך או בן כרך ששלח משלוח מנות לבן עיר, האם בתר שולח אזלינן ואם שלח לבן עיר בפורים שלו יצא למרות שהגיע לידי המקבל כשכבר לא חל אצלו פורים (וכגון ירושלמי ששולח מנות לתושב בני ברק ביום ראשון), או דילמא בתר מקבל אזלינן, והעיקר תלוי ביומו של המקבל דוקא, שיגיעו המנות לידו בפורים של המקבל שאז הוא יום שמחתו, ורק באופן זה נתקיימה המצוה. ולמעשה, מרן גאון עוזנו ותפארתנו הרי"ח הטוב בעל ה"בן איש חי" זיע"א בספרו "תורה לשמה" סי' קפ"ח דן במי ששלח מנות לפני פורים והגיע המשלוח לחברו ביום פורים, האם הולכים לפי המקבל או לפי השולח. והביא בתשובתו את דעת תרומת הדשן, שמטרת המשלוח מנות הוא כדי שתהיה הרווחה לבעלי השמחות, ולפי זה יצא ידי חובתו. אבל הביא שם גם את דעת "מנות הלוי" שמטרת המשלוח מנות הוא להרבות אהבה ואחוה שלום ורעות, הפך מה שאמר המן הרשע שעם ישראל מפוזר ומפורד בין העמים, ולכן צריך שישלח המשלח ביום הפורים של המקבל דוקא, שרק בכהאי גוונא איכא אהבה ואחוה שלום ורעות, והיינו "אחדות" ששולח ומקבל עושים סעודתם באותו היום. והנה, הרמ"א פסק (סי' תרצ"ה ס"ד) שאם שלח מנות לחברו ולא רוצה הלה לקבל, או שמוחל לו, יצא המשלח ידי חובתו. משמע מדבריו, שהוא סובר כדעת ה"מנות הלוי" שמטרת המצוה היא להרבות אהבה ואחוה שלום ורעות, ולכן אם מכל סיבה לא יכול הנמען לקבל את המשלוח, יצא המשלח ידי חובתו.

אם יוצאים ביין יד"ח משלוח מנות
עוד כתב הרב חיד"א (שם) שאפשר לצאת ידי חובת משלוח מנות ביין, וז"ל: "וראיתי בלקוטי רבנו בצלאל כתב יד שהעתיקם מהר"א פליף, והוסיף ממנו ומרבני זמנו שכתב בזה וז"ל, גיליון, וקשיא לי מנחם די לונזאנו פשיטא, ונ"ל דהא קמ"ל דיין נמי אקרי מנות לענין פורים, ואף על גב דלענין י"ט פליגי בית הלל על בית שמאי ואמרי משלחין יינות עכ"ל. ונראה דכונתו דהוה אמינא דשאני התם דסבר בית הלל דאין צריך מנות דוקא, ואמטו להכי קאמר משלחין יינות אבל הכא לא נפיק ביינות קמ"ל דחשיב מנות", ובהמשך מחלק בין פורים ליו"ט וז"ל: "ולזה יש לומר דהגם דבעלמא לא מקרו מנות, הכא בפורים כיון דמשתה ושמחה כתיב, ושתי"ה היתה נקראת מנה יפה, והא קמ"ל דאע"ג דבעלמא יין לא מיקרי מנה, הכא מסתברא דיין תשורה הן להביא תשור"י מראש המנ"ה, וזה שכתב הרב דיין נמי איקרי מנות לענין פורים. אמנם אכתי קשה על הרב ז"ל דסבר וכו', וכן הרב תרומת הדשן כתב בפשיטות דשתיה בכלל אכילה. והרב פרי חדש סי' תרצ"ה הביא ראיה מהא דהכא דשדר גרבא דחמרא ופירש דהיינו דקאמר קיימת בנו רבנו דשתיה בכלל אכילה", עכ"ל. ועם כל זה, אם שלח שני בקבוקי יין, לא יצא ידי חובתו, אלא אם שלח מאכל ועוד בקבוק יין.

כמה שיעור שתיית יין
יש אומרים שמצוה לשתות יין מהבוקר עד הערב, ויש אומרים שישתה עד שיסתחרר מעט רק פעם אחת בלבד ודיו. אני עצמי שותה בבוקר מעט יין ביום פורים (על קיבה ריקה, ובמקום נס קפה וכדומה) ואוכל בורקס, עד שראשי מסתחרר עליי ואני הולך לישון כמחצית השעה, ובאותו הזמן אינני מסוגל לדבר עם איש, ואחרי כן כל היום אני צלול, ובכך יצאתי ידי חובתי. בגמרא כתוב מעשה שרבא ורבי זירא השתכרו ושחט רבא את רבי זירא מתוך שמחה ושכרות, וכשנתפקח ראה מה שעשה, והתפלל עליו והחיה אותו. לשנה אחרת אמר לו שוב 'בא ונשתה יחד', ואמר לו שהוא חושש שמא שוב ישחט אותו, ולא סומכים בכל שנה על הנס. שואל הרב חיד"א (ברכי יוסף אבן העזר סימן טו"ב אות א' ד"ה "ויש להסתפק"), אחרי ששחט אותו רבא, האם יכולה אשתו של רבי זירא שוב להתחתן, שהרי פקעו הקידושין במיתת בעלה, ונשאר בספק. יש בגמרא כתוב שהקב"ה נתן את התורה לעם ישראל, וכל מילה ומילה שאמר פרחה נשמתם ומתו, עד שירד עליהם טל חיים והחיה אותם, ואמר להם משה רבנו 'שובו לכם לאהליכם'. הנה, אמרו האחד לשני בא ונשא נשים אחרות שכן פקעו נישואינו, אמר להם "שובו לכם לאהליכם" וכל אחד יקח את אשתו דוקא. היה מספר אחד, שהיתה לו אשה שעושה לו הרבה צרות. יום אחד חלתה, ואמרו הרופאים שעומדת למות. והתחיל לחשוב איזה אשה ישא תחתיה. ופתאום קמה והבריאה. אמר "רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' "היא" תקום", ולא עלתה לו מחשבתו. רב אחד, בא אצלו אדם וקבל שאשתו עשתה לו צרות. אמר לו שהוא שקרן. אמר לו אדוני הרב, אני הסובל, תן לי סגולה. יצא החוצה, ואמר לחסידים של אותו רב שלא הבין. נכנסו אצלו, ואמר להם שהאשה בבואה של הבעל, אם הבעל צדיק היא צדקת, ואם הוא רשע היא מרושעת, ולכן הוא שקרן, כי הוא עושה לה צרות. כך האדם יכול לשנות את הטבע של שאר הדברים.

שונא מתנות אם יקבל משלוח מנות
עוד כותב שם הרב, שמי שלא רוצה לקבל משלוח מנות מדין שונא מתנות יחיה, יכול לקבל כדי לזכות את הנותן במצוה, וכמו שאשה פטורה מפריה ורביה ויולדת ילדים כדי לזכות את בעלה. וז"ל: "אי נמי, אפשר דרבי הושעיא לא היה רוצה ליהנות, אך עתה דבקבלתו גורם דר"י נשיאה יקיים המצוה, נתרצה לקבל, דגם הוא עושה מצוה על דרך שכתב הר"ן פ"ב דקידושין דאתתא אע"ג דלא מפקדא אפריה ורביה, מצוה היא עושה בנשואיה, כיון דהאיש אי אפשר לו לקיים מצותו מבלעדה, והיינו דשלח ליה קיימת בנו רבנו וכו', כלומר מדעתי, כי קשה ליהנות, אך יומא הוא דקגרים שעל ידי תקיים המצוה, וזכו השתכחת לי, וז"ש קיימת בנו רבנו ולכן קבלתים ואתיא כדעת הרב פר"ח דאם קיבל המתנות ומחלם לו, לא יצא", עכ"ל.

שלח מנות ונפסדו בדרך
אם שלח מנות ונגנבו לשליח בדרך או נאבדו כגון שנשפך על הארץ ונשבר בקבוק היין וכד' אם יצא המשלח ידי חובתו, על זה כותב הרב חיד"א שם, וז"ל: "א"נ רמז לו דעתה דקבלם יצא. וז"ש קיימת בנו שקבלנום, דאם נגנבו או נאבדו לא יצא, כמו שהסכים הרב מופת הדור מהר"ח אלפאנדרי בהגהתו לספר בני חיי".

משלוח מנות במאכלים דוקא
יש להקפיד לשלוח לפחות למשפחה אחת משלוח מנות עם תבשילים ממש ולא עם מיני מתיקה כגון סוכריות שוקולדים וכדו'. המקור לדבר הוא מדברי הרמב"ם (פ"ב מהל' מגילה הט"ו) שהדגיש וכתב שמצות משלוח מנות היא דוקא על ידי ששולח מאכלים ממש, וז"ל: "וכן חייב אדם לשלוח מיני מנות בשר , או שני מיני תבשיל , או שני מיני אוכלים לחבירו, שנאמר ומשלוח מנות איש לרעהו, שתי מנות לאיש אחד". הנה הרמב"ם הדגיש "בשר", וכן "תבשיל" וכן "אוכלים", ואין מיני מתיקה בכלל אלו. וכיון שהיום פשט המנהג לשלוח מיני מתיקה, יש להקפיד לשלוח לפחות למשפחה אחת מיני מאכל, כדי לצאת ידי חובה גם לדעת הרמב"ם. אם חושש אדם לשלוח בשר, שמא לא יסמכו על ההכשר, ישלח להם קופסת טונה. אם אחד ראה שחברו אכל בשר, ושלח לו עוגת גבינה, האם יצא ידי חובה או שמא לא יצא כיון שלא יכול לאכול את הגבינה לסעודתו. וכן אדם חולה סוכר ששולחים לו עוגה מתוקה עם סוכר. יש אומרים שאם כיוון להקניט לא יצא ידי חובה, אבל עם שלח בתמימות יצא ידי חובה. היו מספרים על המלבי"ם שיצא נגד הרפורמים בתקיפות. וחלק מהרפורמים רצו לצחוק עליו, וקנו לו עוגה בצורת חזיר (למרות שלא היה, שלמו כסף רב להזמנה מיוחדת). שלחו לו את העוגה ל"משלוח מנות". כשראה כך, אמר להם שימתינו להם עד שיחזיר להם. המתינו, וקנה להם עוגה בדמות רב. צחקו עליו. אמר להם וכי אינכם "מודרנים"? אתם שלחתם את "התמונה שלכם", ואני שלחתי לכם את שלי.

"ארור המן" של הקמצנים ו"ברוך מרדכי" של העניים
יש לדעת, שלמרות שיש שלושה ימים בפורים השנה, סעודת פורים לא עושים רק ביום ראשון, ומי שרוצה להחמיר, יכול להוסיף מאכל מיוחד ביום שבת שהוא יום ט"ו עצמו. ומכל מקום, לא יעשו "משתה" עד שיכרה בשלושת הימים, וכמו שדעת הרמב"ם שאומר "עד דלא ידע" ולא עד בכלל. ואמרו פירוש יפה על מה שאומרים "ברוך מרדכי" ו"ארור המן", מכאן שיש כאלה שאומרים "ארור המן" ויש אומרים "ברוך מרדכי". העשירים הקמצנים צועקים ואומרים "ארור המן", שבגללו צריכים לתת כל כך הרבה כסף לצדקה. והעניים צוהלים ואומרים "ברוך מרדכי" שבזכותו מקבלים כל כך הרבה צדקה. פעם היה אדם עשיר מאוד, שבכל יום במהלך השנה היה ממהר ומקפל טליתו ותפיליו עוד קודם "עלינו לשבח" ורץ לעבודתו. רק ביום פורים היה נשאר בבית הכנסת מאוחר, ולומד תורה הרבה, ונשאר עם טלית ותפילין כמה שעות אחרי גמר התפילה. כשהיו באים עניים לביתו לא מוצאים אותו בביתו. היו הולכים אחריו לבית הכנסת, ורומז להם ש"הוא באמצע הלימוד". הלכו לקבול עליו אצל הרב, וקרא לו הרב ואמר לו שאם כל השנה היה לומד תורה, יכול גם בפורים להאריך בלימודו, אבל כיון שאינו נוהג כן כל השנה, עליו למהר ביום פורים לביתו, ולשבת ליד קערה מלאה כסף, ולחלק לכל עני שיבוא לפשוט את ידו.

החמור ש"למד" בספר
חכם מנשה שלו היה אומר שפעם שאלו את הבן איש חי בפורים שיאמר להם סיפור או בדיחה. אמר להם, היה יהודי אחד מסכן, ובא גוי אחד רשע מרושע ואמר לו שיש לו חמור "אציל", ורוצה שילמד אותו לקרוא, ואם לא יהרוג אותו. אמר לו אותו יהודי תן לי חודש, ואמר בלבו אולי ימות הגוי או החמור, אבל לא זה מת ולא זה מת. מה עשה? הרעיב אותו במשך יומיים. אחרי יומיים לקח ספר והניח בין דפיו חיטים, בכל דף חיטה אחת. החמור שהיה רעב, הריח את החיטים בין הדפים, ודפדף אותם כדי להגיע אל החיטה שבכל עמוד ועמוד. אחרי חודש בא הגוי, ואמר לו היהודי הנה לימדתי אותו "לקרוא". הזמין אותו גוי את חבריו לראות את הפלא, והנה היהודי הביא לחמור את הספר ורואים איך שהוא מדפדף בו דף אחרי דף. אמר לו היהודי, הנה אתה רואה איך הוא לומד יפה?...

זהירות מכובעים רחבים בפורים וכל השנה
בפורים נוהגים ללבוש מיני בגדים משונים לשמחה ולקיים "ונהפוך הוא" ושפיר דמי. ומכל מקום, השנה שחל בירושלים פורים מיום שישי ועד ליל יום שני, נקל לתאר שלשם שמחה עלולים ללבוש גם בשבת בגדים משונים, ובכללם כובעים משונים ( ועיין במשנה ברורה סימן תרצ"ו ס"ק ל' שם מביא שראוי לבטל את המנהג שלובשים גברים בגדי נשים ולהפך ). בכלל הכובעים יש כובעים ששוליהם רחבים ביותר, כמו זה הקרוי "סומבררו" או כובעים סינים רחבי שוליים, וכל כיוצא בזה. הנה יש לדעת שמרן בשו"ע סי' שא סעיף מ' פסק שאין ללבוש כובע רחב שוליים, ופסק להחמיר כדעת רש"י וכדעת תוספות שהחשש הוא גם שמא יעוף ברוח ויבוא לטלטלו ד' אמות ברשות הרבים, וגם משום שכובעים רחבים עשויים לאוהל, ואסור בשבת אם רוחבו טפח, היינו 8 ס"מ לדעת רבי חיים נאה, ו-10 ס"מ לדעת החזון איש. ואיסור זה הוא אפילו בבית, ואפילו לילדים . וכך כותב מרן: "כובע שהוא מתפשט להלן מראשו טפח, אסור להניחו בראשו אפילו בבית משום אוהל", עכ"ל. והיינו אפילו כל השנה, שאין לחבוש מגבעת שיש לה שוליים רחבים כנ"ל. והמסתמכים על הקולא של המשנה ברורה (שם בס"ק קנ"ב) טועים הם, שכן הוא כתב בפירוש שיש להחמיר כדעת מרן, ובר מן דין סוברים כן גם פוסקים רבים בראשונים ובאחרונים, וכך היא דעת הר"ח והרמב"ם, וכן רבנו תם והערוך, וכך פסק גם הרב המגיד, וכך היא דעתו של האר"י הקדוש שהמשנה ברורה בעצמו (שם) מביא לחומרא.

שואלים ודורשים
בכל שנה אנחנו מנהיגים להתחיל הלכות פסח ביום פורים, לקיים את דברי ההלכה ששלושים יום קודם הפסח יש ללמוד ולדרוש בהלכות פסח משום שרבים הם.

מחיית עמלק - "אמחה את זכר עמלק"
בכל דור ודור יש לנו עמלק, ואלו שמפוצצים את עצמם בישיבות הם "עמלק" והממשלה "מסכנה"...אנחנו מתפללים ואומרים להקב"ה שאין בידינו הכח למחות את זכר עמלק לגמרי, ולכן "אתה הוא מושיענו, אתה תושיענו", ותאמר די לצרותינו ותקיים בנו "אמחה את זכר עמלק מתחת השמים", ויהי רצון שיהיה בעגלא ובזמן קריב, אמן ואמן.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il