^ 1. בבא קמא צא, ב.
^ 2. משום מצוות עשה של "ובערת הרע מקרבך" (שטמ"ק בסוגייתינו בד"ה אנא בעינא), או משום "לא תשים דמים בביתך" (יש"ש בסוגייתינו סימן ס).
^ 3. פז, א.
^ 4. סימן ס, וכותב שם שכמוהו פסק הר"ן.
^ 5. בתורת חיים בסוגייתינו מובא בשם האור זרוע (הל' כיסוי הדם שצט) שחיוב זה נלמד מאליעזר עבד אברהם שנתן לרבקה שני צמידים עשרה זהב משקלם כיון שהיא גרמה לו ע"י מעשיה שיברך ברכה "ברוך ה'" (בראשית כד, כו) ואליעזר למד מאברהם ששכר ברכה הוי י' זהובים.
ומאריך בביאור הפסוק "כי טוב יום בחצריך מאלף" (תהילים פד, יא) שאדם מברך ביום מאה ברכות ושכרם הוא אלף זהובים ליום, והמשורר משתבח בכך שהיה מעדיף לברך מאה ברכות מלקחת אלף זהובים, אם היו מעמידים בפניו בחירה זו.
^ 6. בערך "דינר" כרך ז' עמ' תה'.
^ 7. נכון לתאריך ה' אב תשע"ב. חשוב לציין כי מחיר הזהב עלה מאוד בשנים האחרונות, והוא שונה מערכו בימי חז"ל. כך למשל בג' בטבת תשס"ב שווים של עשרה זהובים היה 3,039 ₪. יתכן שבימינו חז"ל לא היו מתקנים סכום כזה.
^ 8. דף לב: בדפי הרי"ף.
^ 9. פרק החובל סימן יד'.
^ 10. חו"מ סימן שפ"ב סק"א, וכן תירץ הגר"א בבאורו שם אות ג'.
^ 11. גיטין נב:.
^ 12. שפה ס"ק א.
^ 13. הל' חובל ומזיק פ"ז ה"ב, ועיין משנה למלך שם ה"ד בד"ה "וכן העושה מלאכה".
^ 14. קונטרס דינא דגרמי עמ' קפה בהוצאת מכון מערבא.
^ 15. משפטי שבועות יט, ב.
^ 16. ח"ה סימן כה אות כח.
^ 17. שו"ת מהר"ם שיק חיו"ד שכח.
^ 18. בד"ה ליתן לו.
^ 19. הלכות חובל ומזיק ז, יג.
^ 20. שהרי דינו כדין ה"מבטל כיסו של חברו" שפטור מתשלומי נזיקין (ירושלמי ב"מ כ, ב).
^ 21. חו"מ סימן שפב, א.
^ 22. ומוסיף ה"דרישה" (שפב, ב) שבמדקדק במצוות יחוייב החוטף בסכום גדול.
^ 23. הש"ך והסמ"ע שם.
^ 24. ה"אבן האזל" (הל' חובל ומזיק ז, יג) מדייק ברמב"ם וברי"ף הפוך, שאם החיוב מדין קנס, הוא קבוע - י' זהובים, ואם החיוב מדינא, הדבר תלוי בשיקול דעת הדיינים.
^ 25. קהלת א, טו.
^ 26. בד"ה וחייבו ר"ג.
^ 27. בד"ה וחייבו ר"ג.
^ 28. קושיא זו מקשה החתם סופר בסוגייתינו שהרי "חשב לעשות מצווה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה" (ברכות ו, א) ואין זה נחשב כאילו חיסר הנחטף, ועוד מקשה שלכאורה משמע שערך המצווה הוא עשרה זהובים, ואין נראה דבר זה שהרי "כל חפציך לא ישוו בה" (משלי ג, טו), ומכח קושיות אלו מעמיד החת"ס שהיוב הוא מדין "צערא דגופא" שיש לאדם שאינו יכול לקיים המצווה ועל ידי כך לעבוד את ה' בשמחה, כדרך כל מקיימי המצוות.
ואולי החתם סופר יסבור כיעב"ץ, בדיון שנידון בשו"ת "חיים שאל" לחיד"א (ח"ב סימן לח אות סב עמוד קעג) שבו נידון הספק לגבי מי שחטף מצווה וברכה מאשת איש האם זה דומה למקרה של צערא דגופא ואינו זוכה הבעל בי' הזהובים, או מקרה זה שונה, ומביא שהיעב"ץ בספרו "לחם שמים" כותב שאם הבעל קדם והפריש חלה חייב ליתן לאשתו י' זהובים כדין בעל שחבל באשתו והחיד"א לא מקבל את דבריו.
ובספר "נשמת כל חי" לרב חיים פלאג'י (ח"ב סי' מז) האריך לבאר דעת הראשונים והאחרונים האם הספק הוא מדינא או קנסא.
^ 29. ב"ק צא, ב תוד"ה וחייבו ר"ג.
^ 30. בבא קמא פד, ב.
^ 31. ד"ה וחייבו.
^ 32. ברכות נג, ב.
^ 33. פרק שישי סימן ח.
^ 34. פרק החובל סימן ס.
^ 35. המהרש"א בסוגייתינו וכן המעדני יו"ט על הרא"ש בחולין (אות ה) מחלקים בין כיסוי דם שדרכו לברך בלחש וחייבו ר"ג כי אין אפשרות לענות אמן, לבין קריאה בתורה שדרכו לברך בקול ובכך מתרצים קושיא זו.
^ 36. ובקריאת התורה שעליה מוסב תירוצו ר"ת העיקר היא הברכה ולא מצוות הקריאה בתורה.
^ 37. חו"מ שפב ס"ק ד.
^ 38. ד"ה או ארבעים.
^ 39. חו"מ שפ"ב ס"ק ג.
^ 40. ברכות מו, א.
^ 41. מערכת א-י כלל קלא עמוד 198.
^ 42. ועיין שם פירושו מדוע אם זה דאוריתא אומרים אנו ספק ברכות להקל.
^ 43. עיין ברכי יוסף או"ח תלד גבי חוטף ברכת חמץ ע"ש שהביא תשב"ץ ח"ג קנ"ו והסיק למסקנא שבכל מצווה וגם במצוות דרבנן מחויב, ע"ש שהאריך בטוב טעם.