ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

קיום דבר ה' ;">

בית מדרש פרשת השבוע חומש ויקרא שמיני Bookmark and Share
גירסת הדפסה האזן לשעור (43 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (43 ד')

כג' אדר ב' תשס"ח

קיום דבר ה'


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
שולמית חייה בת יעל

עמידה לפני ה'
קראנו השבת את פרשת שמיני, ופרשת פרה. הפרשה פותחת:
"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה תְּמִימִם... כִּי הַיּוֹם ה' נִרְאָה אֲלֵיכֶם. וַיִּקְחוּ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֶל פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּקְרְבוּ כָּל הָעֵדָה וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי ה'. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה'". (ויקרא ט, א-ו)
מה הכוונה במילים "זֶה הַדָּבָר"? המפרשים פרשו "זֶה הַדָּבָר" שה' ציווה אותנו בפסוקים לעיל אילו קורבנות יש להביא וירא כבוד ה' .
ה"אור החיים" (ט, ו) מוסיף פירוש:
ונראה שיכווין לומר על המעשה שהזכיר הכתוב בסמוך, דכתיב: "וַיִּקְרְבוּ כָּל הָעֵדָה וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי ה'" (שם ה), דקדק הכתוב לומר "לפני ה'", ולא אמר: "לפני אהל מועד".
זאת אומרת שהעדה עמדה לפני ריבונו של עולם, עם ישראל הרגישו שהם עומדים לפני ה'. כתוב: "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" (תהלים טז, ח) והם הגיעו להכרה זו. ועל זה אומר משה: זו המדרגה אותה ציווה ה', לעמוד תמיד במדרגה זו, לראות שהקב"ה נמצא בכל מקום ואנו עומדים מולו. עובדים אותו ועושים את רצונו ומתמלאים בגדולה מזה שאנו שייכים לקב"ה.

מקור האהבה
ר' חיים מצרנוביל, תלמיד המגיד ממזריץ', כותב בספרו ה"מאור עינים" שבכל פסוק צריך לחפש מה דברי התורה אומרים לנו להיום. פרשתנו מדברת על העבר, הקב"ה מצווה איך לערוך את חנוכת אוהל מועד, מה עשו ביום השמיני, אלו קרבנות הביאו. אלו לא מצוות תמידיות, מה התורה רוצה ללמדנו? שבעת ימי המילואים הם כנגד שבע מידות שבכל יום אדם צריך לעבוד על מידה אחת מיוחדת. ביום הראשון על מדת החסד, להתבונן ולהעמיק בעבודת ה', על ידי זה שהאדם יתבונן באהבות הטבעיות שלו. לדוגמה, אם הוא אוהב מאכל מסוים הוא צריך להתבונן מי עשה שמאכל זה יהיה אהוב עליו כל כך והוא ימשך אליו. הרי זה ניצוץ אלוקי, שהרי הקב"ה ברא את העולם ונתן בו את היופי והטעם ואת כוח המשיכה. זאת אומרת שמקור הטוב הזה הוא למעלה ושם למעלה הוא מופיע בשלמות. המקור הוא מהקב"ה שהוא הטוב השלם, המתיקות והחביבות השלמה, כביכול, ומשם נמשך והצטמצם לדבר מאכל. וכן אהבת החבר, אדם מתגעגע לראות את פניו של החבר. מי נתן בחבר את החן והנעימות שאליו הוא נמשך? ריבונו של עולם המשיך עליו חן זה, ולמעלה החן הוא קיים בשלמות. ולאחר שהאדם מתבונן בזה הוא מתעורר לאהבת ה'. וכן באהבת האשה שהיא אהבה היותר מוחשית, מי נתן כוח זה? מקורו למעלה ואם אדם נשוי ואוהב את אשתו קל וחומר שיש לאהוב את הקב"ה.
כל שיר השירים הוא משל לזה. כל מה שיש בעולם זו הופעה אלוקית. זה פרוש הפסוק: "מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים" (שיר השירים ז, ז), כלומר: אהבת ה' הנמצאת בתוך התענוגים הגשמיים הם נעימים ויפים. וזה מה שנאמר: "רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ" (קהלת ט, ט) כלומר שלא תדבק באהבה החומרית שהיא מתה, אלא תדבק בחיות הפנימית שהיא אהבת ה'.

מקור היראה

אותו דבר לגבי היראה. היום השני שבשבעת ימי המילואים הוא כנגד היראה. יש אנשים שמפחדים מבעלי חיים, יש שמפחדים מהחושך, ממלחמות, ממחלות. מי המקור לפחדים אלו? מדוע אדם מפחד מחיות? ריבונו של עולם נתן בהם כח מיירא. לא נתן הקב"ה ברקים ורעמים אלא לירא ולעורר יראת שמים (ע"פ ברכות נט.). אדם שומע קול של יריות, הוא נכנס לפחד. וכיוון שמקור היראה הוא מהקב"ה, היראה צריכה להיות אליו ולא לאמצעים שדרכם נגרמת היראה.
זה מה שאומר בעל ה"תולדות יעקב" על הפסוק: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ". (דברים י, יב). שואלים חז"ל במסכת ברכות (לג:) אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא? הרי זו המדרגה העליונה ביותר לירא מה'! והוא מפרש, אל תפחד משום דבר, רק מריבונו של עולם רק ממנו תירא כי הכול ממנו. אם אדם מתרגל שכל מה שהוא פוגש במציאות זה הופעה של הקב"ה, הוא עומד לנוכח ריבונו של עולם, על זה נאמר: "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה'", לפגוש תמיד את הקב"ה, בכל המציאות. כל מאורע הקב"ה עושה ואליו צריך לפנות, לא אל הכלים והלבושים. לא לפחד מהמקל אלא מהמחזיק בו, אין הערוד ממית אלא החטא ממית. (ברכות לג.)

גדול המצווה
בהמשך הפרשה התורה מספרת על חטאם של נדב ואביהוא, שהקריבו אש זרה לפני ה'. חז"ל דורשים שחטאם היה שהם הורו הלכה לפני רבם (תנחומא אחרי מות ו). ויש מפרשים שמה שהם עשו היה דבר טוב ויפה אך הם לא נצטוו על כך. ויש לשאול: אדרבה הרי הם פעלו באופן ספונטני מרצון שנבע מפנימיותם מתוכם? יש להבין שמה שהקב"ה לא מרשה לעשות, דבר שהקב"ה לא ציוה, זה לא משהו פורמלי אלא זה משהו עמוק. כאשר עושים משהו בציווי ה', כל המעשה מקבל ערך אחר לגמרי, הוא נעשה דבר אלוקי. "גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה" (בבא קמא לח.). זו לא רק תוספת מעלה אלא זה משהו מהותי, מי שמצווה יש במעשיו גודל עליון אלוקי, הוא השליח לגלות את רצונו של ריבונו של עולם. כאשר אדם עושה מרצונו מעשה ומביע את דבקותו בריבונו של עולם - זה אנושי. אילולי נצטוו ישראל לעשות את הכרובים על הארון זו היתה עבודה זרה, אך כיוון שהקב"ה ציווה זו עבודת ה'.

עבודת ה' בשכרות
ויש מפרשים שחטאם של נדב ואביהוא היה שהם נכנסו שתויי יין (תנחומא שם). יש לשאול מה הבעיה בזה שהיו שתויי יין, הרי "יַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ" (תהלים קד, טו), הם רצו להיכנס לאטמוספרה של שמחה וכך לעבוד את ה' שהרי כתוב "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה" (תהלים ק, ב)? חז"ל נתנו ליין מעמד מיוחד, עושים קידוש והבדלה על היין, וכן ברכת המזון וברכת הקידושין והנשואין, וארבע כוסות של ליל הסדר, ולכן נתקנה ליין ברכה מיוחדת כיוון שהיין מרומם. אם כך לכאורה טוב שהם שותים יין לפני שהם עובדים את ה', ואין לומר שהם שתו יותר מידי, אלא שצריך לדעת שיש מדרגות בעבודת ה'. הזוהר אומר שיש שמן ויין. השמן מורה על החכמה והיין מורה על התורה (זוהר שמיני מ:). החכמה היא השורש של התורה. הפסוק "חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה" (משלי א, כ) מדבר על התורה. השמחה של היין היא שמחה חיצונית. אדם שותה ומתחיל לדבר, "נכנס יין - יצא סוד" (עירובין סה.), כל פנימיותו מתגלה כלפי חוץ. יש בזה צד מעלה אך היא לא המעלה העליונה. זו עבודת הלווים הם היו פוצחים בשיר ומנגנים, וזו עבודה חשובה ועליונה. אך לכהנים יש תפקיד אחר, הם צריכים להיכנס לפני ולפנים בלחש, ב"קוֹל דְּמָמָה דַקָּה" (מלכים א יט, יב), זו מדרגה יותר גבוהה מהשמעת קול. יש חשיבות גדולה בהשמעת התורה ופרסומה, להפיץ אותה בראש חוצות. אך סודות התורה אין לספר. את סודות התורה צריך ללחוש באוזן למי שראוי ואם אדם יוציא את סודות התורה החוצה הוא בגדר "הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד" (משלי יא, יג), הוא מקלקל את המעלה של התורה הפנימית שהיא שייכת לעומק לא לחיצוניות.
הכהן משוח בשמן המשחה, שמן כאשר שופכים אותו לא שומעים את קולו הוא משהו פנימי עמוק. על כן הטעות של נדב ואביהוא היתה שהם חשבו שלהיכנס לעבוד לאחר שתית יין זה דבר יפה. אך זה לא נכון, כל דבר נכון למדרגתו וכאשר טועים במדרגה הורסים את הכול.
חז"ל אמרו שפרה אדומה באה לכפר על חטא העגל. ואמרו: משל לבן שפחה שטנף פלטין של מלך אמר המלך: תבוא אמו ותקנח הצואה, כך אמר הקב"ה: תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל (ילקוט שמעוני חקת, רמז תשנט). חטא העגל היה דומה לחטאם של נדב ואביהוא. ישראל רצו לעבוד את ה' על ידי העגל, כיוון שמת משה הם רצו דבר ממשי איתו יעבדו את ה'. הם עשו את העגל כדי להתחבר לריבונו של עולם, ולא חס חלילה להיפרד ממנו. אך מעשה זה לא היה על פי צו ה'. חטא העגל היה בזה שהם עשו אמצעי לעבוד את ה' (ע"פ הכוזרי א, צז). האיסור: "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה" (שמות כ, ג), כולל גם מקרים שאינם נגד האמונה בקב"ה, כעשיית צורות לעבודת ה'. באה מצוות פרה אשר עליה נאמר: חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, ואין אתה רשאי לעבור על גזירתי (מדרש תנחומא חקת ד). האפר מטהר את הטמאים ומטמא את הטהורים, יש כאן סתירה. אלא שמצוותיו של ריבונו של עולם גזירות, ואתה לא תמציא מצוות, אתה צריך לעשות את ציווי ה'. גם המצוות שאנו מבינים הם הרבה יותר גבוהים מההבנה, הם הנהגות אלוקיות עליונות.

תיקון חטא אדם הראשון
ענינה של פרשת פרה היא הדרכה איך להיטהר מטומאת מת. ותיקנו לקרוא אותה לפני ראש חודש ניסן שאז היתה חנוכת אוהל מועד. גם לעתיד לבוא יש התחדשות של העבודה בחודש ניסן ולכן יש להתכונן וללמוד הלכות טהרה. הרב מסביר מדוע יש טומאת מת ומדוע יש מת. מיתה נגזרה לעולם בעקבות חטא אדם הראשון. בגלל החטאים יש מיתה ובגלל המיתה יש טומאה. וכדי לסלק את הטומאה יש לסלק את סיבת הטומאה מהעולם, וכן יש לסלק את החטא (אורות כו, י). זאת אומרת שענינה של פרה אדומה הוא להביא אותנו לתיקון החטא מעיקרו. חז"ל אמרו לנו שארבעה מתו בעטיו של נחש (שבת נה:),שאילולא חטא אדם הראשון לא היו מתחייבים מיתה, כלומר בגלל חטאו של אדם הראשון נגזרה מיתה על כולם. זאת אומרת שצריך לתקן את חטא אדם הראשון, לתקן את העולם משורשו, מהחטא הראשון שממנו נמשכים כל החטאים. הוי אומר שמצוות פרה ענינה גדול מאוד - להגיע לתיקון עולם ושלמותו. וזו המגמה העתידה של העולם.

חילול ה' הנורא
ההפטרה גם כן מדברת על הטהרה והגאולה כיוון שדברים אלו קשורים:
וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר: בֶּן אָדָם בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים עַל אַדְמָתָם וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי: וָאֶשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם עַל הַדָּם אֲשֶׁר שָׁפְכוּ עַל הָאָרֶץ וּבְגִלּוּלֵיהֶם טִמְּאוּהָ: וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם שְׁפַטְתִּים: וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ: (יחזקאל לו, טז-כ)
המפרשים מסבירים מדוע כתוב "וַיָּבוֹא" לשון יחיד, הרי קודם לכן הפסוקים מדברים בלשון רבים. והם מסבירים שכביכול ריבונו של עולם בא לראות מה המצב בגלות והוא רואה שיש שם חילול ה' והגויים אומרים: "בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ". הגוים אומרים שאין לה' כוח להתגבר על הגויים ולהציל את ישראל מידיהם וזה חילול ה' נורא. היה אפשר לפרש שהחילול ה' הוא שעם ישראל עובר עבירות אך לא כך המפרשים מסבירים. החילול ה' היותר נורא הוא שהגוים רואים את עם ה' במצב שפל וככל שמצב עם ישראל רע יותר גדל חילול ה'. ולכן:
וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה: לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם: וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה' נְאֻם אֲדֹנָי ה' בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם: (שם כא-כה)

תהליך הגאולה
ראשית כל קיבוץ גלויות ואחר כך היטהרות רוחנית, סילוק הטומאה.
וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר: וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם: וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים. (שם כו-כח)
יש כאן נבואה המתארת את סדר הגאולה, קיבוץ גלויות ואחר כך חזרה בתשובה. וריבונו של עולם הוא זה שיחזיר אותנו בתשובה. יש כאן לימוד מהו חילול ה' היותר גדול. כל עבירה שאדם עושה יש בה חילול ה', אם אדם פועל נגד רצון ה' ולא שומע בקולו, מתמעט כבוד ה' בעולם. אדם עושה מצווה הוא מקדש שם שמים, ואם מקיים מצווה שקשה לעשותה הוא מקדש שם שמים עוד יותר. וכן אם מתגבר מלעבור עבירה ואפילו עשה זאת בחדרי חדרים כיוסף שקידש שם שמים בסתר, כיוון שהוא התאמץ שלא לעבור עברה, זה קידוש ה'. ויש עוד סוג של חילול ה' שהוא מצבו של עם ישראל. אם עם ישראל נמצא בגלות והגוים מענים אותו ומבזים אותו, גם כבוד שמים מתבזה. "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יד, א). הקב"ה בחר בעם ישראל להיות לו לעם, ושם שמים מתגלה על ידי עם ישראל והנה עם ישראל במצב כזה נמוך ושפל. וכך הגוים אומרים בכל הדורות: אתם אומרים שה' בורא את העולם, הוא אלוקיכם, איה אלוקיכם, היכן הוא? אנו הגויים מנהלים את העולם אנו חזקים ובריאים ושולטים ואתם מפוזרים ומושפלים. וכל הדורות ענו להם: עוד תראו. והם צחקו עלינו, הרי עבר כל כך הרבה זמן, עד מתי עם ישראל ימשיך להאמין בגאולתו?! ואנו ברוך ה' נשארנו נאמנים לריבונו של עולם והמשכנו להאמין למרות הצרות הנוראות והקשות.

דור הגאולה
בדור שלנו זכינו לשינוי המצב. עם ישראל כבר לא במצב השפל המבוזה. אנו שנולדנו בארץ לא מכירים את המצב לחיות בחוץ לארץ, אך אני שמעתי מהורי שהיה פחד ללכת ברחובות. הגויים היו מסתכלים עליך כאדם שפל ושנוא וכך המצב גם היום אפילו בארצות הנחשבות נאורות. וכאן בארץ ישראל ניתן להרים את הראש. לא צריך להתבייש ולפחד ללכת ברחובות. אנו זוכים לחיות תחת שלטון יהודי זו מציאות חדשה לגמרי, מציאות של סילוק חילול ה'.
אמנם עדיין לא סילוק גמור של חילול ה', שהרי לא כולנו נתקבצנו לארץ ישראל, עדיין לא חזרנו לתורה, הקב"ה לא גמר את תהליך הגאולה שהוא מוביל. אך התקדמנו כבר כמה צעדים גדולים בתוך הגאולה. אנו עוד נגיע למצב שבו כולם יעלו להר ה' כפי שהנביא מתנבא, האומות יכירו את חשיבותם ומרכזיותם של ישראל, שאנו הלב שבאומות. כל הצלחה שיש למדינה, גם כלכלית, גם צבאית, וכל שכן מדעית, ובודאי כל התקדמות רוחנית אמונית, על ידה מתקדש שם ה' בעולם.
כאשר אנו מתבוננים במבט השלם אנו רואים שאנו בתהליך של התעצמות כלכלית ורוחנית כאחד. לכאורה אלו שני תהליכים שמובילים אותם קבוצות שונות שלכאורה נוגדות אלו את אלו. אלו שעוסקים בחיזוק הכלכלה הם לא בהכרח אלו שעוסקים בחיזוק הרוחניות. מאלו ומאלו עם ישראל מתחזק ומתבסס. אמנם כנגד ההתקדמות הרוחנית ישנן התמודדיות יותר קשות, המתירנות כיום גורמת להתמודדות מאד קשה, והיא באה כניסיון כנגד ההתקדמות הרוחנית, אבל המהפכה מתרחשת, על פי משרד החינוך רוב הילדים שבכיתות הנמוכות בבתי הספר הם בחינוך הדתי ואם יהיו עוד בעלי תשובה ונעצור את הבודדים שחוזרים בשאלה - התהליך יתקדם יותר מהר. אנו כל הזמן מתקדמים על ידי הקב"ה כמו התוכנית הכתובה ביחזקאל: טהרה, לב חדש ואחר כך "את רוחי אתן בקרבכם". מדרגות בעליה רוחנית.
בני הישיבה עומדים בלב העליה הרוחנית, העליה בצד הרוחני המחובר לכל כלל ישראל. אנו עוסקים בכל התורה כולה ומבינים את ערכה של ארץ ישראל, ומדקדקים בקלה כבחמורה, ועושים זאת בשם ולשם כל ישראל, ובזה יש למצוות ערך כללי. לא מספיק להגיד "לשם יחוד... בשם כל ישראל" ולהיות מנותק מהעם, צריך להיות קשורים גם לאלו שאינם שומרים עדיין תורה ומצוות, כולם חלק מעם ישראל ויש בהם הסגולה הפנימית, ואנו עושים גם בשמם את כל המצוות. אשרינו שזכינו, ודבר זה מחייב אותנו להגביר חיילים ולפעול שהמהלך יתקדם יותר מהר ויותר עמוק. אנו מאוד רוצים שהגאולה תופיע בשלמות. אנו מבקשים שיבנה בית המקדש במהרה וברחמים, אך אנו צריכים לתת את חלקנו, לעשות את מה שאנו יכולים לעשות. פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם. בעזרת ה' מתוך ההתבוננות בפרשה ובהפטרה חזק ונתחזק ונצפה מריבונו של עולם שיוביל אותנו וימשיך את מהלך גאולתנו ופדות נפשנו.




^ 1.. שנת תשס"ח.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il