ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ביטול עבודה עקב סכסוך בין קבלן למעסיקו ;">

דף הבית בית מדרש מדורים חמדת ימים הלכה פסוקה Bookmark and Share



גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אדר ב תשס"ח

ביטול עבודה עקב סכסוך בין קבלן למעסיקו

ע"פ פסקם של בית הדין משפט והלכה בישראל



מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לרפואת
רחל רשלין בת אלגרה

תיאור המקרה:
התובע הוא קבלן שנשכר ע"י הנתבעת לעבודות שיפוצים בדירתה. בשלב מסוים נתגלעו חילוקי דעות בין התובע לנתבעת. הנתבעת לא היתה מרוצה מטיב עבודתו של התובע, ואופן התנהלותו, ולכן הפסיקה הנתבעת להעביר תשלומים במועדים שננקבו בהצעת המחיר.
התובע נוכח, כי אינו מקבל את תשלומי עבודתו במועדים שקבע, ובשלב מסוים הוא דרש סכום של 20,000 ש"ח, הנחוץ לטענתו על מנת לשלם לקבלני משנה ולספקים, ואמר שהוא מפסיק לעבוד עד שיקבל סכום זה.
לאחר הפסקת עבודתו של התובע, לקחה הנתבעת קבלן אחר, על מנת שיסיים את העבודה. מחיר העבודה של הקבלן השני היה, מטבע הדברים, גבוה יותר מאשר עלות השלמת העבודה ע"י התובע.

התביעה : התובע תובע את שכרו על העבודה. לטענתו, היות שהנתבעת סרבה להעביר את התשלומים במועדים שהוסכמו מראש, הוא לא יכול היה להמשיך בעבודה. מסיבה זו, על הנתבעת לשלם מחיר מלא בעבור העבודה שכבר נעשתה.
תשובת הנתבעת: הנתבעת טענה, כי היות שהיא לא היתה מרוצה מעבודתו של התובע, לא היתה שום סיבה להמשיך בתשלומים. מבחינתה, הואיל והתובע עבד בצורה גרועה, הרי הוא זה שאשם בסיום ההתקשרות ביניהם.


פסק הדין: בית הדין קבע כי על הנתבעת לשלם לתובע את שכרו, בלי לנכות לו את תוספת המחיר ששילמה לקבלן השני בעבור השלמת העבודה.
הנימוקים: לגבי קבלן שחזר בו באמצע העבודה נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט סימן שלג סעיף ד): "כיצד דין הפועל שחזר בו אחר שהתחיל, שמין לו מה שעשה, ונוטל. ואם קבלן הוא, שמין לו את שעתיד לעשות, בין שהוזלה בעת ששכרו בין שלא הוזלה, בין שהוזלה המלאכה אחר כך בין שלא הוזלה, שמין לו מה שעתיד לעשות. כיצד, קבל ממנו קמה לקצור בשתי סלעים, קצר חציה והניח חציה; בגד לארוג בשתי סלעים, ארג חציו והניח חציו; שמין לו מה שעתיד לעשות, אם היה שוה ו' דינרים נותן לו שקל או יגמרו את מלאכתן; ואם היה הנשאר יפה שני דינרים, אינו נותן אלא סלע, שהרי לא עשו אלא חצי מלאכה".
דהיינו, כאשר קבלן חוזר בו באמצע העבודה, אין המעסיק מחויב לשלם לו את כל שכר הפעולה, אלא את שכר העבודה הכוללת בניכוי מה שעוד יצטרך המעסיק לשלם על מנת להשלים את העבודה. ובכל מקרה, לא ישלם המעסיק מעבר למה שעל פי ההסכמה הראשונית היתה שווה העבודה שנעשתה.
במקרה והמעסיק הוא שחזר בו, נפסק בשולחן ערוך (שם סעיף א): "הלכו החמרים ולא מצאו תבואה; פועלים ומצאו שדה כשהיא לחה; או ששכרם להשקות השדה ומצאוהו שנתמלא מים, אם ביקר בעל הבית מלאכתו מבערב ומצאה שצריכה פועלים, אין לפועלים כלום, ומה בידו לעשות; ואם לא ביקר, נותן להם שכרן כפועל בטל, שאינו דומה הבא טעון לבא ריקן, ועושה מלאכה לבטל".
דהיינו, שבמקרה שהמעסיק חוזר בו לאחר שהפועל התחיל לעבוד, מקבל העובד שכר עבור מה שעשה, ועבור שארית היום הוא מקבל שכר כ'פועל בטל', דהיינו שאומדים כמה אדם רוצה לפחות משכרו כדי לשבת בטל ולא לעשות כלום.
אלא שהטור (שם) כותב, שאם העבודה הוזלה, בעל הבית משלם לפועל 'וידו (-של בעל הבית) על התחתונה', דהיינו שמשלם באופן עקרוני, רק על חלק העבודה שכבר נעשה. וכן פסק הרמ"א (שם סעיף ד). האחרונים הקשו על דברי הטור והרמ"א, מדוע אין בעל הבית משלם לפועל בעבור כל הזמן שהפועל התחייב מראש כפועל בטל, כפי שעולה מדברי השולחן ערוך שהבאנו לעיל?
לדעת הפרישה (טור שם), פועל מקבל שכר כפועל בטל, רק כאשר אין הוא יכול למצוא עבודה אחרת, אבל כאשר הפועל יכול למצוא עבודה אחרת, אין בעל הבית צריך לשלם לו שכר על החלק שלא עבד.
נתיבות המשפט (שולחן ערוך שם סק"ז) כותב, שיש להבדיל בין שכיר לבין קבלן. שכיר מקבל שכר כפועל בטל. אבל קבלן אינו משועבד לשעות מסוימות, ולכן באופן תיאורטי הקבלן יכול לעבוד אצל שני אנשים באותו הזמן. לכן, במקרה של קבלן, אפילו אם הוא מוצא עבודה במקום אחר, יש לשלם לו כפועל בטל על חלק העבודה שלא עשה. הטור דיבר במקרה שבו המעסיק מצא עבודה אחרת לקבלן, והקבלן מעדיף שלא לעבוד.
כאשר אין מי שחזר בו, כגון שהעבודה הופסקה מאונס, פסק הרמ"א (שם סעיף ה)שהקבלן נוטל ו'ידו על העליונה', דהיינו שאין מנכים מהשכר את מה שיצטרך המעסיק כדי להשלים את העבודה.
לגבי השאלה, על מי מוטלת האחריות להפסקת העבודה בנדון דידן, נחלקו הדעות בבית הדין. בנקודה זו נחלקו הדעות בבית הדין.
לדעת דיין א, התניית התובע שלא להמשיך את העבודה אלא לאחר קבלת התשלום המגיע לו לגיטימית. לכל היותר, עמדה לנתבעת הזכות לעכב ממון כשיעור הליקויים. ולכן, יש לראות את המקרה כאילו הנתבעת חזרה בה, וממילא יד התובע 'על העליונה'.
לדעת דיין ב, אין להצביע על אחד מהצדדים כאשם בוויכוחים שנוצרו ובהפסקת העבודה. אמנם, אילו היה התובע מתחייב לתקן את הליקויים, היתה הנתבעת זכאית לעכב רק את השכר עבור תיקון הליקויים, אבל כיוון שהתובע טוען שאין ליקויים, זכותה לעכב את כל הכסף שעוד בידיה. מאידך, ברור שהקבלן אינו צריך להמשיך לעבוד, כאשר המעסיק מעכב סכום גדול מאוד. לכן, לדעת דיין ב, אף אחד מהצדדים אינו נחשב 'חוזר בו', ואין לשלם לא כ'ידו על התחתונה' ולא כ'ידו על העליונה', אלא ישומו את שווי העבודה שנעשתה עד עתה, ואת זה תשלם הנתבעת.
לדעת דיין ג, יש ספק אם הפסקת עבודה והתניית המשך העבודה בתנאים כלשהם שלא ברור אם הם מוצדקים, נחשבת כחזרת העובד.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il