ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פסח
- חודש ניסן
- ספריה
- הלכות חגים
- פסח
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אריה יעקב בן משה יוסף ז"ל
ב. כשאומר אדם על חודש ניסן שהוא ה"חודש הראשון" הוא מקיים מצוות עשה דאורייתא של "החדש הזה לכם ראש חדשים וכו'" וכל זאת כדי לזכור את החודש שבו יצאנו ממצרים. (עיין רמב"ן על התורה).
שואלים בהלכות פסח
ג. "שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום". (שו"ע תכט סע' א) על כן חובה על כל איש ישראל לשנן לעצמו היטב במשך ימים אלו יום יום את ההלכות הקשורות לחג הפסח. ולהתחיל גם בניקוי הבית ובקנית מוצרים לפסח. ורבים מיראי ה' וחושבי שמו נוהגים להתחיל בזה מיום י"ד באדר (דהיינו פורים דפרזים ועיין ר"ה ז' ע"א בכורות נ"ז ע"ב תוד"ה בפרוס כה"ח שם ס"ק ה', מש"ב ס"ק ב').
ד. גם אם אדם למד את ההלכות האלו בשנים עברו, ישוב ללומדם בכל שנה מפני שהשכחה מצויה. ועוד טעם יש בזה, שכל הלומד הלכה - בורא מלאך השומרו שלא יכשל בה.
ה. שני תלמידים השואלים את הרב בשלושים יום קודם הפסח - יענה הרב תחילה לזה ששאל בהלכות פסח.
ו. החיוב ללמוד הלכות קודם החג הוא גם על יחיד וגם על ציבור, אלא שהציבור לא צריך לבטל סדר לימוד קבוע עבור זה, ודי בכך שיקצרו מעט מסדר לימודם הרגיל, וילמדו בו הלכות פסח. (עיין כה"ח וביאור להלכה שם)
תחנון
ז. אין אומרים תחנון ונפילת אפים בכל חודש ניסן. שרובו ימים טובים בגלל הקרבת הנשיאים, וימי הפסח (שם סע' ב).
ח. אין אומרים "צדקתך" בשבת במנחה. וכן הדין בכל שבתות השנה, אם אין אומרים תחנון באותו יום אילו היה חול, אין אומרים "צדקתך" באותה שבת. (שם שם. שו"ע רצב סע' ב).
ט. אין אומרים "למנצח יענך" ו"תפילה לדוד" כל החודש. והאשכנזים אומרים "למנצח יענך" כל החודש חוץ ערב פסח שלא אומרים (כה"ח תכט ס"ק מ).
פרשת הנשיאים
י. בראש־חודש ניסן הוקם המשכן, והנשיאים הקריבו את קרבנם בחנוכת המשכן, כל נשיא הקריב יום אחד, ולכן נוהגים לקרות בפרשת הנשיאים מיום ראש־חודש ניסן, כל יום קוראים פרשה של אותו יום. וביום י"ג בניסן היו קוראים עד "כן עשה את המנורה". (כה"ח תכט ס"ק כב כג. יש נוהגים ליתן צדקה אחרי הקריאה. ויש נוהגים לקרות בספר יחזקאל וכו' ויש מוסיפים בקשות שונות. יש נוהגים לקרוא גם פרשת "ויביאו את המשכן", ופרשת "ויהי ביום כלות משה").
יא. אחר פרשת הנשיאים נוהגים לקרוא "יהי רצון" של הזכרת הנשמות כמובא בסידורים. והגאון רבי יוסף חיים זיע"א היה רגיל לומר את הבקשה לעילוי נשמות כל חודש ניסן. (מדברי הגאון רבי יוסף חיים זיע"א בהגדת אורח חיים עמ' א סע' ב משמע שהיו קוראים רק את פרשת הנשיא יום יום ולא את הבקשה המופיעה בסידורים אחריה. אחר כך היו מפרישים ג' פרוטות לצדקה, ואומרים "אנא בכח", "שיר המעלות בשוב" ו"הללויה הללו את ה' מן השמים". וכל זאת היו אומרים עם הפרוטות ביד ואחר כך נותנם אותם לצדקה. וטוב לעשות כדעת הבן איש חי בכל מקום שבו אין בדבר זה מחלוקת - כה"ח תכט ס"ק כב, כג).
יב. יש קוראים פרשת הנשיאים מתוך ספר התורה, אבל המנהג הטוב לקרות מתוך סידור או חומש.
תענית בניסן
יג. אין מתענין בחודש ניסן אפילו תענית יארצייט, ואפילו חתן וכלה אין צריכים להתענות בו. ולדעת המשנה ברורה חתן וכלה צמים אפילו בר"ח ניסן (שם ס"ק י)
יד. אין לגזור בו תענית ציבור. אבל תענית חלום מתענין. והבכורים מתענין בערב פסח. (שו"ע תכט סע' ב ורמ"א שם. כה"ח ס"ק לד. רמ"א תקעג סע' א. חוקת הפסח. ויש נוהגים להתענות כל תעניות אלו וגם תענית יחיד, שכן דעת מרן השו"ע, אך אנו לא נהגנו כן. - עיין שו"ע תכט סע' ב באר היטב ס"ק ז. תצב סע' א).
טו. הנוהגים להתענות בכל ערב ראש־חודש, יש אומרים שלא יתענו בערב ראש־חודש אייר, אלא אחר ר"ח, כיוון שעדיין ניסן הוא. (מ"ב תכט ס"ק י). ולדעת בא"ח (בהגדת אורח חיים עמ' רמ) טעם קלוש הוא ועל כן מי שנהג או רוצה בכך, יכול להתענות גם בערב ראש־חודש אייר.
אבלות ובית עלמין
טז. אין אומרים בחודש זה "צידוק הדין" לאבלים בשבעת ימי אבלות, ואפילו היה הנפטר תלמיד חכם מופלג. ואם נהגו לאומרו - ימשיכו כמנהגם. (כה"ח תכט ס"ק לג).
יז. אין מספידים כל חודש ניסן אלא לחכם "בפניו". דהיינו קודם הקבורה. (שם).
יח. נוהגים לא ללכת לבית הקברות בחודש ניסן, ומי שיש לו אזכרה של יום השנה (יארצייט) ילך בערב ראש־חודש ניסן. אמנם מי שיש לו אזכרה של היום השביעי או יום השלושים בתוך ניסן, יכול ללכת לבית הקברות.
יט. נהגו לילך בערב ראש־חודש ניסן לבית הקברות להרבות בתפילה לע"נ הנפטרים, היות ועל פי הזוהר הקדוש יש בימים אלו תועלת גדולה לנפטרים מהמצוות והמעשים טובים שעושים לעילוי נשמתם. וטוב לעשות כן גם בערב ראש־חודש אייר.
קמחא דפסחא
כ. הזוהר הקדוש כתב כי בכל החגים והזמנים צריך האדם לשמוח ולשמח לב עניים, ואם הוא שמח לבדו ואינו משמח עניים, עליו נאמר: "וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם" (מלאכי ב ג), וכן: "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטֹרח" (ישעיה א יד) . לכן יזהר כל אדם לשמח לב עניים יתומים ואלמנות, וה' ישמח לבבו. (זוהר יתרו פח ב:).
כא. כתב הרמב"ם (הלכות יום טוב פרק ו הלכה יח) בענין מצוות השמחה בחג שיש מצוה לשמוח ולשמח את אשתו וילדיו "וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל (דברים ט"ז) לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים. אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו, ועל אלו נאמר (הושע ט') "זבחיהם כלחם אונים להם, כל אוכליו יטמאו, כי לחמם לנפשם". ושמחה כזו - קלון היא להם. שנאמר (מלאכי ב') "וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם".
כב. מנהג קדום ועתיק יומין אשר נהגו בו ראשונים ליקח חיטין ולחלקן לעניים כדי לסייע בידם בהוצאות החג המרובות. וכיום נוהגים ליתן מעות לאגודות המתעסקות בחלוקת מוצרי מזון לנזקקים. (רמ"א תכט סע' א. וכה"ח שם).
כג. יש להדגיש, כי יש פוסקים אשר נתנו למנהג זה תוקף של הלכה. ודבר זה הוא חיוב על כל אדם, ואינו חומרא או חסידות בלבד. ועל כן מי שגר בעיר שלושים יום ויותר חייב ליתן למגבית זו. והעני שגר בעיר יותר משלושים יום יכול לקבל ממגבית זו. והגבאים יתנו לכל עני לפי מצבו ומספר נפשות ביתו (משנ"ב ס"ק ה).
שבת הגדול
כד. נהגו לדרוש בשבת הגדול בהלכה ובאגדה כדי להורות לעם את הדרך אשר ילכו ואת המעשה אשר יעשון. ואחד הטעמים שקורין אותו "שבת הגדול", משום שבשבת זו מתאסף קהל גדול לשמוע הלכות חשובות. (כה"ח תכט ס"ק ג. תל ס"ק ד).
כה. מאחר שעיקר דרשת שבת הגדול היא ללמד לעם את המעשה אשר יעשון, ועיקר ההכנות הם לפני החג, לכן כשחל ערב פסח בשבת נהגו להקדים את דרשת שבת הגדול שתהיה שהות לקהל לדעת איך להכין את צרכי החג. (כה"ח תכט ס"ק ד).
כו. בשבת הגדול אין הספרדים משנים בסדרי התפילה או בסדרי המאכל אלא נוהגים כמו בכל שבת. והאשכנזים נוהגים לומר במנחה של שבת זו חלק מההגדה של פסח מ"עבדים היינו" עד "לכפר על כל עוֹנותינו". (רמ"א תל סע' א. קצש"ע קז סע' ג. אמנם הנוהגים מנהג הגר"א לא אומרים בשבת חלק מההגדה).
כז. יש מפטירים בשבת הגדול "וערבה". (קצש"ע קטו סע' ה. כה"ח תל ס"ק ג בשם הלבוש). והספרדים נוהגים לומר "וערבה" רק כאשר ערב פסח חל בשבת. (כה"ח תל ס"ק ג)
כח. יש אומרים שאין אומרים במוצאי שבת זו "ויהי נעם" "ואתה קדוש" ומנהג הספרדים לאומרו כמו כל מוצאי שבת. (רמ"א רצה ס"ע א. עיין כה"ח שם ס"ק ט ובא"ח ויצא).
ברכת האילנות
א. בחודש ניסן זוכים בברכת האילנות הבאה משנה לשנה ואין מברכים ברכה זו אלא פעם אחת בשנה. (שו"ע רכו סע' א).
ב. טוב לברך ברכה זו בר"ח ניסן כי זריזין מקדימים למצוות. ויש מברכים אותה בחול המועד ברוב עם ובבגדים נאים. אם אינו יכול בימים אלו - יברך כל חודש ניסן. עבר ניסן - יברך בלי שם ומלכות. (כה"ח שם ס"ק א).
ג. הנמצא בחו"ל במקום שאין האילנות מלבלבים בחודש ניסן אלא רק מאוחר יותר, לכשילבלבו - יברך ללא שם ומלכות. לדעת המ"ב יברך עם שם ומלכות כשילבלבו אפילו אינו בחודש ניסן (עיין מ"ב סי' רכ"ו ס"ק א' כה"ח סק"א, הגדת אורח חיים לבא"ח עמ' ז' אות י').
ד. אם לא הזדמנו לו אילנות מלבלבים - צריך לחפש אחריהם, שמצוה זו היא חיוב על האדם.
ה. ראה אילנות מלבלבים ולא בירך עליהם - לא הפסיד ברכתו בזה, וכשיראה שוב אילנות מלבלבים יברך עליהם (מאמ"ר ועיין כה"ח רכ"ו ס"ק י').
ו. צריך לברך לכל הפחות על שני אילנות, ואפילו אם הם מסוג אחד, ולכתחילה ראוי להדר ולברך על שני אילנות מאכל משני סוגים. (הגדת אור"ח ז סע' ט. כה"ח רכו ס"ק ב).
ז. בשעה שמברכים על האילנות צריך שיהיו בהם פרחים פורחים. אולם אם התחילו לגדול פירות, ולא נשאר באילנות שום פרח, ואין אילנות פורחים בנמצא - יברך בלא שם ומלכות. (מ"ב רכ"ו ס"ק ד', כה"ח שם ס"ק ט' על מנהג העולם, כה"ח רכו סע' ב. ובזמנו של כה"ח עדיין לא יצאו לאור דברי הבא"ח בפירושו להגדה, ועיין להגר"א שם ס"ק ב' החולק בעיקרון על השו"ע וסובר שאפילו גדלו ממש יברך. ולמעשה הפוסקים כגאון תמיד יברכו, ואחרים יברכו בלי שו"מ. הגדת אורח חיים עמ' ז סע' יא בשם ספר האשכול עמ' 68 מהדורת תרכ"ח.).
ח. טוב ורצוי לברך ברכה זו מחוץ לעיר, כדברי הגמרא, היוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים. אמנם תלמיד חכם השוקד על לימודו - לא יאבד זמנו עבור יציאה מהעיר, ויברך על עצים שבחצרו. וכן יעשה מי שהיציאה קשה לו (ברכות מג ב. הגדת אורח חיים עמ' ז סע' ח. כה"ח רכו ס"ק ג).
ט. טוב להשתדל לברך ברכה זו בעשרה. אבל אין להשהות לשם כך את הברכה (הגדת אורח חיים עמ' ז סע' ה. כה"ח רכו ס"ק ז).
י. טוב ליטול ידיים קודם הברכה. (הגדת אורח חיים עמ' ז סע' ג. כה"ח רכו ס"ק ג).
יא. ברכה זו נתקנה דוקא על אילני מאכל ולא על אילני סרק (הגדת אורח חיים עמ' ז סע' יא. כה"ח רכן ס"ק ב, יא).
יב. אין לברך על אילנות שידוע לו שהם מורכבים. (הגדת אורח חיים עמ' ז סע' יב בשם שו"ת רב פעלים ב, או"ח סי' לו. כה"ח רכו ס"ק יא).
יג. מותר לברך ברכת האילנות על אילנות שהם בתוך שלוש שנים לנטיעתם. (הגדת אורח חיים עמ' ז סע' יב בשם שו"ת רב פעלים ג, או"ח סי' ט).
יד. לא יברך על עצים הגדלים בעציצים בתוך ביתו.
טו. עפ"י חכמי הקבלה, יש בברכה זו תיקון גדול לנשמת הנפטרים ובפרט לאביו ואימו. לכן ישתדל לומר "פתיחת אליהו" קודם הברכה (וי"א אחריה). ואחר הברכה יפריש ארבע פרוטות לצדקה לעילוי נשמתם ויאמר בקשה המסודרת לעילוי נשמתם (הגדת אורח חיים עמ' ז סע' ה ו. כה"ח רכו סע' ו' ח')
טז. אין לברך בשבת ויום טוב. ואפילו אם חל ר"ח בשבת ורוצה להיות בגדר "זריזין המקדימין" - לא יברך. (הגדת אורח חיים עמ' ז סע' ז. כה"ח רכו ס"ק ד).
יז. יש מחלוקת אם מצווה זו נחשבת למצווה שהזמן גרמא ונשים פטורות או לא, לכן נשים לא תברכנה. וטוב שאשה תשמע את הברכה מבעלה שיכוין להוציאה ידי חובה. (והר צבי כתב שתברך, בא"ח עקב ט', על ברכת החמה משמע מדבריו שלא תברך)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
