קדושים תהיו

דרישת התורה בפרשת השבוע שנהיה קדושים נראית לנו במבט ראשון משימה קשה מאד. האם הדרישה של התורה שפונה לאנשים ששקועים בניסיון לשרוד את היום, לפרנס את עצמם ואת משפחותיהם, להילחם בקשיים ובחוליים של החברה והחיים בכלל להתעלות איכשהו ולהיות קדושים היא מציאותית בכלל?
בפרשת השבוע יש מצוות רבות ומגוונות שעוסקות בכל התחומים של החיים והניסיון האנושי. למעשה, בפרשה זו מצוי מספר המצוות הגדול ביותר בתורה. אין זה מקרה ששפע המצוות הזה מופיע דווקא בפרשת קדושים.
התורה התכוונה לציין בפנינו שהמצוות הן אבני הבניין שבעזרתן נבנה את עצמנו כקדושים, משום כך גם אין לראות במצוות תכלית כשלעצמן.
התכלית האמיתית שאליה אנחנו שואפים היא "קדושים". המצוות הן התיאור של התורה לאמצעי שעומד לרשותנו להשגת מטרה זו. אנחנו מקדישים הרבה תשומת לב למצוות, להלכות ולפרטיהן, וזה נכון וחיוני.
אך לא פעם אנשים טובעים במצוות בלי להבין שהקדושה היא המטרה ששוכנת בלב המצוות. התלמוד משווה את המצוות לכסף, לעושר. כפי שהעושר הוא אמצעי לעשיית טוב ולשיפור החיים, ולעולם אין לראות בו מטרה או תכלית, כך גם המצוות הן ההתחלה של תהליך התעלות האדם ולא מטרה בפני עצמה.
היהדות מדגישה את האמצעים ולא רק את המטרה. גם המטרה וגם האמצעים נקבעו לנו בצו אלוקי. ליהודי השגת הקדושה היא מטרה חמקמקה.
כל ההיסטוריה היהודית הראתה שאנשים שניסו להשיג קדושה בלי להשתמש במצוות נכשלו ברוב המקרים. אך אפילו קיום קפדני של המצוות לא תמיד מבטיח השגת קדושה.
מפורסמת אמירתו של הרמב"ם שאדם יכול להיות נבל ברשות התורה. אדם יכול להיות דוחה, גועלי ואפילו מגונה גם כשהוא חי במסגרת של קיום המצוות לכאורה.
כל המטרה של תנועת המוסר בליטא לפני למעלה ממאה שנה ושל מהפכת החסידות הייתה לתקן את העניין הזה. אלקים רוצה לא רק קיום מכאני של המצוות, אף שזה חשוב כשלעצמו, אלא גם מחויבות עמוקה וכנה של האדם להשתפר מבחינה מוסרית.
משום כך התביעה של התורה איננה בלתי סבירה, מפני שהיא מתארת את הדרך היחידה להגיע להומאניות אמיתית ולחיי נצח. אם נקיים את המצוות, ננהל את חיינו בהתאם להן ונזכור שמאחורי המצוות עומד, כביכול, אלקים, שלו אנחנו חייבים דין וחשבון על כל מעשינו ומחשבותינו, תהיה לנו הזדמנות להגיע לאותה מטרה נשגבת - להיות קדושים.
המצוות הן הזדמנות לצמיחה רוחנית ולהשגת גדולה, אך אנחנו צריכים להחליט לנצל את ההזדמנות הזאת במלואה.