השבוע מציין העולם היהודי את פסח שני, י"ד באייר. בתקופת המקדש יהודים שלא יכלו להביא את קורבן הפסח בי"ד בניסן קיבלו הזדמנות נוספת להביא אותו ביום הזה. פסח שני הוא יום מיוחד בגלל הרעיון שהתורה נתנה למי שהחמיץ את ההזדמנות הראשונה לקיים את מצוות קורבן הפסח הזדמנות נוספת. על רוב המקרים חל הכלל התלמודי "עבר זמנו בטל קורבנו", אך כאן התורה נותנת הזדמנות נוספת מושלמת לקיים את מצוות קורבן הפסח.
שאלת ההזדמנות הנוספת נדונה בחברה היהודית ובחברה הכללית כבר אלפי שנים. במקרים רבים אפשר לסלוח לבני אדם על מעידות וחטאים, אבל נדיר שלסליחה נלווית גם שכחה. פוליטיקאים שעשו שגיאות אישיות או פוליטיות תמיד מבקשים הזדמנות נוספת, אבל ברוב המקרים הם לא מצליחים לרכוש מחדש את האמון של משפחתם או של בוחריהם.
בתורה, לעומת זאת, יש מקרים רבים שבהם אנשים גדולים עושים טעויות, לפעמים אפילו קשות וחמורות, אך כשמתחרטים באמת, הם זוכים לא רק לסליחה אלא גם ממשיכים להנהיג את עם ישראל. הרעיון של הזדמנות נוספת הוא חלק מהשקפת העולם של היהדות, כפי שאנחנו רואים. אולם גם בזה, כמו כל דבר אחר ביהדות ובחיים היהודיים, צריך מידה של איזון ושל שכל ישר לפני שממהרים להעניק הזדמנות נוספת.
אסור להרשות לגנב סדרתי שהתחרט על מעשיו לעבוד ליד הקופה או להיות מנהל החשבונות. אדם שנחשד בפדופיליה, ולא משנה כמה הוא "נרפא" לטענתו, לעולם לא יורשה להיכנס וללמד בכיתה. בעניינים אישיים, היכולת להעניק הזדמנות נוספת היא בחירה אישית של האנשים שחשים שנפגעו. לא כולנו התברכנו באופי שמאפשר לנו להעניק הזדמנות נוספת בקלות, אך אנחנו מבקשים מהקב"ה בכל יום, שלוש פעמים ביום, להעניק לנו הזדמנות נוספת.
אמונת היסוד ביהדות היא שגם החוטא הגדול ביותר יכול להיגאל אם יפנה לבוראו ויחזור בתשובה באמת. הסבלנות שמגלה הקב"ה כלפי עם ישראל אחרי חטא העגל היא דוגמה טובה לכך. למעשה, כל ההיסטוריה הארוכה ומלאת התהפוכות של עם ישראל היא התגלמות הרעיון הזה: דוד, שלמה, חזקיה, עזרא, מרדכי, החשמונאים - כולם דוגמאות להזדמנות השנייה שקיבלו יחידים ועם ישראל כולו מאלקי ישראל.
למעשה, בלי הזדמנות נוספת, לאיש מאתנו לא היה סיכוי להצליח ולקבל חלק בעולם הבא. מדינת ישראל היום היא בעצם הזדמנות שלישית שקיבל העם היהודי לבנות מדינה ריבונית מוסרית בארץ הקודש. עלינו להיות אסירי תודה עד מאד לקב"ה, שמעניק לנו הזדמנויות חוזרות ונשנות להגיע לגדולה ולהישגים נצחיים.
הרבה מערכות יחסים, משפחות, עסקים וקהילות ניצלו בזכות היכולת להעניק למישהו הזדמנות נוספת. לפעמים הכאב גדול מנשוא או החטא כה נורא עד שאין כמעט סיכוי לקבל הזדמנות נוספת ואפילו לא יהיה נבון להעניק הזדמנות כזאת. לא תמיד נכון ונבון לסלוח ולשכוח. יש תמיד שיקולים אחרים שצריך לקחת בחשבון. שום דבר בעולמנו איננו מתרחש בחלל ריק, ולכן תמיד צריך לחשוב גם על ההשפעה שתהיה להזדמנות הנוספת שנעניק על בני משפחה אחרים, על חברים לכיתה, על הקהילה ועוד.
לעתים קרובות הנדיבות שבהענקת הזדמנות נוספת באה על חשבון אנשים אחרים שמושפעים מהחלטה זו. אם העניין נשמע לכם סבוך, זה מפני שהוא באמת סבוך ורגיש מאוד. יש להחליט בכל מקרה לגופו, לפי נסיבותיו ותוך התחשבות בהשלכות העתידיות של ההחלטה.
מאחר שלא נתברכנו בנבואה, העניין רגיש שבעתיים. לכן, כמו בכל תחום רגיש אחר בחיים, יש צורך בשיקול דעת, בתפיסה מאוזנת ובסבלנות. אני בטוח שכל קוראיי הנאמנים יסכימו להעניק לכותב מאמר זה יותר מהזדמנות נוספת אחת.
שאלת ההזדמנות הנוספת נדונה בחברה היהודית ובחברה הכללית כבר אלפי שנים. במקרים רבים אפשר לסלוח לבני אדם על מעידות וחטאים, אבל נדיר שלסליחה נלווית גם שכחה. פוליטיקאים שעשו שגיאות אישיות או פוליטיות תמיד מבקשים הזדמנות נוספת, אבל ברוב המקרים הם לא מצליחים לרכוש מחדש את האמון של משפחתם או של בוחריהם.
בתורה, לעומת זאת, יש מקרים רבים שבהם אנשים גדולים עושים טעויות, לפעמים אפילו קשות וחמורות, אך כשמתחרטים באמת, הם זוכים לא רק לסליחה אלא גם ממשיכים להנהיג את עם ישראל. הרעיון של הזדמנות נוספת הוא חלק מהשקפת העולם של היהדות, כפי שאנחנו רואים. אולם גם בזה, כמו כל דבר אחר ביהדות ובחיים היהודיים, צריך מידה של איזון ושל שכל ישר לפני שממהרים להעניק הזדמנות נוספת.
אסור להרשות לגנב סדרתי שהתחרט על מעשיו לעבוד ליד הקופה או להיות מנהל החשבונות. אדם שנחשד בפדופיליה, ולא משנה כמה הוא "נרפא" לטענתו, לעולם לא יורשה להיכנס וללמד בכיתה. בעניינים אישיים, היכולת להעניק הזדמנות נוספת היא בחירה אישית של האנשים שחשים שנפגעו. לא כולנו התברכנו באופי שמאפשר לנו להעניק הזדמנות נוספת בקלות, אך אנחנו מבקשים מהקב"ה בכל יום, שלוש פעמים ביום, להעניק לנו הזדמנות נוספת.
אמונת היסוד ביהדות היא שגם החוטא הגדול ביותר יכול להיגאל אם יפנה לבוראו ויחזור בתשובה באמת. הסבלנות שמגלה הקב"ה כלפי עם ישראל אחרי חטא העגל היא דוגמה טובה לכך. למעשה, כל ההיסטוריה הארוכה ומלאת התהפוכות של עם ישראל היא התגלמות הרעיון הזה: דוד, שלמה, חזקיה, עזרא, מרדכי, החשמונאים - כולם דוגמאות להזדמנות השנייה שקיבלו יחידים ועם ישראל כולו מאלקי ישראל.
למעשה, בלי הזדמנות נוספת, לאיש מאתנו לא היה סיכוי להצליח ולקבל חלק בעולם הבא. מדינת ישראל היום היא בעצם הזדמנות שלישית שקיבל העם היהודי לבנות מדינה ריבונית מוסרית בארץ הקודש. עלינו להיות אסירי תודה עד מאד לקב"ה, שמעניק לנו הזדמנויות חוזרות ונשנות להגיע לגדולה ולהישגים נצחיים.
הרבה מערכות יחסים, משפחות, עסקים וקהילות ניצלו בזכות היכולת להעניק למישהו הזדמנות נוספת. לפעמים הכאב גדול מנשוא או החטא כה נורא עד שאין כמעט סיכוי לקבל הזדמנות נוספת ואפילו לא יהיה נבון להעניק הזדמנות כזאת. לא תמיד נכון ונבון לסלוח ולשכוח. יש תמיד שיקולים אחרים שצריך לקחת בחשבון. שום דבר בעולמנו איננו מתרחש בחלל ריק, ולכן תמיד צריך לחשוב גם על ההשפעה שתהיה להזדמנות הנוספת שנעניק על בני משפחה אחרים, על חברים לכיתה, על הקהילה ועוד.
לעתים קרובות הנדיבות שבהענקת הזדמנות נוספת באה על חשבון אנשים אחרים שמושפעים מהחלטה זו. אם העניין נשמע לכם סבוך, זה מפני שהוא באמת סבוך ורגיש מאוד. יש להחליט בכל מקרה לגופו, לפי נסיבותיו ותוך התחשבות בהשלכות העתידיות של ההחלטה.
מאחר שלא נתברכנו בנבואה, העניין רגיש שבעתיים. לכן, כמו בכל תחום רגיש אחר בחיים, יש צורך בשיקול דעת, בתפיסה מאוזנת ובסבלנות. אני בטוח שכל קוראיי הנאמנים יסכימו להעניק לכותב מאמר זה יותר מהזדמנות נוספת אחת.
