ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- אחדות ומחלוקות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מיכאל בן מזל טוב
תראו לי יהודי אחד, שלא מכיר את דברי רש"י הראשון לפרשת קורח - "פרשה זו יפה נדרשת...". מי שלא מכיר את הרש"י הזה מהספר, מכיר אותו מהמציאות, שהרי פרשה של מחלוקת יפה נדרשת - כולם אוהבים לדרוש ולדוש בה...
ובכל זאת, בצד גנותה של המחלוקת, מצאנו בחז"ל שישנה גם מחלוקת חיובית לשם שמים. במחלוקת זו עסקנו הפעם. וכדרכם של מחלוקות גם אנו דרשנו יפה ובאריכות, ולכן הפעם ישנם ארבע תשובות... ובעזרת ה' נזכה, שכל מחלוקותינו יהיו לשם שמים.
ובכל זאת, בצד גנותה של המחלוקת, מצאנו בחז"ל שישנה גם מחלוקת חיובית לשם שמים. במחלוקת זו עסקנו הפעם. וכדרכם של מחלוקות גם אנו דרשנו יפה ובאריכות, ולכן הפעם ישנם ארבע תשובות... ובעזרת ה' נזכה, שכל מחלוקותינו יהיו לשם שמים.
מחלוקת ממעוף הציפור
הרב אבי סמוטריץ שליט"א - רב הישוב יתיר וראש הכולל בישיבת ניר קרית ארבע
אמרו חכמינו ז"ל (אבות ה', ז'): "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים... ואיזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, זו מחלוקת הלל ושמאי...". וכבר העירו רבים, וכי עניין יש לנו בקיומה של המחלוקת?! אולם, כבר דרשו חז"ל (קידושין ל'): "את והב בסוּפה" - אלו תלמידי חכמים המתנצחים זה עם זה בהלכה, אף על פי שנראים בתחילה במצב של אוֹיבוּת, בסוף הדיון הרי הם אוהבים זה לזה. וזאת על ידי שמתנצחים ביניהם, והסכין מתחדדת בירך חברתה, ונעשות הדעות השונות מבוררות בשונוּתן, ומתגלה השלום - מתגלה השלמות הבאה מריבוי בירורי הצדדים השונים - ותלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, ולכן חוזרים ואוהבים זה לזה.
ראיתי כתוב: 'משה', ראשי תיבות: "מ חלוקת ש מאי וה לל", והיא המחלוקת לשם שמים. ממרום פסגת משה רבנו עליו השלום, נשפעת מחלוקת הלל ושמאי. אשר על כן מקורה בשמים, כלומר - מקורה בהבנה שכשהאור הגדול המושפע ממקור עליון יורד ונפגש עם הצורך בגילויו במציאות המקבלת, התחתונה, אי אפשר לו שלא להופיע אלא על ידי ריבוי גדול של גוונים. מי שאינו מבין שרק על ידי התאמצות רבה ובאור צדדים וצדדי-צדדים בגילוי המציאות התחתונה, מופיע משהו מן האור המקיף העליון - מזלזל הוא או בשמים או בארץ או בשניהם גם יחד. אחדות עליונה ניכרת בעולמנו על ידי עושר הריבוי המתאים. עושר הריבוי הנארג והנשזר בהרמוניה לציור אחד נפלא, עושר הריבוי מגלה בריבויו האחדותי משהו מן האחד האלוקי.
וזו כוונת מאמר חז"ל (ברכות נ"ו) "שלוש שלומות הן" - שלוש בחינות של הופעת השלום, שלוש קומות המופיעות האחת על גבי חברתה. שלום קדירה - המפרידה וחוצצת בין האש השורפת לתבשיל, הרי שבדרך לשלום חייבים לחצוץ ולהפריד בין הבחינות השונות, ועל ידי כך מושג שלום. זוהי הבחינה האחת. שנייה לה, שלום נהר - השוטף בעוצם זרימתו את הכול, בולעו ובוללו. הבחינות השונות מוותרות על הזהות העצמית שלהם על מנת להשיג זרם שוטף לאותה מטרה. ואולם, השלום הגדול הוא שלום הציפור - הראיה מלמעלה את כל חלקי המציאות, אשר מלמטה נראים הם כְּצרים זה לזה, אך ממעוף הציפור הסוקר את הכול בסקירה עליונה, מתברר השלום המתאים, ההרמוני, שבו משובצים חלקי המציאות כולם ליופי אצילי.
אמור מעתה, אם המקור למחלוקת מצוי בשמַיִם - בהשתדלות לגלות בארץ את השמים - אזי סופה להתקיים. ה"לשם שמים", מחייב שנכיר בערך דעתו של הזולת, לא פחות מבערכה של דעתנו. אך יחד עם זאת נהיה איתנים בדעתנו, המבוררת לנו, ודבקים ביישומה, ממקור ההבנה שדעה זו שלנו, היא השליחות שלנו בבירורה של האמת, המקיפה מא' ועד ת' עם כל מה שביניהם.
יחד עם כל השליחויות של חברינו בבירור האמת הגדולה, על ידי עמדתם שלהם, המבוררת להם כפי עמדתם, יתקיים בנו "האמת והשלום אהבו". על כן ודאי וטוב שסופה להתקיים, וודאי וטוב ש"את והב בסופה", שאוהבים זה לזה.
למי יש זכות לחלוק?
הרב מרדכי נגארי שליט"א - רב העיר מעלה אדומים
לימדונו רבותינו, שמחלוקת לשם שמים - סופה להתקיים! במחלוקת לשם שמים - כוונת החכמים אך ורק להביע את האמת על פי שיקול דעתם ועל פי הבנתם בתורה, ולא למען אינטרס אישי או מתוך אגו אישי חלילה!
החולקים באמירת האמת, אינם תוקפים איש את רעהו חלילה, אלא את "והב בסופה", סוף שאף נעשים אוהבים זה לזה, ואינם נמנעים מלהתחתן זה עם זה (כבית שמאי ובית הלל - יבמות י"ג).
יכולים החולקים לתקוף את עמדת הצד שכנגדם, יכולים לפעמים אף להשתמש בביטויים חריפים כנגד ההלכה אותה הורה הצד השני, (כמו שמובא פעמים בהשגות הראב"ד על הרמב"ם), אך בשום פנים ואופן אינם פוגעים בחכם או בגדולתו של החכם עמו הם חולקים.
תחומי המחלוקת הלגיטימים קיימים בקהילה, בבית הכנסת, בחברה, בפוליטיקה, במדינאות ובעוד תחומים מתחומי חיינו, ולהבדיל בתחום פסיקת ההלכה.
עלינו להדגיש כי בפסיקת הלכה, אין כל אחד ואחד יכול להביע את דעתו "ולחלוק לשם שמים". גם אישים חשובים - אנשי אקדמיה, ואפילו רבנים המתמחים בתחומי החינוך או בהוראת הלכה מעשית 'יום יומית' בנושאי אורח חיים ויורה דעה אינם רשאים להביע דעה ולחלוק כנגד "גדולי הדור" בעניינים העומדים ברומו של עולם והמסורים לחכמי הדור, הבקיאים בכל עולמה של ההלכה ובנוסף - בעלי ניסיון עשיר של "שימוש תלמידי חכמים" .
יכולים ורשאים, ואולי זו חובתם של הקטנים להביע את דעתם בפני הגדולים ולנסות לשכנעם בצדקת דעתם, או להביא בפניהן עובדות חדשות וזוויות ראיה חדשות התורמות להבנת המציאות. אך אין הקטנים רשאים לחלוק על הגדולים אף לשם שמים, כשאינם ברמה התורנית הנדרשת בנושאים כבדי משקל .
מחלוקת - מציאות הכרחית
הרב דוד גרינוולד שליט"א - רב המושב נחלים
בפשטות - מחלוקת לשם שמים, פירושה: מחלוקת שמניעיה טהורים ומטרותיה טהורות, והיא באה מתוך בקשת האמת בעבודת ה'.
אולם הסבר זה לוקה בחסר, שהרי עדיין יש לשאול:
א. האם כל החולק בכוונה טהורה יחשב כחולק לשם שמים גם אם דעתו דעת שטות היא?
ב. האם אדם העוסק רק בתיקון עצמו ומבקש להתעלות בקודש לשם ה' באמת, נחשב כחולק לשם שמים?
שאלות אלו מלמדות אותנו, שמלבד כוונה טהורה, ישנם תנאים נוספים למחלוקת לשם שמים. ואכן, המשנה מביאה כדוגמא למחלוקת לשם שמים את מחלוקתם של שמאי והלל. כל אחד משניהם מגלה פן אחד של הדברים שהם דברי אלוקים חיים, ואף שדבריהם הפכים הם - אלו פוסלים ואלו מכשירים, לשני הצדדים - דעות נכונות המבוססות על טעמים עמוקים. אמנם להלכה אי אפשר לעשות אלא כאחד מהם, אך בכל זאת שני הצדדים קרובים אל האמת במידה כמעט שווה. רק מחלוקת כזאת, כשלשני הצדדים יש טעם בדבריהם - מחלוקת לשם שמים היא .
וכן יש לדעת, שהמחלוקת נחשבת לשם שמים רק כאשר מעשי האדם הם בשם האומה ולא רק למען האישיות הפרטית. זאת למדנו מהמשנה: "אם אין לי מי לי" (אבות א', י"ד) - כלומר: כל אחד נברא בעולם כדי לתקן דבר מסוים, שמבלעדיו איש לא יוכל לתקנו. אך עם כל זה - "כשאני לעצמי מה אני" - כלומר: צריך כל אחד לבטל את חלקו הפרטי אל הכלל. וכך במחלוקת - צריך כל אחד לבטא את דעתו, אבל מתוך כוונה שדעתו תשתלב באחדות אחת שלמה וכוללת יותר.
יותר מזה מצינו, שכשם שאין הפרצופים שווים כך גם הדעות אינן שוות. כלומר, ה' ברא את העולם לכתחילה כך, שיהיו בו חילוקי דעות . מכאן נלמד, שהמחלוקת אינה בגדר האפשרי בלבד אלא הכרחית היא למיצויה של האמת, שזו לא תצא לאור אלא רק מתוך קושיות וסתירות. לכן בדיני מיתה - אם הסנהדרין כולה תחייב מיתה, נחשוש שמא כולם טועים באותה טעות ולא נהרוג את הנידון, אך אם ישנן בסנהדרין שתי מחנות החולקות ומתווכחות ביניהם אזי נכריע כדעת הרוב.
זאת צריכה להיות כוונתם של החולקים - להשלים זה את זה, ולגרום לכך שדרך המחלוקת יתבררו כל צדדי הדעות והמציאות. בדרך זו יחיו כולם בשלום זה עם זה. לכן אם נראה שהאהבה והרעות נוהגים בין החולקים, ומקיימים בזה מה שנאמר "האמת והשלום אהבו", סימן הוא שמחלוקתם לשם שמים היא . כך גם רב ותלמיד שנעשו שונאים זה לזה מתוך עיסוק רותח בתורה, אם בסופו של דבר תגבר ביניהם האהבה - אות היא שמחלוקתם לשם שמים היא.
"לא המדרש עיקר אלא המעשה"
הרב אברהם יעקב שרייבר שליט"א - רב הישוב כפר דרום ת"ו
מי איננו יודע כמה קשה המחלוקת? את מי לא לימדו שעל בריאת היום השני לא נאמר "כי טוב", משום שביום השני נחלקו המים התחתונים מהעליונים ואין טוב יוצא ממחלוקת!? כדברי המדרש - "אמר רבי טביומי, אם מחלוקת שהיא לתיקונו של עולם וליישובו אין בה כי טוב, מחלוקת שהיא לערבובו של עולם על אחת כמה וכמה" (בראשית רבה ד', ח').
מי לא דורש ברבים מידי שנה בשנה בפרשה זו, על חטאו של קורח שפיקח היה ומגדולי הדור היה, ובשל שטות זו שעינו הטעתו איבד עולמם של גדולים וקטנים בזה ובבא?
לכולנו ערבים דברי היערות דבש (ח"ב דרוש ח') שאם היחסים החברתיים מתערערים בשל המחלוקת, כדוגמת קורח ועדתו - "שהיו נוטרים איבה ושנאה וכמעט יסקלוהו למשה וכדו', זוהי שלא לשם שמים". גם "אם המחולקים ובעלי הריבות אומרים שהיא לשם שמים". ורק אם "כמחלוקת שמאי והלל, שאהבו זה את זה, וכבדו זה את זה, הנאהבים והנעימים, זהו אות שמחלוקתם לשם שמים".
כולנו אוהבים את ביאורו הנפלא של מרן החתם סופר (שו"ת או"ח ר"ח) לפסוק "ולא תענה על רִב לנטות", "שלא יהיה כוונת המתווכחים בדין לנטות דעת חבירו לדעתו" (כלומר: לשכנע את חברו בצדקת דרכו), כי "אותם הרוצים דוקא שחבירו יודה לו, וכוונתו להטות דעת חבירו לדעתו, אותם שוגים מדרך האמת ונוטים אל הניצוח ויצא המשפט מעוקל". אלא - "הויכוח יהיה להעמיד סברתי ודעתי על פי שכלי, באופן מה שחבירי טען נגדי, אראה במחשבתי, אם כנים דבריו אחזור בי. ואם לא נראים דבריו אני עומד על דעתי... וכן יהיה דעת חבירי שכנגדי להעמיד סברתו לעצמו. ואחר הויכוח הזה, אחרי רבים להטות".
כולנו יראים מדרשתו של ה"בית דוד" (דרוש ו') כי הפירוד והמחלוקת בעם ישראל יש בו משורש עבודה זרה ר"ל, שהרי "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" - שכשהם אחד הם המעידים על אחדותו יתברך. וגם אם מצאנו (אורות ישראל ד') מחלוקות צדיקים (לשם שמים, כנ"ל) שאורות גדולים יוצאים מהם ובונים בזה עולמות, הרי למדנו שם ש"מכל מקום צריכים להשתדל הרבה שיהיה השלום ניכר גם מבחוץ, וסוכת שלום פרושה על כל ישראל". והרי ידוע הוא ש"נחרבנו ונחרב העולם כולו עמנו על ידי שנאת חינם", וכבר הודיעונו חז"ל (יומא ט') "ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד ג' עבירות".
אכן, את המדרש כולם יודעים, אך מה עם המעשה? אנו ציבור תלמידי ותלמידי תלמידי מרן הראי"ה זצ"ל, סובלים בשנים האחרונות מנגע זה. לא רק מחלוקת אישית, לא ריב נקודתי. אלא המחנה כולו. מחלוקת שהתחלתה בפירוד הקשה בתוככי בית המדרש. אך תוצאותיה בפועל בחורבן גוש קטיף ופיזור הקהילות הקדושות. ומי יודע אילו עוד נסיונות עומדים בפנינו, שאלות הרות גורל על ישראל ועל נחלתו. כאן לא יועיל רק המדרש. כאן אנו צריכים את המעשה! ומיהו האיש שיפתח הפתח ויחבר הלבבות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
