"גיבור לא מושלם"

באופן מסויים מקבל פנחס מעמד של "גיבור לא מושלם". רש"י מספר לנו ששבטי ישראל, בייחוד שבט שמעון, קבלו ואמרו שאדם שהוא צאצא של אדם ש"פיטם עגלים לעבודת אלילים והרג נשיא שבט מישראל" לא ראוי לשום כבוד. הקב"ה יוצא להגנתו, כביכול, ומעניק לו את מתנת הכהונה - לו ולצאצאיו - וגם את ברכת השלום, שאין גדולה ממנה.
התורה מציינת את אילן היוחסין שלו כמתחיל באלעזר ובאהרון ולא מזה ש"פיטם עגלים לעבודה זרה". עם זה, גם כשהקב"ה משיב לו את מעמדו ומאשר את נכונות מעשיו, הדבר נעשה עם מידה מסוימת של הסתייגות.
האות ו' במילה "שלום" בפסוק על ברית השלום שאלקים מעניק לפנחס כתובה בצורה כזאת שהיא חצויה ושבורה. פנחס לא קיבל ברכת שלום מלאה אלא רק חלקית. חז"ל לימדו אותנו שהסיבה לכך היא העובדה שבמעשה הגבורה שלו היו אלימות והרג, על אף שאלה נעשו למען מטרה צודקת וקדושה.
שלום שמושג באמצעות אלימות ומותם של אחרים, גם אם המוות הזה חיוני ולגמרי מוצדק הוא תמיד בלתי שלם. התורה מצדיקה את מעשיו של פנחס ומטהרת את שמו, אך טינה קלה נגד מעשה קנאות הנועז שלו נשארת בכל זאת.
פנחס מופיע מאוחר יותר בהיסטוריה היהודית בספר שופטים. שם הוא כהן גדול, ולפי כמה דעות, גם ראש הסנהדרין. התלמוד מספר את הסיפור הטרגי של יפתח ובתו: יפתח נשבע להקריב את היצור החי הראשון שבו יתקל כאשר ישוב לביתו אחרי ניצחון במלחמה נגד בני עמון, והראשונה שיוצאת לקראתו היא בתו.
התלמוד מציג את הדעה שהסנהדרין של פנחס יכולה היתה להתיר את נדרו של יפתח. אך פנחס התעקש שיפתח יבוא אליו לצורך התרת הנדר, ואילו יפתח חשש שתהיה בזה פגיעה במעמדו כ"שופט", כמנהיג המדיני של ישראל. לכן דבר לא נעשה. הנדר נשאר בתוקפו, וחייה התמימים של בת יפתח מוקרבים. גם בסיפור הזה פנחס מצטייר כפחות ממושלם.
בסופו של דבר, הטיהור המלא של פנחס בא רק כאשר התלמוד אומר שפנחס הוא בעצם אליהו הנביא. כך אליהו-פנחס הוא זה שמלווה את עם ישראל בכל הדורות ובכל הקשיים. הוא האיש שנוכח בכל ברית מילה ובכל סדר פסח. הוא מבשר הגאולה השלמה והאיש שיחבר בין הדורות. הוא סמל לתקווה ולעתיד מזהיר לעם ישראל ולאנושות כולה.
רק כאליהו, פנחס זוכה לאותו מעמד של גיבור לא מעורער שהקב"ה מעניק בפרשת השבוע הזאת.
מי ייתן ויבוא במהרה בימינו.