ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- אמונה
- מוסר מלכים
- משפחה חברה ומדינה
- כשרות
- דיני כשרות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצוק"ל
וכבר עמדו ע"ז רבותינו הקדושים ז"ל, באומרם ברוח קדשם, עה"פ ונטמתם בם, אל תקרי ונטמתם בם אלא ונטמטם בם, שהעבירה מטמטמת לבו של אדם (יומא ט"ל ע"א). במשפט קצר זה כללו רז"ל תורה שלימה במניעת מחלות הנפש. שרצונם ז"ל בזה להורות, שהדברים הטמאים והאסורים הנכנסים בגוף האדם, הם מפעפעים בקרבו כרעל וארס, ומרדימים אותו לבל ירגיש בתועבותיו, כמו זריקת הרדמה לחולה שלא ירגיש בכאביו, וסופו להתדרדר תהומה מדחי אל דחי, עד כדי העדפת הדברים הטמאים והאסורים על פני הכשרים, בבחינת נפש רשע אותה רע (משלי כ"א יו"ד), וכמ"ש רז"ל אין היצר תאב אלא דבר שאסור לו (ירושלמי יומא פ"ו ה"ב).
והנה ברור הדבר ללא ספק, שכל מצוות התורה בכלל, ומצוות מאכלים אסורים וטמאים בפרט, אינם אלא לטובת האדם ולתועלתו הגשמית והרוחנית בזה ובבא. והגם שאין לשכל האנושי המוגבל ידיעה או אפילו מושג כל שהוא לסיבת האזהרה על מינים מסויימים דוקא ולא על זולתם, שרק הוא יתב"ש בחכמתו העליונה והנשגבה הנעלמה מעיני כל חי יודע הסוד הנפלא ותעלומות חכמה, וכן הטובה הגדולה והאושר הנצחי הנובע מההתרחקות וההמנעות מדברים אסורים וטמאים, והנזק הרוחני העצום הנגרם לאדם בעטים, וזה אומרו יתב"ש בענין זה, והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה', ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי (ויקרא כ' כ"ו), וכאומרם ז"ל וכי מה איכפת לו להקב"ה בין ששוחט את הבהמה ואוכל, או אם נוחר ואוכל, כלום אתה מועילו או כלום אתה מזיקו? או מה איכפת לו בין אוכל טהורות או אוכל נבלות? אמר שלמה אם חכמת חכמת לך ולצת לבדך תשא (משלי ט' י"ב), הא לא נתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות וישראל (תנחומא שמיני ח', ב"ר לך לך פרשה מ"ד), והיינו לטהר אותם ולהרחיקם מדברים המזיקים לגוף ולנפש, ולהדריכם בנתיבות היושר לקיים מצוותיו יתב"ש.
וכמו שהשיב רבינו יצחק אברבנאל זיע"א לאחד מחכמי אוה"ע, ששאלו למה מצוות טריפה ונבילה וכדומה נתנו רק ליהודים, והשיבו כי האלמוג הוא אמצעי בין הדומם והצומח, והאספוג הוא אמצעי בין הצומח והחי, שהרי יש לו חוש ההרגש, והקוף הוא אמצעי בין החי והאדם, והאדם הוא אמצעי בין הקוף והיהודי, והיהודי הוא אמצעי בין השמים והארץ, והשמים הם אמצעיים בין המלאכים והיהודים, ולכן מזון היהודי נבדל, כי הצומח ניזון מן העפר, והחי ניזון מן הצומח, וכל צמח יערב אל החי, והאדם שהוא במדריגה יותר מן החי, אינו ניזון מן העשבים כי אם מן הנאותים למזגו, וכן ניזון מן החי ולא מכל חי כי לא יזון מן הסוס ומן הפרד, והיהודי שהוא למעלה ממדריגת אדם אינו ניזון מן החי כי אם מבעלי חיים מיוחדים, ואפילו מאלה אחר תיקונים רבים, כמליחה והדחה והסרת חלבו ודמו, עד שישתנה הבשר ההוא ויהיה כאילו אינו בשר אלא מאכל אחר, אבל שאר העמים אוכלים כל חי בלי שום השתנות. לכן אמר הנביא, על ענין המאכלים, ואבדיל אתכם מן העמים, וכן בענין המצוות לא נתנו אלא למי שהוא למעלה ממדריגת אדם. לכן אמר עליהם. והייתם לי סגולה מכל העמים (שמות י"ט ה') ולכן לא נתנו אותן המצוות להם (ראה שבט יהודה למהר"ש אבן וירגא ז"ל, דף כ"ב ע"ב). מובן מדבריו הקדושים שמצוות התורה בכלל, ומצוות מאכלים טמאים ואסורים בפרט, נתנו רק ליהודים שהם למעלה ממדריגת אדם. ועיין בש"ס יבמות ס"א ע"א.
והגם שטבע האדם למאוס דבר שלא הורגל בו מילדותו ובפרט בדברי אוכל, עכ"ז הזהירונו רבותינו הקדושים שההמנעות וההתרחקות מדברים טמאים, עיקר הכונה בזה, רק בגלל שכך צוה ה' יתב"ש, ולא בגלל שנפש האדם קצה מהם. וזה אומרם ז"ל אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר, אבל אפשי, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך (ספרא סוף קדושים סי' קכ"ח). ורצונם ז"ל בזה, לנטוע בלב האדם, שעליו לקיים המצוות עשה ולא תעשה, לא מסיבה שהשכל מחייבן או מרחיקן, אלא בזה שהן גזרת המלך, הוא מלך הכבוד סלה יתב"ש.
והנה אמת נכון הדבר, שבמשך כל התקופות והזמנים ובכל הדורות שעברו, נזהרו בני ישראל מלהתגאל בטריפה ונבילה במסירות נפש ממש. וקדושי עליון היו גם מוכנים להשליך נפשם מנגד על קדושת שמו יתב"ש, ולא לטמא נפשם במאכלים ודברים אסורים (ראה תוספות ע"ז דף כ"ז ע"ב ד"ה יכול). אולם לדאבון לב, בזמן האחרון נפרצה חומת הכשרות, והפרצה התרחבה והגיעה לממדים מבהילים, והרבה נכשלים באכילת איסור וטריפה ונבילה חלב וחזיר רח"ל. והשלחן היהודי הכשר שהיה לתהלה לשם ולתפארת, בקדושתו ובטהרתו, הנהו מוצג כערום מבלי לבוש, בזה שהתרופפה ההקפדה בדבר חמור בענין מאכלים אסורים. ולו חכמו ישכילו כמה נזק עצום גורמים לעצמם ולבני ביתם החפים מפשע, והרעות שתצמחנה להם בעתיד מאכילת דברים טמאים, אין ספק שיאחזמו רעד וחלחלה, ויאמרו למלאך המשחית הרף. ומלבד הנ"ל, יש עוד שתים רעות. א. במקום לקנות הבשר הכשר קונים האסור בכסף מלא, ללא כל הכרח. ב. בזה שקונים האיסור, מחזיקים ידי עוברי עבירה, ה' הטוב יכפר בעדם, כי לכל העם בשגגה.
וראיתי באיזה ספר שפירש בדרך הלצה אומרו יתב"ש ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו (ויקרא כ"ו כ"ח), שר"ל שההורים המקפידים על הכשרות, יכולים לאכול בשר אצל בניהם ובנותיהם בלב שקט, ללא כל חשש ופקפוק של נבילה וטריפה, דהיינו שגם הבנים והבנות יקפידו על שמירת הכשרות, ע"כ.
ושומע לעצה חכם, שבתקופתנו זו שהפרוץ מרובה על העומד, והכשרות בכמה בתים מפוקפקת למדי, האיש הירא את דבר ה' יתב"ש, ובפרט אם הוא ת"ח, יעשה כל המאמצים להתרחק ככל האפשר מביקורים בבתים כאלה, וכמ"ש רז"ל כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושים, שלא היו נכנסים לסעודה אא"כ יודעים מי מיסב עמהם (סנהדרין כ"ג ע"א). ואם אין לו שום אפשרות להתחמק, כגון אם יש להם ברית מילה, או בר מצוה, או חתונה, והוא מוכרח להיות שם, ישים לפיו מחסום לבל יטעם מאומה מכל דברי מאכל המגישים לפניו, ולא ישים לב ללעג השאננים, כי מוטב להקרא שוטה כל ימיו ולא להיות שעה אחת רשע לפני המקום (עדיות פ"ה מ"ו).
המורם מכל האמור. א. דיני הכשרות במובנם המלא והרחב, מטהרים את הנשמה והגוף מחלאת החטאים והפשעים והצלתם מרדת שחת. ב. הם נחלתם הבלעדית של עם ישראל שהם למעלה ממדריגת אדם, ואין לזרים חלק ונחלה בהם. ג. עיקר העיקרים, שבזה מקיימים מצות המלך יתב"ש לעולמי עד ולנצח נצחים, ומרומם על כל ברכה ותהלה.
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך ללמוד אמונה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
הלכות קבלת שבת מוקדמת
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
לאן שבים ולמה מתוודים?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
הלכות שטיפת כלים בשבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
