ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- תשובה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם שפירא זצ"ל
"כשמקמצים את הרצון, כשכופפים את עוז החיים על ידי הסלידה הפנימית והנטייה לשוב מכל חטא – מתקמץ גם כן הרצון של הטוב, ועוז החיים הטהורים מתחלש גם הוא. נמצא האדם סובל מטהרתו המוסרית... על כן ימים של שמחת קודש, של חדוות הנפש לקומם את הרצון הטוב ועוז החיים הטהור, אז תהיה התשובה שלימה" (אורות התשובה, פרק ט').
הראי"ה קוק חושף בדבריו אלו תופעה פסיכולוגית מורכבת שעיקרה החלשת הרצון הטוב ושמחת החיים כתוצאה ומתהליכים נפשיים העוברים על אדם המתקן את דרכיו. התוצאה המעשית במקרה זה היא "שנמצא האדם סובל מטהרתו המוסרית". כדי להתמודד עם מצב רוחני זה, שנוצר כתוצאה מתהליך התשובה, העניק לנו בורא עולם את חג הסוכות המהווה מקור לשמחה ולהתעלות הנפש. תכלית ימים אלו " של שמחת קודש, של חדוות הנפש לקומם את הרצון הטוב ", אמורה להביא את האדם אל התשובה השלימה המבוססת על שינוי פנימי מחד גיסא, ושמחה שלימה מאידך גיסא.
הצורך להיות נתון במצב נפשי של שמחה מתבטא בתחומים שונים בעולמה של היהדות. בחגים ובמועדים קיימת דרישה לשמחה מיוחדת "ושמחת בחגך" (דברים טז, יג-טו), בקיום המצוות מצווה על האדם לקיימן מתוך שמחת הנפש – "עבדו את ה' בשמחה" (תהילים ק'), ובשמחת חתן וכלה אנו קוראים על הצורך לשמח חתן וכלה כדברי המהר"ל: "אין לך מציאות יותר שלימה שישא אשה אליו... כי מצד הטבע הם מחולקים... כך ראויה השמחה כאשר יש מציאות שלם" (נצח ישראל, פרק ). השמחה מבטאת לפי דברים אלו את השלימות והיא חלק בלתי נפרד מתחושת השלימות של החוזר בתשובה.
שלושת המועדים המרכזיים בחודש תשרי: ראש השנה, יום הכיפורים וחג הסוכות מאופיינים בהדגשה מיוחדת של השמחה למרות שחלקם, במיוחד יום הכיפורים, אינם מהווים לכאורה, בהסתכלות שטחית, מקור לשמחה, שהרי ביום זה ניצב אדם מול כישלונותיו, חטאיו ומשבריו.
בהקשר לראש השנה נאמר "אכלו משמנים ושתו ממתקים... ואל תעצבו, כי חדוות ה' היא מעוזכם" (נחמיה, ח,י). בעניין יום הכיפורים נאמר: "לא היו ימים טובים לישראל כיום הכיפורים" (תענית, כו), ובתפילת חג הסוכות מוגדר החג כ"זמן שמחתנו". בסידור הגר"א אנו מוצאים כי הגאון "היה שמח מאוד בעת תקיעת שופר, וכן אמר שצריך להיות ברוב שמחה וחדווה, כדוגמת המדינה ביום שממליכים מלך ומעטרים אותו, כך אנחנו בתקיעת שופר ממליכים להקב"ה בכל העולמות שאנחנו עמו" (סידור הגר"א, אות קכא).
הרש"ר הירש בספרו "במעגלי השנה" מסביר כיצד מצוות סוכה מלמדת ומחזקת את האמונה ומביאה את האדם להסתכלות ערכית על החיים. הסתכלות זו מהווה חלק מתהליך התשובה ושאיפה לתיקון עצמי ושלימות: "מצוות הסוכה משרה את ברכת ה' בבית... דעו תמיד ואל תשכחו כי כל חומר עלי אדמות אינו מתקיים אלא זמן קצוב ומוגבל, בין אם הוא ארמון עשוי לתפארת ובין אם הוא צריף רעוע... בעיצומו של קיום מוגבל זה ייוודע לנו על חיינו הנצחיים. הדפנות המקיפות אותנו אינן אלא הקליפה, ואנשים היודעים ושמחים על חיינו הנצחיים הנם הגרעין שבתוכה... האמונה באמת זו היא חוכמת החיים, וזו החכמה שאנו למדים ממצוות הסוכה במשך ימי החג".
לכאורה קיימת סתירה בין תהליך התשובה, המבוסס במידה רבה על יראת ה', יראת החטא, ויראת העונש, לבין השמחה המבטאת עצמאות ועצמיות, חירות וסיפוק עצמי. אך גדולי ישראל לדורותיהם הדגישו כי אין סתירה בין התשובה והשמחה, ואדרבא תשובה אמיתית היא המובילה לשמחה ושלימות הנפש.
ר' נחמן מברסלב כותב בעניין זה: "ידוע שצריך האדם להיזהר מאוד להיות בשמחה תמיד ולהרחיק העצבות מאוד מאוד. ואפילו כשמתחיל להסתכל בעצמו ורואה שאין בו שום טוב והוא מלא חטאים... אף על פי כן אסור לו ליפול מזה, רק צריך לחפש ולמצוא בעצמו איזה מעט טוב כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצווה או דבר טוב... ועי"ז שמחפש ומוצא בעצמו עדיין מעט טוב על ידי זה הוא יוצא באמת מכף חובה לכף זכות" (ליקוטי מוהר"ן, רפב).
היראה והשמחה אינן סותרות אחת את רעותה אם משתמש האדם בצורה נכונה בכוחות נפש אלו. היראה איננה תכלית לעצמה וכל מטרתה לגרום לאדם לפעול להשגת שלימותו – "עבדו את ה' ביראה גילו ברעדה" (תהילים ב'). בהקשר זה כותב הרב קוק ב"אורות התשובה":
"לבאר איך שמחת אמת זאת ונועם זיו קודש זה אינו מפר יראה חלילה ואינו מגרע כחוט השערה מכל ההתעוררות הנפשית הנקנית בנפש... עוד הוא מרבה את הכח התמציתי של הזהירות והזריזות הנשמתית".
הרב סבור כי השמחה מביאה את האדם ל"זהירות וזריזות נשמתית" שעיקרן מתבטא בצלילות המחשבה ובהירות הנשמה. ראייה מאוזנת זו מביאה את האדם ליראת הרוממות המעצימה את דביקותו בבורא עולם ולא ל"יראה תחתונה" הגורמת לאדם לפחד מה' ולשקוע בעצבות.
חודש תשרי מתאפיין בשני מוטיבים שהזכרנו לעיל: התשובה והשמחה. התשובה מתבטאת לכאורה בימים הנוראים והשמחה בחג הסוכות. למעשה אין לנתק בין שני מוטיבים אלו. השמחה שרויה בעומק הימים הנוראים, והתשובה, שעיקרה חתירה לשלימות נפשית והשקפתית, נמצאת בעומק חג הסוכות. כדי להגיע להכרת אמת ולהפוך את הצער לכאורה לשמחה אמיתית צריך האדם להבין מהו מקור הצער.
מרן הרב קוק זצ"ל בספרו "ערפלי טוהר" מסביר את הדברים וכותב:
"מלא הוא צער העולם, ועל מה הוא מצטער? מפני שיש בנשמה הפנימית של האדם כל כך גודל ושיגוב, מה שאין העולם הולמו עדיין כעת, מפני שהוא שואב את גדלו, גדולת נשמתו, מעולם רחוק וגבוה מאוד... והמשכיל המבחין את המקור, מהיכן הצער בא, עד כמה חשוב ויקר הוא מקור חיי הצער הללו, מיד מתהפך אצלו הצער עצמו לעדן, והנגע לעונג" (ערפלי טוהר, עמ' קכו).
שמחת התשובה תלויה ביכולת האדם לזהות את גדלות נשמתו ומקורה העליון. כאשר יבין האדם את ערכה של נשמתו יקבל גם העולם החומרי את מקומו הנכון וחטאי האדם יהפכו למקור שמחה בתשובתו השלימה.
לתגובות, הארות ופניות: [email protected].
אי אפשר לבד!
איך ללמוד אמונה?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך הסדר המוכתב מהווה חירות?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
ארץ החיים – הקשר המיוחד שלנו לארץ
אנחנו קודש למענך
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
בצלאל ואהליאב - חיבור של קצוות
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
