ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- דרכי לימוד
- חזרות וכתיבה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד
כל אחד מבין, בנקודה חשובה ביותר, אולי אפילו העיקרית היא - הזיכרון של הלימוד. ואפילו מבחינת הסברא הפשוטה, שמטרת הלימוד היא הידיעה, ואם לא זוכרים זה חסרון בלימוד. יש דבר מענין ברש"י בברכות, שהגמרא אומרת "אגרא דכלא דוחקא" (היו חודשים בשנה שנקראו "ירחי כלה", שבהם באו אנשים שכל השנה היו עובדים ללמוד תורה, והיו שם המון אנשים. יש אומרים שהיו 12000 איש!) כלומר שהשכר שמקבלים על זה, הוא על הטורח שבזה. ומסביר רש"י שכיוון ששוכחים בסוף, אין שכר על הלימוד עצמו, אלא על הטורח שבזה. אבל אלה שכל השנה לומדים, חוזרים וזוכרים. ובאמת יש איסור חמור מאוד, לשכח דבר מלימודו. "כל השוכח דבר מלימודו חייב מיתה" (אבות) אלא, שאנשים מרגישים קושי גדול בחזרה. וזה מה שהגמרא אומרת "קשה עתיקי מחדתי" זאת אומרת - יותר קשה ללמוד ישן מללמוד חדש.
מהי באמת החזרה?!
אמנם בספר "תולדות אדם" כתוב, שיש בעצם טעות בדבר. שם כתוב, שמה שנראה לנו כחזרה, זה בעצם לא נכון. יש פסוק במשלי "לא יערכנו זהב וכלי זכוכית ותמורתם כלי פז" ומפרש הגמרא - "אלו דברי תורה, שקשה לקנותם כזהב והפז ונוח לאבדם ככלי זכוכית". ושואל על זה ר' זלמל'ה, הרי אין זה מסתדר עם הלשון בפסוק? אלא שהפרוש הוא כך: "לא יערכנו זהב וכלי זכוכית" - פרושו כדברי הגמרא, אבל סוף הפסוק "ותמורתם כלי פז" - פרושו, שאחרי שנשברו, והולך להחזיר את תמורתם, אז קשה לקנותם יותר מזהב, אלי כמו כלי פז. ואלו דברי הגמרא "קשה עתיקי מחדתי". ומזה למדנו, שמה שאנחנו לא חוזרים, זה פשוט נובע מטעות. אצלנו נשתרש שהפרוש של חזרה הוא - להחזיר נשכחות וזו טעות, זה דבר קשה מאוד. מכיוון שהאדם לא שכח לגמרי, אז כשלומד את השאלה, קצת מתערבב לו עם זה התרוץ אחר כך כשלומד את התשובה, מתערב לו עם חשבון אחר, והוא יוצא מבולבל ולא מצליח להבין. מה אם כן המטרה האמיתית של החזרה? החזרה האמיתית היא לפני שמספיקים לשכוח. חזרה אמיתית היא - לא לתת לשכוח! ואז זה גם נעים וגם מהנה. וזה הבדל עצום בזמן. כל אחד יכול להרגיש זאת. אם יחזור פעם אחת יקח לו - לא יותר מ-20 דקות, אחר כך 10 דקות, 5 דקות, ובפעם העשירית עוד פחות, ממש בשניות יצליח לחזור.
בעיה בחזרה - ופתרונה
יש עוד פרט שמטעה את האנשים, וגורם לקושי גדול בחזרה, והוא: כיוון שבגמרא יש המון פרטים, ופרטי פרטים, עד שאי אפשר לאמר כמה ידיעות יש בכל דף בגמרא, וכמה חשבונות ועניינים יש בכל מלה בגמרא. [ורואים את זה, שמי שלא מכיר את הגמרא, צריך 10 הקדמות לפני כל שורה, על מנת להסביר לו.] כמו כן ברש"י. ולכן דבר שלא ראה פעם ראשונה, רואה בשניה ובשלישית. אבל ביחס לנקודה זו, הלימוד אינו חזרה אלא לימוד ראשון. ואז יוצא שבעצם, החזרה הופכת ללימוד ראשון, ונתקעים על כל דבר כזה שוב, כאילו לומדים מהתחלה. ובאמת הנקודות האלו שנתחדשו לו כעת, הן חשובות מאד. לכן העצה לזה היא, לחזור עם פנקס צמוד, שבו ירשום כל נקודה חדשה שמתחדשת לו תוך כדי חזרה, ומיד ממשיך הלאה. ורק אחר כך כשגומר את החזרות, אז ילמד את אותם העניינים שרשם לעצמו בפינקס. אם כן שתי נקודות: א. החזרה אינה הזכרת נשכחות. ב. לרשום לעצמו בצד את הנקודות המתחדשות תוך כדי חזרה, וימשיך הלאה בחזרה.
הסבר מדעי לחזרה מהירה
איך ייתכן באמת, לחזור בשניות על דבר שלמד בשעות? הרי זה לכרואה נגד השכל! אלא שהקב"ה ברא את האדם עם כוחות וכשרונות שאנחנו בכלל לא מודעים להם. יש דבר שר' ישראל מסלנט מדבר עליו בספר "אור ישראל". הוא שואל איך ייתכן שילד יודע לקרוא, גם לאחר שלמד את כל האותיות, וצירופן ונקודיהן? הרי לצרף שני דברים יחד זה לוקח זמן, ועוד יותר דברים יחד, - עוד יותר זמן. אם כן לצרף חמש אותיות למילה שלימה, עם הניקוד, צריך לקחת הרבה זמן ואם אין ניקוד, אז צריך קודם לנסות את כל האפשרויות ולפסול אותן, ואז להישאר עם אפשרות אחת נכונה. ואם כן לקרוא משפטים שלמים, ופסקאות שלמות, היה צריך, לכאורה, לקחת המון המון זמן!
אלא שהתשובה לכך היא כזו. ידוע שיש במוח שני חלקים: קליפת המוח, וגזע המוח. היינו, יש דברים שאדם צריך לחשוב עליהם כדי שהומח יבצע אותם ויש דברים שהמוח מבצע בלי מחשבה כלל. אדם רוצה ללכת, להיכן ללכת? באיזו צורה? צריך לחשוב על זה. אדם מדבר, צריך לחשוב. אבל יש חלקים גדולים שעליהם אין כלל צורך לחשוב. השרירים פועלים בלי מחשבה. כל מערכת העיכול בלי מחשבה. אדם עוצם עיניים בלי מחשבה. אפילו שיכור יעשה זאת. יש לו משהו בגרון, הגוף משתעל, גם תינוק שנולד יעשה זאת. והחלק הזה שהמוח פועל, קורה במהירות עצומה, כהרף עין. הגוף מרגיש שצריך ומיד המח נותן הוראה. לעומת זאת מחשבה לוקחת זמן. אלא שאדם יכול, להפוך פעולה הנעשית על ידי מחשבה, לאינסטינקטיבית, כמו אלו שנעשות בלי מחשבה. וזה - על ידי תרגול רב. כמו שילד לומד לקרוא - בתחילה לומד את האותיות, אחר כך את צרופם וניקוד, וכל זה היה צריך להיות דבר מסובך מאד.ועל מנת לקרוא מילה היה לכאורה צורך בהמון זמן. לחשוב מה האות הזו, כיצד היא נקראת עם הניקוד הזה, כיצד היא מתחברת עם האות הבאה וכו' וכו'. אלא שמתוך התירגול השכל עושה זאת בלי צורך לחשוב. לכן מובן שכדי להגיע לחזרה אמיתית, צריכים להגיע למצב שהשכל פועל ללא המוח החושב, שהכל יהיה עם חלק המוח שאינו חושב. וכן הגמרא אומרת על דוד המלך "חישבתי דרכי, ואשיבה רגלי אל עדותיך" - רצה ללכת לאיזה מקום, ומצא את עצמו הולך לבית-המדרש. וכל אחד יכול לראות זאת. שאם הוא רגיל ללכת למקום מסויים, בדרך מסויימת, אז כשפעם ירצה ללכת למקום אחר, ולא ישים לב, הוא ימצא את עצמו הולך למקום אליו רגיל ללכת. וזה מכיוון שהמוח לא צריך לחשוב להיכן להוליכו, כי התרגל. ורק למקום חדש עליו להפעיל את מחשבתו ללכת לשם.
צריך השקעה!
אמנם צריך באמת הרבה השקעה, על מנת להגיע למצב כזה. אם נשאל, כיצד מגיעים לקריאה מהירה? לפי חשבון של מספר האותיות + מנצפ"ך, שין ימנית ושמאלית, כפול הניקוד, נראה שיש בערך 600 אפשרויות. אבל במשך שנה אחת של תפילה, עוברים על כל זה כ - ½ מליון פעמים, ואולי יותר. זאת אומרת, שאם נחזור על הדף ½ מליון פעם, נגיע למצב הזה, שהדברים יעלו לנו במוח בלי מחשבה. אמנם בתחילה זה קשה, אבל אחר כך זה נעשה מהר כל כך, עד שלא צריך הרבה זמן בשביל זה. וברור למשל שכך תוספות למדו את הש"ס. שהרי זה מדהים כיצד הם שואלים שאלות מכל הש"ס, על כל דבר שלומדים כעת. זה ממש פלא! אלא שכשהם למדו משהו, ישר "קפץ" להם לראש הקשר של זה בכל הש"ס. ובאמת בספר " אורחות צדיקים" מתוארת צורת הלימוד של בעלי התוספות, שמה שאני מתאר, זה נראה באמת השערה נכונה. הוא מתאר בידיעה, כיצד הם למדו. 10 שנים הם לא הפסיקו לאף מילה, אפילו "אסותא" לא אמרו בבית-המדרש!
עוד הסבר לחזרה מהירה
כאן יש עוד נקודה. אם נכנס אדם לחדר בעוד שהוא רגיל כל פעם לראות את החדר הזה עם האנשים שבו, הוא ירגיש מיד מי נמצא ומי לא. אבל אדם זה, יצטרך לעבור אחד אחד בכדי לשים לב. וכן אנו רואים לפעמים, שיש ספר עם טעות והיא נשארת עשרות שנים אף שהמון אנשים עברו על זה. זה מכיוון שאנו רואים רק תמונה, והמוח מיד מתרגם את זה, כפי שהוא רגיל. אז אם רואים מילה, אף שהיא כתובה בטעות, מכל מקום המוח מבין מיד שהכוונה למילה הזו וזה מה שאנו רואים. לכן צריך לעשות "שאלת תינוק", כיוון שהמבוגר, במקום שצריך להיות ו' יראה ו', ורק הילד ידע לומר באמת אם זה ו' או י'. אם כן אותו הדבר בדף הגמרא, אחרי הרבה חזרות, המוח כבר מראה לקורא בהתבוננות רגעית, את כל הדף, ומצולמים לו בבת אחת השורה, הקטע והעמוד. וכך ניתן לחזור עשרות פעמים על דפי גמרא, ממש בשניות.
הצעת הרב למעשה
למעשה, מה שאני מציע, מבלי לשנות ממש את הדרכים בישיבות, זה קצת מסוכן. יש פחד מרעיונות חדשים, מפני שהם הורסים את הישן. אלא דבר ראשון, לא לשנות מן המסכת הנלמדת בישיבה, רק ½ שעה, ¾ שעה, לחזור על הלימוד. וכך יכול לחזור עשרות פעמים על מה שלמד היום. אחר כך בתחילת סדר שני, ¼ שעה ראשונה שוב יחזור, וכן יעשה בסוף כל סדר ויראה שאפשר לחזור מאות אלפי פעמים על מה שלמד במשך הזמן. במשך הזמן כשיצטבר הרבה חומר אפשר לחזור רק על הרא"ש, ובזה מקטינים בהרבה את הכמות. ויש דברים שחשוב לזכור באופן מיוחד. אז בכל עמוד ירשום לעצמו חמישה משפטים מרכזיים לדעתו, ואז תהיה לו מכל גמרא מחברת אחת. שהוא יכול לעבור עליה בתוך שעה.
אם כן הלימוד צריך להיות בעיון, והבקיאות זו בעצם החזרה. זו הבקיאות הכי טובה, מפני שאי אפשר לתאר כמה ידיעות יש בכל דף גמרא. ולכן בחזרה על כל דף חוזרים בעצם על המון. בכל דף, תוספות מביא הרבה גמרות אחרות, ובהבנה פשוטה של תוספות, היינו להבין את תמצית הדברים שתוספות מביא מגמרות אחרות, מזה אפשר לעשות בקיאות עצומה. הבקיאות היא החזרה על מה שלומדים. להתרגל לא לשכוח כלל מה שלומדים. רק אם שכח אז אין ברירה. אני הייתי מציע כמעט לבטל פה את הבקיאות, אם יש פה. להתרכז רק בעיון עם חזרות. אבל לא להגזים בעיון, כמו שמגזימים היום. לא ללמוד את כל הספרים שקיימים, אלא להתרכז בכמה ספרים, ולחזור עליהם. ויותר זמן ללמוד עיון. ואם יש צורך מיוחד לפתוח ספר נוסף, מיד לרשום את תמצית הדברים באיזה מקום זמין, אחרת לא יוכל למצוא ולחזור.
החיסרון שבבקיאות הרגילה
למה אני אומר על הבקיאות הרגילה שיש בזה חסרון? ראשית, יש בזה אופן שטחי מאד, אין זמן, אז לומדים שטחי. אז יוצא שהגמרא שטחית. ושטחי - אפשר לומר שלא יודעים כלל! לא יודעים מה שכתוב, הגמרא היא כל כך קצרה, כל כך סתומה, שאם אדם לא לומד, אלא בשטחיות, הוא באמת לא יודע מה כתוב. יש ספרים, למשל "קצות החושן", או תוס', שאי אפשר ללמוד בשטחיות. אם רק יבין מה שכתוב בצורה פשוטה, הוא כבר הבין. מה שאין כן בגמרא, אפשר "להבין" אבל לא להבין כלום. לא להבין מה הקושיה ומה התירוץ, ועל מה יש מחלוקת. ובעיון ניתן ללמוד שלושה דפים בשבוע, עם זמן יותר ארוך לעיון, ופחות ספרים. רק רא"ש, ר"ן, ועוד איזה אחרון. ובכל מסכת צריך לבחור אחרון אחד שמתאים לאותה המסכת. כך בשנה ניתן להגיע ל - 120 דף, שזה 600 דף בחמש שנים. אדם שיודע 600 דף, הוא בקיא גדול בדורינו.
הרחבת הידיעות
נכון שיוצא שאלה שלומדים בישיבות מתרכזים רק בגמרא. אבל באותם סדרים שלא לומדים בישיבות, אפשר ללמוד בכל יום שתי משניות, עם חזרות. תוך חמש שנים יגמור את השלושה סדרים משניות, ואז תהיה לו בקיאות. לא כמו בגמרא, אבל תהיה לו ידיעה. הוא לא יהיה "עם הארץ" בדברים אחרים. ויש עוד כמה ספרים שניתן להיעזר בהם, כמו ה"תפארת ישראל", שבהקדמתו לסדר קדשים, ניתן להגיע תוך כמה ימים, לידיעה מקיפה מאוד בסדר קדשים. ויש לו עוד כמה הקדמות, לנגעים וכו'. וכן אפשר בעוד כמה שעות בשבוע, בשבת וכד', להפגש עם כל מיני ספרים, כמו שולחן ערוך עם נושאי כלים, ושותי"ם למיניהם, כמה דפים מכל דבר, עם חזרות. וכך מכירים את הספרים האלה. וכן בכמה דקות ביום אפשר תוך חמש שנים, ללמוד את כל ה"משנה ברורה", ושוב עם חזרות. חזרות! חוזרים על כל דבר, זה לא תופס זמן. להתמיד בזה, וכך לא שוכחים.

כשהתמיד בוטל - החומות קרסו

חכמת התורה ומדעים

למה ללמוד גמרא?

לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל

שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית

איך המזוזה שומרת עלינו?

הלכות שטיפת כלים בשבת

תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד

ניסוך מים: איך שמחים גם בדרך ליעד?

עבודת ה' לחופש

איך ללמוד אמונה?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

אחדות ומחלוקות אחדות ישראל - ערך עצמי
האם לאחדות בעם ישראל יש ערך עצמי בפני עצמו או שהיא כלי בלבד, האחדות היא יסוד רוחני והלכתי עצמאי ותמצית התורה כולה. האחדות והשלום הם תנאי הכרחי להשראת השכינה ולקבלת שפע וברכה, ואף דוחים גזרות קשות גם כאשר העם שרוי בחטא או בעבודה זרה. בשל מרכזיותה של האחדות, חכמים אף הקלו באיסורים הלכתיים כדי למנוע פירוד, בעוד שגישה של פירוד והתרחקות מהכלל נתפסת כחמורה ביותר ופוגעת ביכולת להופיע את השכינה בעולם.

תפילה ובית כנסת סודות התפילה
איך להעלות את התפילה שלכם רמה?
מתי חולצים תפילין? | סיום התפילה של השליח ציבור בקדיש תתקבל | מעלת "ברכו" על פני שאר הברכות | סיום הוויה בקריאת שמע | קידוש ה' במניין ובמסירות נפש | הבדלים בין סוגי הקדושות

מאמר שלישי המשך עבודת החסיד
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בתפיסתו של ספר הכוזרי אודות החשיבות המכרעת של השבת והמועדים בשמירה על קיומו וייחודו של עם ישראל לאורך שנות הגלות. בנוסף, השיעור מנתח את דמות "החסיד" המקפיד על קיום המצוות האלוהיות (העל-שכליות), ומשלב דיון וסיפורים מרתקים אודות מהותם ומקורם של חלומות.

מלחמת "חרבות הברזל" סולם יעקב בקיבוץ כרם שלום
השיעור עוסק בחזון היהודי של חיבור בין העולם הרוחני והגשמי, רעיון עמוק המשתקף דרך סולם יעקב וסודם של הכרובים בזמן חורבן בית המקדש. חזון אידיאלי זה בא לידי ביטוי מעשי בסיפורו מעורר ההשראה של קיבוץ כרם שלום, שהפך מקהילה חילונית מובהקת בקצה הארץ לסמל של אחדות, אמונה וחיים משותפים בין חילונים לדתיים.

אורות התשובה - הרב הראל כהן דור מסובך
אורות התשובה פרק ו פסקה ד'
הרב מלמד אותנו שהשיקוע בגסות החיים החומריים הוא השורש לפגמים המוסריים הטבעיים, והוא זה שמביא לנטיה מהמוסר האלוקי ומרידה במצוות ה'. אך כיוון שזה לא הטבע שלנו אלא זו מחלה- זה לא יתמיד, "התשובה היא תמיד מוכרחת לבוא ולהתגלות".

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו סמכות, אחריות ומשפט התורה
הקשר ההכרחי בין סמכות לאחריות במערכות המדינה, לצד בירור הזהות העמוק שמביאה עמה המלחמה הנוכחית לעם ישראל. השבת סמכות הדיון בדיני ממונות לבתי הדין הרבניים מהווה הזדמנות היסטורית לחשוף את הציבור הרחב לצדק, ליושר וליעילות של משפט התורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו מעמד בתי הדין בדיני ממונות
הרב מנתח את השלכות החוק החדש המשיב לבתי הדין הרבניים את הסמכות לדון בדיני ממונות כבוררים, ומשווה את מעמדם הרשמי לזה של בתי הדין הפרטיים. דרך בחינת מושגים הלכתיים ומשפטיים כגון "בית דין קבוע" ויכולת האכיפה של פסקי הדין, מוסבר כיצד פניית הציבור לבתי הדין השונים היא הדרך האמיתית להצמחת משפט התורה בישראל מלמטה למעלה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו אחריות הדיינים ודין אמת לאמיתו
השיעור עוסק באחריותם הכבדה של הדיינים ובתפקידם להשכין את השכינה בישראל על ידי פסיקת "דין אמת לאמיתו". הרב מדגיש כי על פסיקת ההלכה להתאים למציאות המשתנה ולהתיישב עם השכל הישר והסברה, בפרט בתחום דיני הממונות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו דיני בוררות ומעמד בתי הדין
השיעור עוסק בדיני בוררות ובסוגיית "זה בורר לו אחד" (זבל"א), תוך בחינת ההבדל ההלכתי בין פנייה לבורר מוסכם לבין התדיינות בפני בית דין קבוע. המרצה מציג את שיטותיהם של גדולי הפוסקים בנושא, ומדגיש את מעמדם הייחודי של בתי הדין הרבניים הממלכתיים כבתי דין קבועים המייצגים את כלל הציבור. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת סמכות בתי הדין לממונות
השיעור עוסק במאבק ההיסטורי והמשפטי להשבת סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות כבוררים מוסכמים, תוך סקירת פסקי דין ותהליכי חקיקה מרכזיים בהיסטוריה של מדינת ישראל. הרב מדגיש את תפקידו הקריטי של בית המדרש בפיתוח משפט התורה והתאמתו למציאות המודרנית, לצד קריאה לציבור הרחב לבחור להתדיין על פי דין תורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת דיני ממונות לבתי הדין
בשיעור זה עומד הרב על חשיבותו המכרעת של משפט התורה לזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ומתאר את המאמצים ההיסטוריים להקמת בתי דין לדיני ממונות בארץ ובתפוצות. בהמשך לכך, הרב קורא לנציגי הציבור לפעול להענקת סמכות ותוקף חוקי עצמאי לבתי דין אלו, במטרה להנגיש את משפט התורה לכלל הציבור ולחזק את מעמדו העצמאי במדינה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו תפקידם של בתי הדין בתיקון המציאות
לימוד דיני ממונות אינו נועד רק לפתרון סכסוכים אקראיים בקודש, אלא מהווה כלי מהותי להדרכת הכלל ולתיקון החברה. תפקידו של בית הדין הרבני הוא ליזום ולפעול בשיתוף עם המחוקקים לתיקון המציאות מראש, ובכך להביא לחברה מתוקנת וערכית יותר המונעת מחלוקות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת משפט התורה: מאבק של אמת מול שקר
במהלך שיעורו, מציג חה"כ שמחה רוטמן את מאחורי הקלעים של הליכי החקיקה להשבת סמכויות בתי הדין הרבניים, תוך חשיפת הפער בין הטיעונים המשפטיים הרשמיים לבין המניעים האמיתיים שעמדו מאחורי פסק הדין ששלל סמכויות אלו. בדבריו הוא מדגיש את החשיבות ההיסטורית והערכית של חיזוק משפט התורה במדינת ישראל כחלק מתהליך שיבת המשפט העברי למקומו הראוי. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

יסודות התורה והאמונה חזרת עשרת השבטים והשותפות עם הציונות החילונית
בהמשך וכהשלמה לשיעורים הקודמים על משיח בן יוסף וסגולת ישראל בא השיעור הנוכחי. בהמשך להבנה שמשיח בן יוסף הוא מנהיגם של עשרת השבטים עסקנו גם בסוגיית חזרתם לעתיד לבוא. וכמו כן, בהמשך ובדומה לדברינו על משיח בן יוסף גם בדברינו על חזרת עשרת השבטים הבחנו בין העניינים העיקריים לבין הדקדוקים המשניים שבסוגייה. עוד עסקנו בקשיים שהיו בשותפות עם הציונות החילונית, וביארנו את דרכם של רבותינו שהדריכו להשתתף עימהם מתוך הכרעותיהם בסוגיית נקיטת היוזמה המעשית לקידום הגאולה בידינו, ובסוגיות מהות סגולת ישראל והיחס לכופרים מישראל בדורותינו.

מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן השגות רוח הקודש
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ז'
השיעור עומד על הפער שבין השגות החול המפוצלות, המפעילות את כוחות האדם (כמו שכל, רגש ודמיון) בנפרד, לבין השגות הקודש – המאחדות את כלל הכוחות לחוויה רוחנית שלמה שנובעת ממקור אלוקי עליון. לאור הבדל זה מסביר הדובר כי בימי "בין המצרים", האבלות העמוקה על חורבן המקדש היא למעשה על אובדן אותה מדרגת תפיסה רוחנית ואחדותית, שרק מתוך הבנת חסרונה נוכל באמת להצטער ולשאוף לתיקון.

כללי מלאכות האם מותר ליהנות מאיסור שבת בשוגג או במזיד?
הלכה למעשה
האם מותר לנו ליהנות ממאכל שבושל בשבת באיסור? מה הדין אם פתחנו את המקרר בשוגג והדלקנו את האור או המאוורר, והאם יש הבדל בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן? בשיעור זה צולל הרב משה בר ציון לתוך סוגיית "הנאה ממעשה שבת" במסכת חולין (טו ע"א), ומבאר את מחלוקות התנאים (רבי מאיר ורבי יהודה) והראשונים שנפסקו להלכה. במהלך השיעור נלמד: מהו זמן צאת הכוכבים המדויק ומדוע חשיבות תלמוד התורה ברבים משפיעה על קביעת זמני התפילות? ההבדל ההלכתי בדין מעשה שבת בין שוגג למזיד לדעת השולחן ערוך והגר"א. מהן שלוש הגדרות השונות ל"שוגג" בהלכה וכיצד הן מיושמות בחיי היום-יום? מעשה שבת במחלוקת הפוסקים (כמו חימום מרק לח שהצטנן) והאם ספק דרבנן לקולא במעשה שבת?

הלכות שלושת השבועות מדריך הלכתי לתשעת הימים: כל מה שמותר ואסור לעשות
הלכה למעשה
בשיעור זה, הרב משה בר ציון עושה סדר בהלכות תשעת הימים הלכה למעשה, ומסביר את היסוד הרוחני של האבלות על חורבן בית המקדש ואת הגבולות ההלכתיים שבין הרווחה לבין צורך הכרחי. בין הנושאים בשיעור: מהו היסוד של האבלות ואיך הרצון שלנו בונה את ירושלים? מיעוט משא ומתן וקניות (מתי מותר לקנות דירה, רכב או מכשירי חשמל?). הלכות בנייה ושיפוצים בתשעת הימים (קבלן יהודי לעומת נוכרי). דיני בשר ויין בסעודות מצווה ובחיי היום-יום. הלכות כיבוס ובגדים מכובסים (איך מכינים בגדים ללבישה?). הלכות רחיצה ומקלחות במזג האוויר החם בארץ.

מטות מקום היחיד בתוך כלל ישראל
השיעור עוסק במעבר מעבודת הכלל לעבודת הפרט, דרך התבוננות בכוח הדיבור והרגש האישי הבאים לידי ביטוי בהלכות נדרים. בהמשך, מתוך בקשת בני גד וראובן בפרשת מסעי, מודגש כיצד הייחודיות של כל שבט ועדה משתלבת יחד לכדי פסיפס שלם הבונה את אחדות האומה האמיתית.

אורות ישראל ותחייתו השאיפה הפנימית להתעלות
פסקה ל"ב
הנשמה הפנימית והטהורה של האדם הפרטי, של עם ישראל ושל הבריאה כולה, אשר זועקת ומשתוקקת ללא הרף לצאת מהצמצום אל עבר שלמות, גאולה ותיקון. בנוסף, מוסבר כי כל התנועות והמאבקים בעולם נובעים למעשה מאותו רצון עמוק לאחדות, בניגוד לתפיסת המינות השטחית שמבקשת לנתק את הקדושה מתוך החיים הגשמיים.







