^ 1.. בירך על הפתיתים ורק אח"כ הביא את התוספות - אם בעת שבירך על הפתיתים חשב להביא את התוספות או שהוא רגיל בכך, בברכה על הפתיתים פטר אותן. אבל אם לא חשב להביאן וגם אינו רגיל בכך, כשיביא אותן יצטרך לברך עליהן, שכל זמן שלא היו לפניו בעת הברכה על העיקר, לא נפטרו (מ"ב ריב, ד). ולא יברך אחריהן ברכה אחרונה, הואיל ובפועל אכלן כטפלות (עי' שעה"ב טו, הערה י). אכל מאכל והופתע מחריפותו, ונזקק למאכל מתוק, חייב לברך על המאכל המתוק. אבל אם מתחילה חשב להפיג את החריפות במאכל המתוק, המתוק טפל לחריף ונפטר בברכתו (מ"ב ריב, ה). ואם מתוך מה שאכל נעשה צמא, למרות שצמאונו התעורר מתוך המאכל, כיוון שבפועל הוא רוצה עכשיו את השתייה מצד עצמה, עליו לברך עליה (עי' שעה"צ ריב, יט, פס"ת יא).
^ 2.. האיסור לגרום ברכה שאינה צריכה הוא רק כאשר אין בה שום צורך, אבל כאשר מטרתו לצאת מהספק, זהו צורך חשוב שלמענו אפשר לגרום לברכה (פמ"ג פתיחה י, שדי חמד אס"ד ברכות א, ד. וראו להלן יב, ב). ויש לציין כי לאבה"ע וגר"ז בסדבה"נ ג, יד, אם ברכת הטפל שונה מברכת העיקר, מידת חסידות לברך על הטפל תחילה כדי לברך עליו את ברכתו המבוררת. ולשאר הפוסקים, כשאין בכך שום צורך זו 'ברכה שאינה צריכה'.
לעניין סדר הברכות, יש חוששים שאם יברך תחילה על העיקר (הקוגל) יפטור את הטפל (מלפפון), ולכן לדעתם או שיקדים לברך על הטפל, או שיכוון במפורש בברכה על העיקר שלא לפטור את הטפל. ונראה כדעת הפמ"ג ורב פעלים (ב, כז), שכאשר הוא מתכוון לברך על שני המינים, נחשב כמכוון במפורש בברכת הראשון שאינו מוציא את השני, וממילא אין בשעת ברכתו עיקר וטפל. והמהדרין יחשבו על כך במפורש (עי' ברכ"ה ח"ג י, ב-ג; ט, 40; פס"ת ריב, ב (ח-ט), שעה"ב י, יג).
^ 3.. אמנם לפעמים הרוב אינו קובע, למשל, קציצת בשר שעירבו בה ירקות או אורז, אף שהבשר מיעוט, כיוון שהוא חשוב יותר (עובדה שהיא נקראת 'קציצת בשר'), הוא העיקר וברכת הקציצה 'שהכל'. וכך משמע במ"ב ריב, א, וכ"כ באול"צ ח"ב יד, כט-ל, ושעה"ב טו, הערה כב. אמנם י"א שכאשר שני המינים חשובים, הולכים תמיד אחר הרוב (עי' ברכ"ה ח"ג י, 130, וזה"ב עמ' 93). אולם נראה שהרוב קובע רק כאשר לא ברור מהו העיקר, אבל בבשר ואורז ברור שלדעת בני אדם הבשר חשוב יותר.
כאשר יש ספק מה הרוב או העיקר, אם יש לו שני מאכלים שבברכות עליהם יפטור את שתי האפשרויות, מוטב שיברך עליהם תחילה. ואם לא, אם אפשר, יפריד בין המינים שבתערובת, ובתחילה יברך ויאכל מכל מין בנפרד. וכשאין פתרון, יברך את הברכה שגם אם טעה בה, תפטור בדיעבד את המין השני. שאם הספק בין 'העץ' ל'האדמה' - יברך 'האדמה'. ואם הספק בין 'האדמה' ל'שהכל' - יברך 'שהכל'.
^ 4.. אם החתיכות שבתערובת גדולות, עד שפעמים רבות עולה בכף שהוא אוכל רק סוג אחד של מאכל, אין זו תערובת, וחובה לברך על כל מין את ברכתו (ערוה"ש ריב, ב). אבל אם בדרך כלל עולים בכף משני המאכלים, אבל כל מאכל ניכר לעצמו, לפמ"ג זו תערובת ומברך ברכה אחת על הרוב, ולח"א (נא, יג), ובא"ח (פנחס יז), אינה תערובת וצריך לברך על כל מין את ברכתו. וכדי לצאת מהספק נכון לבודד בתחילה כל מין לבדו ולברך עליו, כפי שהתבאר בהלכה ב.
לגבי ברכה אחרונה, בדרך כלל ברכת שני המינים 'בורא נפשות'. אבל אם יש שם מפירות שבעת המינים, ואכל מכל אחד מהסוגים כ'זית', אלא שאכלם בתערובת, מחמת הספק יוכל לברך רק על המאכל שממנו הרוב. ואם ירצה לצאת מהספק, יאכל מהמיעוט כ'זית' בנפרד, וכך יוכל לברך בסוף 'מעין שלוש' ו'בורא נפשות'. וראו בהערה הבאה ולעיל י, ג, 4.
^ 5.. ראו לעיל י, 14, שכאשר אכל כחצי 'זית' שברכתו 'מעין שלוש' וכחצי 'זית' שברכתו 'בורא נפשות', חוששים לדעת המחמירים ואינם מצטרפים לחייב ברכת 'בורא נפשות'. אבל אם הם מאכל אחד, שאינו מעורבב לגמרי כאחד, כדוגמת עוגה עם מילוי, או סלט איטריות (נודלס) וכרוב, אם ביחד יש שיעור כ'זית' - מברכים 'בורא נפשות'. ואם הוא מאכל אחד ששני המרכיבים שבו מעורבבים לגמרי, כמו פשטידה, ואכל כ'זית', הולכים אחר הרוב. וראו שם בהרחבות בביאור הדין. וראו לעיל י, ט, בדין בעוגה.
^ 6.. קסטה - גלידה שבתוך שני ביסקוויטים, אף שהמזונות חשובים, כיוון שהגלידה בכמות גדולה, יש לה חשיבות עצמית, ולמדנו במ"ב קסח, מה, שאם לא נאפו יחד אינם מאכל אחד, וכן למדנו בח"א נא, יג, שכל ששני המינים ניכרים, אין אחד טפל לחבירו. לפיכך, יברך תחילה 'מזונות' ויטעם מהביסקוויט, ואח"כ יברך 'שהכל' ויטעם מהגלידה. ולבסוף, אם אכל כ'זית' מהמזונות יברך 'על המחיה', ויפטור את הגלידה, הואיל ואפשר לומר שהם מאכל אחד. ואם לא היה במזונות כ'זית', אבל יחד עם הגלידה היה כ'זית', כיוון שהם מאכל אחד, יברך 'בורא נפשות' (כמבואר לעיל י, 14). אבל לגבי גלידה בגביע שהוזכרה לעיל, אין היא והגביע מאכל אחד (שקוטר הגביע גדול ובדרך כלל הגלידה גבוהה מהגביע), ולכן אם היה בכל אחד מהם כ'זית', יברך על כל אחד את ברכתו.
^ 7.. כדין איטריות כך דין שקדי מרק, שאם קשה לבודד את שאר מרכיבי המרק, וכבר הניח את שקדי המרק בתוך המרק, ובדרך כלל הוא מעלה בכף מרק ושקדי מרק יחד - יברך על הכל 'מזונות'. אבל לכתחילה, לפני שיערבב את שקדי המרק במרק, נכון שיברך עליהם 'מזונות' ויאכל מהם, ועל המרק יברך את ברכתו ויאכל ממנו, ואח"כ יאכלם ביחד. וזאת משום שפעמים רבות יש ספק אם שקדי המרק בכמות מספקת ומעורבבים לגמרי במרק עד שהופכים את כולו לטפל להם. וכדין ירקות כך דין בשר.
לגבי ברכה אחרונה, אם לא היה בשקדי המרק שיעור כ'זית', אין הירקות מצטרפים להשלים לשיעורם, מפני שספק אם הם מאכל אחד. ראו לעיל י, 14.