ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- עקב
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' מאיר ב"ר יחזקאל שרגא ברכפלד
מיוחד הוא אקלימה של ארץ ישראל, ארץ הנמצאת על גבול המיזרע והישימון. לא גשמים סדירים ירדו על אדמתה. אף לא נהרות גדולים יזרמו בה. תמיד יחיו יושביה בחרדה לקראת הבאות, בצפייה למטר שירד בעתו, יורה ומלקוש, ובחשש שמא לא יבוא. רק בארץ כזאת יכול העם להרגיש עד כמה הוא תלוי ברבונו של עולם, אשר עיניו בארץ מראשית השנה ועד אחריתה. במדבר היתה תחושה זו חזקה עוד יותר. שם לא היתה רק צפייה שנתית לגשמים שיתנו את המזון של השנה. שם היתה צפייה יום יומית ללחם היורד כמטר מן השמים. וכל זאת "למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם".
גם כיבוש הארץ, שהיה בנסים גלויים, בא לתת את אותה ההרגשה. לו נצרכנו להישען רק על כוחנו ועוצם ידינו, כיצד יכולנו "לבוא לרשת גויים ועצומים ממך, ערים גדולות ובצורות בשמים, עם גדול ורם בני ענקים". לאחר כיבוש הארץ וההתיישבות בה, כבר עבר תור הנסים הגלויים. סיפוק צורכי הביטחון והכלכלה בא בדרך הטבע. אך טבע זה אינו "טבעי" כלל ועיקר. הטבע עצמו מונהג בצורה מוחשית על ידי רבונו של עולם. האיכר, המצפה ביראת שמים לברכת שמים, חש בעליל את מגבלותיו כאדם, והוא "מאמין בחי העולמים וזורע". אז יודע האדם ומכיר העם כי גם כאשר כוחו ועוצם ידו עושה לו חיל, ה' א-להיו הוא הנותן לו את הכוח לעשות את החיל הזה.
לא בצדקתך
תוכחה ארוכה וקשה יש כמעט לכל אורך הפרשה. משה רבנו מתאמץ להראות שעם ישראל אינו ראוי לקבל את ארץ ישראל. והוא מזהיר במפורש: "אל תאמר בלבבך... בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת", אלא "לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם, כי ברשעת הגויים האלה... ולמען הקים את הדבר אשר נשבע לאבותיך". כדי להוכיח עד כמה אין אנו ראויים לקבל את הארץ, מאריך משה לפרט את כל חטאי עם ישראל במדבר, המעידים על היותו עם קשה עורף.
דבר גדול מלמד משה את העם הנכנס לארץ. נדמה לו כי יתרונו על הגויים הוא המזכה אותו במתנת ה'. אך טעות היא בידו. לא הפער המוסרי שבין ישראל לעמים הוא הסיבה לכך שיקבל את הארץ. בעצם, אין אנו יכולים ליחס לעצמנו יתרון כזה. הרי יש יותר מידי דוגמאות הפוכות. לא בחירת ישראל היא התוצאה של מעשיו הטובים, אלא להיפך: מעשיו הטובים הם תוצאה של בחירתו. מי שלא מעשיו הם שגרמו את בחירתו, אין לו יכולת להרים את האף ולחוש התנשאות על העמים האחרים.
להיפך, עליו לראות את עצמו כנושא שליחות ואחריות למען העולם כולו, שיתוקן במלכות ש-די...
גדלותו וענוותנותו (תש"ס)
משה רבנו, בדבריו, מבקש לשכנע את בני ישראל לקבל עליהם עול מלכות שמים: "ליראה את ה' א-להיך, ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' א-להיך בכל לבבך ובכל נפשך". אך הלב ממאן לקבל. הן הקב"ה - כה רחוק הוא, רוחני, מופשט ובלתי נתפס. כל כך שונה הוא מכל האלילים שניתן לראות ולמשש. יתירה מזאת. הקב"ה, בורא כל העולמות, מה אכפת לו מבן תמותה כה קטן, פירור אבק דק המהלך על גבי גרגר המרחף אי שם בקוסמוס? ומה איכפת לו באיזה סדר הוא שורך את נעליו?
בשני מישורים מתמודד משה רבנו עם טענה זו: במישור הלאומי ובמישור המוסרי. הוא פותח במישור הלאומי: אמנם "הן לה' א-להיך השמים ושמי השמים, הארץ וכל אשר בה". אבל למרות כל היקום האינסופי העומד לרשותו, בחר דווקא בעמו ישראל: "רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם, ויבחר בזרעם אחריהם, בכם...". הידיעה שלמרות כל גדלו וענקיותו של העולם שברא, בחר דווקא "בכם", ממחישה לכם את חשיבותו של כל מעשה שלכם, ולו הקטן ביותר. על כן אתם מצווים למול את ערלת לבבכם ושלא להקשות את עורפכם.
מישור שני הוא המוסרי. מידותיו של הקב"ה בשיא גדולתן: "כי ה' א-להיכם הוא א-להי הא-להים ואדוני האדונים, הא-ל הגדול, הגיבור והנורא, אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד", ואין הוא מתרשם ממתנות קטנות. ואף על פי כן הוא "עושה משפט יתום ואלמנה, ואוהב גר, לתת לו לחם ושמלה". אותו הא-ל הגדול, הגיבור והנורא מגלה את השגחתו דווקא בדאגה לחלשים ביותר בחברה. על כן מצווים גם אנו: "ואהבתם את הגר".
מסקנתם של חז"ל מפרשה זו, הקושרת את שיא הגדלות עם הירידה אל שיא הקטנות, היא: "במקום שבו אתה מוצא את גדלותו, שם אתה מוצא ענוותנותו".
וכשם שהדברים אמורים בה' א-להינו, כך הם אמורים גם בנו עצמנו. רק לפני שבוע עברנו את צום תשעה באב. שם לימד אותנו ר' יוחנן כי "אשרי אדם מפחד תמיד", אפילו מדברים קטנים של מה בכך. וזאת משום שהחורבנות הקשים ביותר אירעו לנו על ידי דברים של מה בכך. ירושלים חרבה על טעות בין קמצא לבין בר-קמצא, הר המלך חרב בגלל תרנגול ותרנגולת, וביתר לא חרבה אלא בגלל ציר של עגלה. וכך כותב לנו מרן הרב קוק זצ"ל:
כל הגדלות שבעולם אינה מזיזה כל-דהו מתביעות הקטנות, כמו שאין שום גדולה שבעולם פוטרת ומפקיעה שום תפקיד גופני, גם השפל שבשפלים. אלא שהגדלות מדריכה את האדם, בהיותו מקבל אותה בטהרתה, איך להתנהג בכל העניינים שבקטנות, באופן שגם הם יתעלו ויהיו עניינים גדולים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
