בית המדרש

  • ברכות הריח, הראיה והשמחה
לחץ להקדשת שיעור זה

ברכת הגומל ג'

ח - האם אדם שניצול מסכנה או מתאונה יברך הגומל? ט - האם מברכים 'הגומל' לאחר נסיעה ביש"ע? י - חיילים בברכת 'הגומל'. יא - היוצא מבית האסורים.

undefined

הרב אליעזר מלמד

תשס"ט
5 דק' קריאה
ח - האם אדם שניצול מסכנה או מתאונה יברך הגומל?
חכמים הזכירו ארבעה שצריכים לברך 'הגומל': יורדי הים, הולכי מדבריות, חולה שנתרפא ואסיר שהשתחרר, וסמכו דבריהם על הפסוקים שבמזמור ההודאה בתהלים ק"ז (ברכות נד, ב). ונחלקו הפוסקים בשאלה, האם גם הניצול מסכנות אחרות, כגון שתקפוהו שודדים בעיר, או שנפל עליו כותל, מברך 'הגומל'.
יש אומרים, שרק לארבעת סוגי הסכנות שנזכרו תקנו חכמים לברך 'הגומל', אבל הניצול מסכנות אחרות אינו מברך (הרד"א בשם רבי גרשון). ודעת רוב הפוסקים, שכל הניצול מסכנה, צריך להודות לה' בברכת 'הגומל' (מאירי, ריא"ז, ריב"ש, תשב"ץ ועוד).
לפי מנהג ספרדים, הואיל והדבר שנוי במחלוקת, כל הניצול מסכנה שאינה כלולה בארבעה סוגי הסכנות שהזכירו חכמים, יאמר 'הגומל' ללא הזכרת שם ומלכות, כך שמצד אחד יודה לה', ומנגד לא יכנס לספק של ברכה לבטלה (שו"ע ריט, ט, כה"ח נב).
אבל מנהג אשכנז ותימן, שכל הניצולים מן הסכנות מברכים בשם ובמלכות 'הגומל'. ואף שיש לנו כלל "ספק ברכות להקל", אין בכוחו של כלל זה לבטל מנהג. ובנוסף לכך, כך ההלכה לדעת רוב הפוסקים (מ"ב ריט, לב; שתילי זיתים ריט, טז).
ולמנהג זה, כל מי שניצל מסכנה צריך לברך 'הגומל'. למשל, הניצל מתאונת דרכים שיש בה סכנת חיים, או שתקפוהו שודדים להכותו וניצל, או ניצל משריפה, או נפל ממקום גבוה ונותר חי, או שירו לעברו והחטיאו, או שהכישו נחש וניצל, כל אלה ודומיהם יברכו 'הגומל'. ולמעשה, אף הנוהגים כמנהגי ספרד רשאים לברך, כמבואר בהערה. 1

ט - האם מברכים 'הגומל' לאחר נסיעה ביש"ע?
לאחר נסיעה ברחבי יש"ע אין צורך לברך 'הגומל', משום שנסיעה זו אינה נחשבת למסוכנת כל כך עד שנצטרך לברך עליה 'הגומל'. עובדה היא שעשרות אלפי כלי רכב נוסעים בכבישי יש"ע יום יום, ואחוז הנפגעים בנפש מזערי יחסית. אמנם כל פיגוע ופיגוע כואב מאוד, אבל ברכת 'הגומל' נקבעת על פי אחוזי הסכנה, והם מועטים.
ואף שסוג אחד מן הארבעה שאמרו חז"ל שצריכים לברך 'הגומל' הם הולכי מדבריות, כבר למדנו שלדעת הרבה פוסקים, רק מקומות השוממים מאדם נחשבים כמדבריות, אבל ברחבי יש"ע פזורים ישובים וחיילים, ולכן אין לכבישי יש"ע דין של מדבריות. ועוד, עובדה היא שמתאונות דרכים נהרגים יותר אנשים יחסית, והמנהג הרווח שלא לברך 'הגומל' לאחר נסיעה בכביש (עיין לעיל ו). 2
ויהי רצון שיסיר ה' מאיתנו כל אויב ואורב, וישבית חיה רעה מארצנו, ונזכה לשבת בטח בארץ אשר הנחיל ה' לאבותינו ולנו מעתה ועד עולם.
י - חיילים בברכת 'הגומל'
חיילים בשרות סדיר או מילואים שעוסקים בפעילות בטחונית, מאחר שהם נחשבים כהולכי דרכים שיש בפעילותם סכנה מסוימת, עליהם לברך 'הגומל'. אלא שיברכו לאחר סיום הפעילות המסוכנת, מפני שרק לאחר שניצולים לגמרי מן הסכנה מברכים. כמו שאר הולכי דרכים, שאם דרכם אורכת שבועות וחודשים, עליהם לברך לאחר סיום דרכם. לפיכך, חייל מילואים יברך בסוף שירות המילואים. וחייל סדיר שסיים פעילות קו מסוכנת, ועבר לאימונים או פעילות שגרתית שאין בה סכנה, יברך 'הגומל' על שחזר לשלום מאותה פעילות מסוכנת. וזאת למרות שעדיין לא סיים את שירותו הסדיר.
חיילים שבתוך שגרת פעילותם הבטחונית השתתפו בקרב או בפעולה מסוכנת, מיד לאחר שיחזרו מן הקרב או הפעולה לשלום, יברכו 'הגומל'. ואף שהם ממשיכים אח"כ בפעילות בטחונית שוטפת, מכל מקום מהסכנה הגדולה שבקרב ניצלו. ואח"כ בתום הפעילות השוטפת, יברכו שוב. חייל שנפצע בקרב, יברך לאחר שיחלים מפציעתו (משיב מלחמה ח"ב קלד).
חייל שעבר קורס צניחה, צריך לברך 'הגומל' בסוף הקורס, לאחר שיסיים את כל צניחותיו. משום שיש בצניחה סכנה, ובנוסף לכך הטיסה, הצניחה והנסיעה אליה הלוך ושוב, נחשבת וודאי כהולך דרכים שצריך לברך 'הגומל'. ואף אם לאחר סיום קורס הצניחה הוא ימשיך בפעילות מבצעית שיש בה סכנה, מכל מקום זוהי סכנה מסוג אחר, ולכן לאחר סיום קורס הצניחה יברך 'הגומל', ולאחר סיום הפעילות המבצעית יברך שוב 'הגומל'.


יא - היוצא מבית האסורים
אחד מארבעת האנשים הצריכים לברך 'הגומל', הוא מי שיצא מבית האסורים. השאלה האם גם היום, אסירים שמשתחררים מבית כלא של מדינת ישראל או מדינות מסודרות אחרות, צריכים לברך 'הגומל'.
יש אומרים שלפי מנהג אשכנז, כל זמן שלא היה במאסר סכנת נפשות, אין המשתחרר מברך 'הגומל'. ואפילו אם ישב במאסר שנים רבות, לא יברך 'הגומל'. אבל למנהג ספרד, כל שהיה בכלא והשתחרר צריך לברך.
אולם למעשה לפי כל המנהגים כל שהיה בכלא זמן ממושך, כשישתחרר צריך לברך 'הגומל'. שכך כתבו כל פוסקים הספרדים ורוב גדול של הפוסקים האשכנזים. ושני טעמים לכך: ראשית, מפני שלדעת רוב הפוסקים, על עצם זה שהיה חבוש בבית הסוהר ולא יכל ללכת לאן שירצה, כשישתחרר צריך להודות. שנית, בכל שהייה ממושכת בכלא יש שמץ סכנה, הן מצד פגיעתם של האסירים האחרים, שחלקם עבריינים אלימים, והן מצד מצבו הנפשי הירוד של היושב בכלא, שעלול לסכן את חייו. 3
מי שנחטף על ידי מחבלים או שודדים שאיימו על חייו, למרות שלא נחבש על ידי ממשלה או שלטון, מכל מקום הואיל ובפועל היה אסיר שנמצא בסכנת נפשות, עליו לברך 'הגומל' כשישתחרר.


^ 1. נראה למעשה שבני כל העדות יברכו 'הגומל' אחר כל הצלה מסכנה. למנהג אשכנז ותימן מצד שהיו בסכנת נפשות. ולמנהג ספרד למדנו שי"א שכל הנוסע 72 דקות מברך 'הגומל', ואף שיש חולקים, וכך נראה למעשה, מ"מ כאן שגם ניצל מסכנה, ולדעת הרבה פוסקים ממילא צריך לברך אחר שניצל מסכנה, יש לצרף את כל הנסיעות שארכו 72 דקות ולא בירך עליהם, ולברך. ומי שנוהג לברך על נסיעה, ימתין עד שיסע נסיעה שאורכת 72 דקות, ואח"כ יכוון בברכתו עבור הנסיעה ועבור ההצלה מן הסכנה.
^ 2. אבל אם יידו לעברו בקבוקי תבערה או ירו עליו, או שהיה ברכב עם שמשות רגילות ונזרקו עליו אבנים גדולות, מאחר שניצל מן הסכנה, עליו לברך 'הגומל' (כמבואר בהלכה הקודמת ובהערה). וזאת בתנאי שהיה באירוע סכנה ממשית, אבל אם נסע במכונית עם שמשות ממוגנות ונזרקו לעברו אבנים, אין בזה סכנה, ולא יברך 'הגומל'. ואם נזרק לעברו מטר של אבנים על ידי מספר מחבלים ופגעו בחלון הקדמי, או שזרקו עליו לבנה כבדה, אפילו אם חלונו היה ממוגן, יש בכך סכנה ועליו לברך 'הגומל'.
^ 3. רוב גדול של הפוסקים, ספרדים ואשכנזים, כתבו שגם מי שנחבש על דבר ממון, צריך לברך כשישתחרר, ומהם: ר"י מיגאש, תר"י, מלבושי יו"ט א; א"ר ב; ברכ"י ד; מאמ"ר ב; חסד לאלפים ז; מג"ג אלף המגן ג; בא"ח עקב ט; ערוה"ש ה; מנחת פיתים; דעת תורה ועוד. ואף לקט יושר, מ"א א, וח"א סה, ו, שכתבו שמי שנאסר על עסקי ממון לא יברך, אפשר שהתכוונו למעצר של עשירים, שהכולאים אותם נתנו להם תנאים טובים עד שישלמו חובם. אבל כלא רגיל לזמן ממושך, יש בו גם צער גדול ביותר, וגם שמץ סכנה, מצד אסירים אחרים, ומצד מצבו הנפשי הירוד.
מי שגרם לעצמו להיכנס למעצר, כגון שלא שילם את מיסיו, ונידון למאסר, או שהציעו לו לשלם קנס או לשבת חודשיים במאסר. לדעת ברכ"י ובן איש חי, אף שהוא אשם בכך, מ"מ לא חילקו בזה חכמים ויברך. ובשע"ת ריט, ב, כתב שלא יברך בשם ומלכות. וכן ראוי לנהוג מספק.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il