ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- ספריה
- ברכות
- ברכות הריח, הראיה והשמחה
חכמים הזכירו ארבעה שצריכים לברך 'הגומל': יורדי הים, הולכי מדבריות, חולה שנתרפא ואסיר שהשתחרר, וסמכו דבריהם על הפסוקים שבמזמור ההודאה בתהלים ק"ז (ברכות נד, ב). ונחלקו הפוסקים בשאלה, האם גם הניצול מסכנות אחרות, כגון שתקפוהו שודדים בעיר, או שנפל עליו כותל, מברך 'הגומל'.
יש אומרים, שרק לארבעת סוגי הסכנות שנזכרו תקנו חכמים לברך 'הגומל', אבל הניצול מסכנות אחרות אינו מברך (הרד"א בשם רבי גרשון). ודעת רוב הפוסקים, שכל הניצול מסכנה, צריך להודות לה' בברכת 'הגומל' (מאירי, ריא"ז, ריב"ש, תשב"ץ ועוד).
לפי מנהג ספרדים, הואיל והדבר שנוי במחלוקת, כל הניצול מסכנה שאינה כלולה בארבעה סוגי הסכנות שהזכירו חכמים, יאמר 'הגומל' ללא הזכרת שם ומלכות, כך שמצד אחד יודה לה', ומנגד לא יכנס לספק של ברכה לבטלה (שו"ע ריט, ט, כה"ח נב).
אבל מנהג אשכנז ותימן, שכל הניצולים מן הסכנות מברכים בשם ובמלכות 'הגומל'. ואף שיש לנו כלל "ספק ברכות להקל", אין בכוחו של כלל זה לבטל מנהג. ובנוסף לכך, כך ההלכה לדעת רוב הפוסקים (מ"ב ריט, לב; שתילי זיתים ריט, טז).
ולמנהג זה, כל מי שניצל מסכנה צריך לברך 'הגומל'. למשל, הניצל מתאונת דרכים שיש בה סכנת חיים, או שתקפוהו שודדים להכותו וניצל, או ניצל משריפה, או נפל ממקום גבוה ונותר חי, או שירו לעברו והחטיאו, או שהכישו נחש וניצל, כל אלה ודומיהם יברכו 'הגומל'. ולמעשה, אף הנוהגים כמנהגי ספרד רשאים לברך, כמבואר בהערה. 1
ט - האם מברכים 'הגומל' לאחר נסיעה ביש"ע?
לאחר נסיעה ברחבי יש"ע אין צורך לברך 'הגומל', משום שנסיעה זו אינה נחשבת למסוכנת כל כך עד שנצטרך לברך עליה 'הגומל'. עובדה היא שעשרות אלפי כלי רכב נוסעים בכבישי יש"ע יום יום, ואחוז הנפגעים בנפש מזערי יחסית. אמנם כל פיגוע ופיגוע כואב מאוד, אבל ברכת 'הגומל' נקבעת על פי אחוזי הסכנה, והם מועטים.
ואף שסוג אחד מן הארבעה שאמרו חז"ל שצריכים לברך 'הגומל' הם הולכי מדבריות, כבר למדנו שלדעת הרבה פוסקים, רק מקומות השוממים מאדם נחשבים כמדבריות, אבל ברחבי יש"ע פזורים ישובים וחיילים, ולכן אין לכבישי יש"ע דין של מדבריות. ועוד, עובדה היא שמתאונות דרכים נהרגים יותר אנשים יחסית, והמנהג הרווח שלא לברך 'הגומל' לאחר נסיעה בכביש (עיין לעיל ו). 2
ויהי רצון שיסיר ה' מאיתנו כל אויב ואורב, וישבית חיה רעה מארצנו, ונזכה לשבת בטח בארץ אשר הנחיל ה' לאבותינו ולנו מעתה ועד עולם.
י - חיילים בברכת 'הגומל'
חיילים בשרות סדיר או מילואים שעוסקים בפעילות בטחונית, מאחר שהם נחשבים כהולכי דרכים שיש בפעילותם סכנה מסוימת, עליהם לברך 'הגומל'. אלא שיברכו לאחר סיום הפעילות המסוכנת, מפני שרק לאחר שניצולים לגמרי מן הסכנה מברכים. כמו שאר הולכי דרכים, שאם דרכם אורכת שבועות וחודשים, עליהם לברך לאחר סיום דרכם. לפיכך, חייל מילואים יברך בסוף שירות המילואים. וחייל סדיר שסיים פעילות קו מסוכנת, ועבר לאימונים או פעילות שגרתית שאין בה סכנה, יברך 'הגומל' על שחזר לשלום מאותה פעילות מסוכנת. וזאת למרות שעדיין לא סיים את שירותו הסדיר.
חיילים שבתוך שגרת פעילותם הבטחונית השתתפו בקרב או בפעולה מסוכנת, מיד לאחר שיחזרו מן הקרב או הפעולה לשלום, יברכו 'הגומל'. ואף שהם ממשיכים אח"כ בפעילות בטחונית שוטפת, מכל מקום מהסכנה הגדולה שבקרב ניצלו. ואח"כ בתום הפעילות השוטפת, יברכו שוב. חייל שנפצע בקרב, יברך לאחר שיחלים מפציעתו (משיב מלחמה ח"ב קלד).
חייל שעבר קורס צניחה, צריך לברך 'הגומל' בסוף הקורס, לאחר שיסיים את כל צניחותיו. משום שיש בצניחה סכנה, ובנוסף לכך הטיסה, הצניחה והנסיעה אליה הלוך ושוב, נחשבת וודאי כהולך דרכים שצריך לברך 'הגומל'. ואף אם לאחר סיום קורס הצניחה הוא ימשיך בפעילות מבצעית שיש בה סכנה, מכל מקום זוהי סכנה מסוג אחר, ולכן לאחר סיום קורס הצניחה יברך 'הגומל', ולאחר סיום הפעילות המבצעית יברך שוב 'הגומל'.
יא - היוצא מבית האסורים
אחד מארבעת האנשים הצריכים לברך 'הגומל', הוא מי שיצא מבית האסורים. השאלה האם גם היום, אסירים שמשתחררים מבית כלא של מדינת ישראל או מדינות מסודרות אחרות, צריכים לברך 'הגומל'.
יש אומרים שלפי מנהג אשכנז, כל זמן שלא היה במאסר סכנת נפשות, אין המשתחרר מברך 'הגומל'. ואפילו אם ישב במאסר שנים רבות, לא יברך 'הגומל'. אבל למנהג ספרד, כל שהיה בכלא והשתחרר צריך לברך.
אולם למעשה לפי כל המנהגים כל שהיה בכלא זמן ממושך, כשישתחרר צריך לברך 'הגומל'. שכך כתבו כל פוסקים הספרדים ורוב גדול של הפוסקים האשכנזים. ושני טעמים לכך: ראשית, מפני שלדעת רוב הפוסקים, על עצם זה שהיה חבוש בבית הסוהר ולא יכל ללכת לאן שירצה, כשישתחרר צריך להודות. שנית, בכל שהייה ממושכת בכלא יש שמץ סכנה, הן מצד פגיעתם של האסירים האחרים, שחלקם עבריינים אלימים, והן מצד מצבו הנפשי הירוד של היושב בכלא, שעלול לסכן את חייו. 3
מי שנחטף על ידי מחבלים או שודדים שאיימו על חייו, למרות שלא נחבש על ידי ממשלה או שלטון, מכל מקום הואיל ובפועל היה אסיר שנמצא בסכנת נפשות, עליו לברך 'הגומל' כשישתחרר.
^ 1. נראה למעשה שבני כל העדות יברכו 'הגומל' אחר כל הצלה מסכנה. למנהג אשכנז ותימן מצד שהיו בסכנת נפשות. ולמנהג ספרד למדנו שי"א שכל הנוסע 72 דקות מברך 'הגומל', ואף שיש חולקים, וכך נראה למעשה, מ"מ כאן שגם ניצל מסכנה, ולדעת הרבה פוסקים ממילא צריך לברך אחר שניצל מסכנה, יש לצרף את כל הנסיעות שארכו 72 דקות ולא בירך עליהם, ולברך. ומי שנוהג לברך על נסיעה, ימתין עד שיסע נסיעה שאורכת 72 דקות, ואח"כ יכוון בברכתו עבור הנסיעה ועבור ההצלה מן הסכנה.
^ 2. אבל אם יידו לעברו בקבוקי תבערה או ירו עליו, או שהיה ברכב עם שמשות רגילות ונזרקו עליו אבנים גדולות, מאחר שניצל מן הסכנה, עליו לברך 'הגומל' (כמבואר בהלכה הקודמת ובהערה). וזאת בתנאי שהיה באירוע סכנה ממשית, אבל אם נסע במכונית עם שמשות ממוגנות ונזרקו לעברו אבנים, אין בזה סכנה, ולא יברך 'הגומל'. ואם נזרק לעברו מטר של אבנים על ידי מספר מחבלים ופגעו בחלון הקדמי, או שזרקו עליו לבנה כבדה, אפילו אם חלונו היה ממוגן, יש בכך סכנה ועליו לברך 'הגומל'.
^ 3. רוב גדול של הפוסקים, ספרדים ואשכנזים, כתבו שגם מי שנחבש על דבר ממון, צריך לברך כשישתחרר, ומהם: ר"י מיגאש, תר"י, מלבושי יו"ט א; א"ר ב; ברכ"י ד; מאמ"ר ב; חסד לאלפים ז; מג"ג אלף המגן ג; בא"ח עקב ט; ערוה"ש ה; מנחת פיתים; דעת תורה ועוד. ואף לקט יושר, מ"א א, וח"א סה, ו, שכתבו שמי שנאסר על עסקי ממון לא יברך, אפשר שהתכוונו למעצר של עשירים, שהכולאים אותם נתנו להם תנאים טובים עד שישלמו חובם. אבל כלא רגיל לזמן ממושך, יש בו גם צער גדול ביותר, וגם שמץ סכנה, מצד אסירים אחרים, ומצד מצבו הנפשי הירוד.
מי שגרם לעצמו להיכנס למעצר, כגון שלא שילם את מיסיו, ונידון למאסר, או שהציעו לו לשלם קנס או לשבת חודשיים במאסר. לדעת ברכ"י ובן איש חי, אף שהוא אשם בכך, מ"מ לא חילקו בזה חכמים ויברך. ובשע"ת ריט, ב, כתב שלא יברך בשם ומלכות. וכן ראוי לנהוג מספק.
^ 2. אבל אם יידו לעברו בקבוקי תבערה או ירו עליו, או שהיה ברכב עם שמשות רגילות ונזרקו עליו אבנים גדולות, מאחר שניצל מן הסכנה, עליו לברך 'הגומל' (כמבואר בהלכה הקודמת ובהערה). וזאת בתנאי שהיה באירוע סכנה ממשית, אבל אם נסע במכונית עם שמשות ממוגנות ונזרקו לעברו אבנים, אין בזה סכנה, ולא יברך 'הגומל'. ואם נזרק לעברו מטר של אבנים על ידי מספר מחבלים ופגעו בחלון הקדמי, או שזרקו עליו לבנה כבדה, אפילו אם חלונו היה ממוגן, יש בכך סכנה ועליו לברך 'הגומל'.
^ 3. רוב גדול של הפוסקים, ספרדים ואשכנזים, כתבו שגם מי שנחבש על דבר ממון, צריך לברך כשישתחרר, ומהם: ר"י מיגאש, תר"י, מלבושי יו"ט א; א"ר ב; ברכ"י ד; מאמ"ר ב; חסד לאלפים ז; מג"ג אלף המגן ג; בא"ח עקב ט; ערוה"ש ה; מנחת פיתים; דעת תורה ועוד. ואף לקט יושר, מ"א א, וח"א סה, ו, שכתבו שמי שנאסר על עסקי ממון לא יברך, אפשר שהתכוונו למעצר של עשירים, שהכולאים אותם נתנו להם תנאים טובים עד שישלמו חובם. אבל כלא רגיל לזמן ממושך, יש בו גם צער גדול ביותר, וגם שמץ סכנה, מצד אסירים אחרים, ומצד מצבו הנפשי הירוד.
מי שגרם לעצמו להיכנס למעצר, כגון שלא שילם את מיסיו, ונידון למאסר, או שהציעו לו לשלם קנס או לשבת חודשיים במאסר. לדעת ברכ"י ובן איש חי, אף שהוא אשם בכך, מ"מ לא חילקו בזה חכמים ויברך. ובשע"ת ריט, ב, כתב שלא יברך בשם ומלכות. וכן ראוי לנהוג מספק.

איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?

איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?

יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?

מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?

האם אדם שעובד את ה' הוא אדם חופשי?

איך נראית נקמה יהודית?

מה הייעוד של תורת הבנים?

כאב הגלות ותקוות הגאולה

מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?

איך ללמוד אמונה?

תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

אחדות ומחלוקות אחדות ישראל - ערך עצמי
האם לאחדות בעם ישראל יש ערך עצמי בפני עצמו או שהיא כלי בלבד, האחדות היא יסוד רוחני והלכתי עצמאי ותמצית התורה כולה. האחדות והשלום הם תנאי הכרחי להשראת השכינה ולקבלת שפע וברכה, ואף דוחים גזרות קשות גם כאשר העם שרוי בחטא או בעבודה זרה. בשל מרכזיותה של האחדות, חכמים אף הקלו באיסורים הלכתיים כדי למנוע פירוד, בעוד שגישה של פירוד והתרחקות מהכלל נתפסת כחמורה ביותר ופוגעת ביכולת להופיע את השכינה בעולם.

תפילה ובית כנסת סודות התפילה
איך להעלות את התפילה שלכם רמה?
מתי חולצים תפילין? | סיום התפילה של השליח ציבור בקדיש תתקבל | מעלת "ברכו" על פני שאר הברכות | סיום הוויה בקריאת שמע | קידוש ה' במניין ובמסירות נפש | הבדלים בין סוגי הקדושות

מאמר שלישי המשך עבודת החסיד
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בתפיסתו של ספר הכוזרי אודות החשיבות המכרעת של השבת והמועדים בשמירה על קיומו וייחודו של עם ישראל לאורך שנות הגלות. בנוסף, השיעור מנתח את דמות "החסיד" המקפיד על קיום המצוות האלוהיות (העל-שכליות), ומשלב דיון וסיפורים מרתקים אודות מהותם ומקורם של חלומות.

מלחמת "חרבות הברזל" סולם יעקב בקיבוץ כרם שלום
השיעור עוסק בחזון היהודי של חיבור בין העולם הרוחני והגשמי, רעיון עמוק המשתקף דרך סולם יעקב וסודם של הכרובים בזמן חורבן בית המקדש. חזון אידיאלי זה בא לידי ביטוי מעשי בסיפורו מעורר ההשראה של קיבוץ כרם שלום, שהפך מקהילה חילונית מובהקת בקצה הארץ לסמל של אחדות, אמונה וחיים משותפים בין חילונים לדתיים.

אורות התשובה - הרב הראל כהן דור מסובך
אורות התשובה פרק ו פסקה ד'
הרב מלמד אותנו שהשיקוע בגסות החיים החומריים הוא השורש לפגמים המוסריים הטבעיים, והוא זה שמביא לנטיה מהמוסר האלוקי ומרידה במצוות ה'. אך כיוון שזה לא הטבע שלנו אלא זו מחלה- זה לא יתמיד, "התשובה היא תמיד מוכרחת לבוא ולהתגלות".

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו סמכות, אחריות ומשפט התורה
הקשר ההכרחי בין סמכות לאחריות במערכות המדינה, לצד בירור הזהות העמוק שמביאה עמה המלחמה הנוכחית לעם ישראל. השבת סמכות הדיון בדיני ממונות לבתי הדין הרבניים מהווה הזדמנות היסטורית לחשוף את הציבור הרחב לצדק, ליושר וליעילות של משפט התורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו מעמד בתי הדין בדיני ממונות
הרב מנתח את השלכות החוק החדש המשיב לבתי הדין הרבניים את הסמכות לדון בדיני ממונות כבוררים, ומשווה את מעמדם הרשמי לזה של בתי הדין הפרטיים. דרך בחינת מושגים הלכתיים ומשפטיים כגון "בית דין קבוע" ויכולת האכיפה של פסקי הדין, מוסבר כיצד פניית הציבור לבתי הדין השונים היא הדרך האמיתית להצמחת משפט התורה בישראל מלמטה למעלה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו אחריות הדיינים ודין אמת לאמיתו
השיעור עוסק באחריותם הכבדה של הדיינים ובתפקידם להשכין את השכינה בישראל על ידי פסיקת "דין אמת לאמיתו". הרב מדגיש כי על פסיקת ההלכה להתאים למציאות המשתנה ולהתיישב עם השכל הישר והסברה, בפרט בתחום דיני הממונות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו דיני בוררות ומעמד בתי הדין
השיעור עוסק בדיני בוררות ובסוגיית "זה בורר לו אחד" (זבל"א), תוך בחינת ההבדל ההלכתי בין פנייה לבורר מוסכם לבין התדיינות בפני בית דין קבוע. המרצה מציג את שיטותיהם של גדולי הפוסקים בנושא, ומדגיש את מעמדם הייחודי של בתי הדין הרבניים הממלכתיים כבתי דין קבועים המייצגים את כלל הציבור. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת סמכות בתי הדין לממונות
השיעור עוסק במאבק ההיסטורי והמשפטי להשבת סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות כבוררים מוסכמים, תוך סקירת פסקי דין ותהליכי חקיקה מרכזיים בהיסטוריה של מדינת ישראל. הרב מדגיש את תפקידו הקריטי של בית המדרש בפיתוח משפט התורה והתאמתו למציאות המודרנית, לצד קריאה לציבור הרחב לבחור להתדיין על פי דין תורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת דיני ממונות לבתי הדין
בשיעור זה עומד הרב על חשיבותו המכרעת של משפט התורה לזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ומתאר את המאמצים ההיסטוריים להקמת בתי דין לדיני ממונות בארץ ובתפוצות. בהמשך לכך, הרב קורא לנציגי הציבור לפעול להענקת סמכות ותוקף חוקי עצמאי לבתי דין אלו, במטרה להנגיש את משפט התורה לכלל הציבור ולחזק את מעמדו העצמאי במדינה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו תפקידם של בתי הדין בתיקון המציאות
לימוד דיני ממונות אינו נועד רק לפתרון סכסוכים אקראיים בקודש, אלא מהווה כלי מהותי להדרכת הכלל ולתיקון החברה. תפקידו של בית הדין הרבני הוא ליזום ולפעול בשיתוף עם המחוקקים לתיקון המציאות מראש, ובכך להביא לחברה מתוקנת וערכית יותר המונעת מחלוקות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת משפט התורה: מאבק של אמת מול שקר
במהלך שיעורו, מציג חה"כ שמחה רוטמן את מאחורי הקלעים של הליכי החקיקה להשבת סמכויות בתי הדין הרבניים, תוך חשיפת הפער בין הטיעונים המשפטיים הרשמיים לבין המניעים האמיתיים שעמדו מאחורי פסק הדין ששלל סמכויות אלו. בדבריו הוא מדגיש את החשיבות ההיסטורית והערכית של חיזוק משפט התורה במדינת ישראל כחלק מתהליך שיבת המשפט העברי למקומו הראוי. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

יסודות התורה והאמונה חזרת עשרת השבטים והשותפות עם הציונות החילונית
בהמשך וכהשלמה לשיעורים הקודמים על משיח בן יוסף וסגולת ישראל בא השיעור הנוכחי. בהמשך להבנה שמשיח בן יוסף הוא מנהיגם של עשרת השבטים עסקנו גם בסוגיית חזרתם לעתיד לבוא. וכמו כן, בהמשך ובדומה לדברינו על משיח בן יוסף גם בדברינו על חזרת עשרת השבטים הבחנו בין העניינים העיקריים לבין הדקדוקים המשניים שבסוגייה. עוד עסקנו בקשיים שהיו בשותפות עם הציונות החילונית, וביארנו את דרכם של רבותינו שהדריכו להשתתף עימהם מתוך הכרעותיהם בסוגיית נקיטת היוזמה המעשית לקידום הגאולה בידינו, ובסוגיות מהות סגולת ישראל והיחס לכופרים מישראל בדורותינו.

מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן השגות רוח הקודש
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ז'
השיעור עומד על הפער שבין השגות החול המפוצלות, המפעילות את כוחות האדם (כמו שכל, רגש ודמיון) בנפרד, לבין השגות הקודש – המאחדות את כלל הכוחות לחוויה רוחנית שלמה שנובעת ממקור אלוקי עליון. לאור הבדל זה מסביר הדובר כי בימי "בין המצרים", האבלות העמוקה על חורבן המקדש היא למעשה על אובדן אותה מדרגת תפיסה רוחנית ואחדותית, שרק מתוך הבנת חסרונה נוכל באמת להצטער ולשאוף לתיקון.

כללי מלאכות האם מותר ליהנות מאיסור שבת בשוגג או במזיד?
הלכה למעשה
האם מותר לנו ליהנות ממאכל שבושל בשבת באיסור? מה הדין אם פתחנו את המקרר בשוגג והדלקנו את האור או המאוורר, והאם יש הבדל בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן? בשיעור זה צולל הרב משה בר ציון לתוך סוגיית "הנאה ממעשה שבת" במסכת חולין (טו ע"א), ומבאר את מחלוקות התנאים (רבי מאיר ורבי יהודה) והראשונים שנפסקו להלכה. במהלך השיעור נלמד: מהו זמן צאת הכוכבים המדויק ומדוע חשיבות תלמוד התורה ברבים משפיעה על קביעת זמני התפילות? ההבדל ההלכתי בדין מעשה שבת בין שוגג למזיד לדעת השולחן ערוך והגר"א. מהן שלוש הגדרות השונות ל"שוגג" בהלכה וכיצד הן מיושמות בחיי היום-יום? מעשה שבת במחלוקת הפוסקים (כמו חימום מרק לח שהצטנן) והאם ספק דרבנן לקולא במעשה שבת?

הלכות שלושת השבועות מדריך הלכתי לתשעת הימים: כל מה שמותר ואסור לעשות
הלכה למעשה
בשיעור זה, הרב משה בר ציון עושה סדר בהלכות תשעת הימים הלכה למעשה, ומסביר את היסוד הרוחני של האבלות על חורבן בית המקדש ואת הגבולות ההלכתיים שבין הרווחה לבין צורך הכרחי. בין הנושאים בשיעור: מהו היסוד של האבלות ואיך הרצון שלנו בונה את ירושלים? מיעוט משא ומתן וקניות (מתי מותר לקנות דירה, רכב או מכשירי חשמל?). הלכות בנייה ושיפוצים בתשעת הימים (קבלן יהודי לעומת נוכרי). דיני בשר ויין בסעודות מצווה ובחיי היום-יום. הלכות כיבוס ובגדים מכובסים (איך מכינים בגדים ללבישה?). הלכות רחיצה ומקלחות במזג האוויר החם בארץ.

מטות מקום היחיד בתוך כלל ישראל
השיעור עוסק במעבר מעבודת הכלל לעבודת הפרט, דרך התבוננות בכוח הדיבור והרגש האישי הבאים לידי ביטוי בהלכות נדרים. בהמשך, מתוך בקשת בני גד וראובן בפרשת מסעי, מודגש כיצד הייחודיות של כל שבט ועדה משתלבת יחד לכדי פסיפס שלם הבונה את אחדות האומה האמיתית.

אורות ישראל ותחייתו השאיפה הפנימית להתעלות
פסקה ל"ב
הנשמה הפנימית והטהורה של האדם הפרטי, של עם ישראל ושל הבריאה כולה, אשר זועקת ומשתוקקת ללא הרף לצאת מהצמצום אל עבר שלמות, גאולה ותיקון. בנוסף, מוסבר כי כל התנועות והמאבקים בעולם נובעים למעשה מאותו רצון עמוק לאחדות, בניגוד לתפיסת המינות השטחית שמבקשת לנתק את הקדושה מתוך החיים הגשמיים.









