ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

החינוך - מבט אל העתיד

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה הבית היהודי חינוך ילדים ותלמידים שיעורים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

כסליו תשס"ט

החינוך - מבט אל העתיד

מתוך מגד ירחים גליון 110 בהוצאת "בית הרב"



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

"להכנסה בענין מחודש מתמיד יאמר בלשון הקודש חנוך "חנוך לנער" וכן ראוי להאמר חנוך הבית ולא חנוכה" מדברי מרן הרב נמצאנו למדים מהו חינוך ולאן על המחנך לשים את פניו?
מרן הרב קוק זצ"ל מדגיש שעניינו של החינוך הוא העתיד. פעמים שאנו עושים פעולות חינוכיות שאין מטרתן בעצמן וזמנן, אלא להכשיר את האדם לקראת העתיד. אף מצות חינוך קטן נועדה להרגיל את הקטן לקיים מצוות לכשיגדול בשנים. ואלה דברי מרן הרב:
"אמנם ערך החינוך הוא, שהוא משפיע על יתר השנים של הגדלות, שהרי אין ידוע לנו עד כמה תגיע פעולתו של החינוך... אלא שכל הרגל טוב מועיל ופועל עליו להכשירו יותר לדרכים טובים... ונמצא שהחינוך הוא כח פועל על יתר הזמנים... ואין פעולת התחלתו בעלת מציאות מלאה בעצמה, אלא שהיא מכינה את ההשפעה אל העתיד".(עולת ראי"ה ח"א, עניני חנוכה, עמ'' תל"ג)
כיצד בונים לנער המתחנך, לעצמנו ולאומה, עתיד נכון? מהן הפעולות שאנו צריכים לעשות בהווה, כדי שהעתיד יהיה ראוי?

מספר פסוקים בספר משלי מעמידים אותנו על התוכן העמוק של החינוך; אליבא דהרב:-
בִּרְבוֹת רְשָׁעִים יִרְבֶּה פָּשַׁע וְצַדִּיקִים בְּמַפַּלְתָּם יִרְאוּ.
יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ.
בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם וְשֹׁמֵר תּוֹרָה אַשְׁרֵהוּ.
בִּדְבָרִים לֹא יִוָּסֶר עָבֶד כִּי יָבִין וְאֵין מַעֲנֶה.
חָזִיתָ אִישׁ אָץ בִּדְבָרָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ.
(פרק כט, טז-כ'')

הפסוקים מעמידים זה מול זה את הבן ואת העבד. "יסר בנך", מול: "בדברים לא יוסר עבד". שתי בחינות לפנינו, בן ועבד. את הבן יש לייסר, ולעבד - לא יעזרו הייסורים.

הבן מסמן את ההמשכיות ואת העתיד. ביחס לבן מופנה המבט אל העתיד, ולא להווה. אין האב מבקש מבנו תפוקה ותועלת. אין הוא מבקש אלא שיהיה בן נאמן לאומה ולמשפחה. כל הפעולות מכוונות לעתיד, ועל כן יש צורך בסבלנות. "איש אץ" לא יצליח בחינוך בניו.
כאשר אב מייסר את בנו נראה הדבר כלפי חוץ כנתק בין האב לבן. אולם, הפסוק מבטיח: "יסר בנך - ויניחך". עם כל הכאב בהווה, היסורים הם נוחים לבן, והם יגרמו לנחת גם לאב. העתיד, סופו של התהליך, הוא: "ויתן מעדנים לנפשך" - הבן יאהב את אביו ויהיה לו קשר עמוק איתו.

הפסוק הבא עוסק גם הוא באותו ענין, אך במבט לאומי.
"באין חזון - יפרע עם". החזון הוא המחשבה על העתיד, על האידיאלים, על הדרך בה צועדים ועל האתגרים אותם רוצים להגשים. החזון הוא אשר מדבק את חלקי העם ונותן לו קיום. באין חזון – הרינו בלא מבט על העתיד, כל אחד צועד לעצמו, והעם נפרע - מתפרק ומתפרד. אובדן החזון גרם לנפילתם של עמים רבים במהלך ההיסטוריה.
גם אם ההווה טוב ומצליח, יש צורך בחזון, ובלעדיו לא יכולה האומה להתקיים.
כשעוסקים בבן ובעם - עוסקים בנצח, בעתיד. למען עתיד גדול ונראה שיש "לשלם מחיר" בהווה. יש להקריב את הנחת בהווה בשביל הנחת שתבוא בעתיד. מי שאיננו מוכן להקריב עבור העתיד, ומעוניין רק בהווה מצליח - יכול להצליח בצורה זמנית, אך "צדיקים במפלתם יראו" - זוהי דרך שעתידה ליפול, ואין לה קיום.

עבד שונה הוא מבן. כשעוסקים בעבד מצפים לתוצאות בהווה, ולא לעתיד גדול ומבטיח. על כן "בדברים לא יִוּוָסר עבד", אין זמן להסברה ולשיחות מוסר. כאן יש צורך בדרך המהירה ביותר המביאה לתוצאות.
"עבדא-בהפקירא ניחא ליה" (גיטין דף יג, א). העבד אינו חפץ באחריות, והוא רוצה רק את ההווה. "אחריות" היא גם לשון "אחר" - מה יהיה אחר כך. העבד איננו מעונין במה שיהיה אחר כך. גם אם יבין את מה שאומרים לו - "ואין מענה", אין בכך תוצאות מעשיות ומיידיות.
הפסוקים חוזרים לעסוק בבן ובאומה. "חזית איש אץ בדבריו" - מי שממהר ואין לו סבלנות - "תקוה לכסיל ממנו" - העתיד שהוא התקוה לא יכול להבטיחו כי אם כסיל.

הפסוקים מעמידים זה מול זה את הבן מול העבד, כשתי תפיסות חינוכיות מנוגדות.
כל אדם צריך לשאול את עצמו, במעגלים שונים של חייו, במה הוא עוסק: בבן או בעבד?
האם אדם מתייחס לעצמו כבן או כעבד. אם הוא בן, הרי שמבטו מופנה אל העתיד, והוא מוכן לסבול יסורים וקשיים בהווה כדי שבעתיד יהיה בדרך נכונה. אדם מחנך את עצמו והוא מצוי בתהליך. אין רואים תוצאות ביום אחד, אך הוא הולך בדרך שהציב לעצמו, והוא מוכן להקריב בשביל היעד.
כך גם בחינוך בניו. המתייחס לבניו כבנים, מבין כי הוא בונה את עתידם, והוא מוכן לייסר אותם בהווה כדי לבנות להם עתיד נכון. המחשבה על העתיד מניעה את האב להקריב את הנחת המדומה בהווה, למען נחת אמיתית בעתיד.
כך הדבר גם בתפיסה הלאומית. אנו צועדים לקראת עתיד גדול, ועל כן אנו מוכנים לקבל ייסורים בהווה. שכן כדי לבנות את הנצח יש להקריב בהווה.
אמנם, איננו בוחרים בקשיים וביסורים, אך כאשר הם מגיעים אלינו, אנו מבינים כי
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il