למשבר הכלכלי הנוכחי שפוקד את העולם ישנן השלכות והשפעות רבות. גם לא מעט תגליות נבעו מהאירוע העגום הזה. אחת התגליות המטרידות ביותר היא ההונאה במיליוני דולרים שנחשפה כעת. מבחינה היסטורית כבר הוכח שבכל משבר כלכלי גדול נחשפת גם הונאה גדולה.
כל זמן שהכול עולה וגדל על הנייר, יש הרבה מקום למעשי מרמה שאינם נחשפים בקלות. אך כאשר הבועה מתפוצצת והנפילה באה, מעשי ההונאה האלה נעשים ברורים ונחשפים לציבור. במובן הזה הירידות בבורסות ובשוקי העולם דומות לשפל במועדי הים שמגלה את הפסולת של האוקיינוס כשהמים שפעם כיסו אותה נסוגים. לרוע המזל, ברבות ממזימות ההונאה שנחשפות כעת מעורבים אנשים בעלי חשיבות בקהילה היהודית. זאת דוגמה עצובה לכך שהעושר יכול להשחית אפילו את האנשים הנדיבים ביותר. זאת הגשמה של דברי משה רבנו שכאשר יהודים מסוימים מתעשרים ומשמינים הם גם בועטים במגבלות המוסריות שלהם והופכים לאסירים של הדחף הבלתי נשלט כמעט שלהם לצבור עושר.
שלמה המלך אמר ששני הניסיונות הגדולים בחיים הם עוני ועושר. שניהם מעמידים במבחן את אמונתו של האדם ושולטים בחייו. אבל שני המצבים הם מצבים יחסיים, לא מוחלטים. אדם שחי בחברה שבה כל האנשים שהוא מכיר אינם עשירים, הוא לא ירגיש עני גם אם חסרים לו מותרות וכסף עודף. בחברה כזאת מישהו שיש לו חליפה נוספת או חולצה מיותרת נחשב עשיר.
שלמה המלך הזהיר שהסכנה בעוני היא שאדם יתפתה לגנוב. אדם עשיר שמרגיש שהוא עני, שנחוש בדעתו לרדוף אחרי "העוד" הוא עני, ולפיכך אצל אדם כזה הפיתוי לגנוב איננו פוחת.
השולחן-ערוך והתלמוד פורשים בפנינו את הפיתויים הגדולים שטמונים בניסיון להרוויח הרבה כסף. התורה לא משאירה מקום לרמאות או להונאה בעולם המסחר. מטרות נאצלות כמו מתן צדקה אינן מצדיקות שימוש באמצעים שקריים ובלתי מוסריים להשגת כסף. כולנו מתפתים לעושר ולהצעות להשיג תשואות לא מציאותיות להשקעות שלנו. אדם צריך תמיד להיזהר מאלה שמבטיחים תשואות גדולות בסיכון מועט. בעולם האמיתי הפנטזיות האלה אינן קיימות.
מדהים בעיניי שאנשי עסקים חכמים ומצליחים ומומחי כלכלה לכאורה נופלים בפח של מזימות והצעות בלתי אפשריות כאלה. רק הדחף להשיג "עוד" בכל מחיר מאפשר לנו להסתנוור מחמדנות ולאבד את התבונה ואת חוש המידה בעניינים כאלה.
כמעט כל הרבנים שאני מכיר, ואני כולל את עצמי בתוכם, בענווה, יכולים להעיד שמתוך השאלות ההלכתיות הרבות שאנשים שואלים אותם, רק מעטות מאוד עוסקות בענייני עסקים או כסף. כמעט ברור מאליו שהחלק הזה בהלכה לא נוגע להתנהגות שלנו ולימינו.
דרוש משבר כללי גדול, כמו זה שאנחנו חווים עכשיו, כדי שנבין עד כמה הערכים האלה וההלכות בתחום הכספי קריטיות ורלוונטיות לחיינו. אם אדם איננו זוכר את ערכי התורה האלה כל הזמן, הפיתוי להשיג "עוד" תמיד יכריע אותו.
אינני מתיימר לשפוט אנשים אחרים, בייחוד כעת, לאחר שהושפלו בפומבי. אני זוכר היטב את הפיתויים שהוצעו למשקיע מצליח לכאורה או לקבלן, כאשר אנשים שרצו "עוד" באו וזרקו בפניו סכומי כסף גדולים ודרשו תשואה לא סבירה לכספם. קשה לסרב לקבל כסף שנזרק לעברך, בייחוד כשאותו אדם מסכן את כספם של אנשים אחרים. רק חוש מוסרי חזק ויושר אמיתי יכולים לעמוד בפני לחצים כאלה.
התלמוד אומר לנו שלא העכבר גנב אלא החור שמאפשר לעכבר להיכנס. אלה שזורקים את כספם לעבר אחרים כדי להשיג תמיד את ה"עוד" המרבי שותפים להונאה ולאסון שהיא מולידה בסופו של דבר. ההרעה בכלכלה העולמית תחשוף לפחות חלק גדול מן ההונאה שיש בה, לפחות עד שהגלגל יחזור לקדמותו והחמדנות ל"עוד" תזין את הסדרה הבאה של מעשי ההונאה.
כל זמן שהכול עולה וגדל על הנייר, יש הרבה מקום למעשי מרמה שאינם נחשפים בקלות. אך כאשר הבועה מתפוצצת והנפילה באה, מעשי ההונאה האלה נעשים ברורים ונחשפים לציבור. במובן הזה הירידות בבורסות ובשוקי העולם דומות לשפל במועדי הים שמגלה את הפסולת של האוקיינוס כשהמים שפעם כיסו אותה נסוגים. לרוע המזל, ברבות ממזימות ההונאה שנחשפות כעת מעורבים אנשים בעלי חשיבות בקהילה היהודית. זאת דוגמה עצובה לכך שהעושר יכול להשחית אפילו את האנשים הנדיבים ביותר. זאת הגשמה של דברי משה רבנו שכאשר יהודים מסוימים מתעשרים ומשמינים הם גם בועטים במגבלות המוסריות שלהם והופכים לאסירים של הדחף הבלתי נשלט כמעט שלהם לצבור עושר.
שלמה המלך אמר ששני הניסיונות הגדולים בחיים הם עוני ועושר. שניהם מעמידים במבחן את אמונתו של האדם ושולטים בחייו. אבל שני המצבים הם מצבים יחסיים, לא מוחלטים. אדם שחי בחברה שבה כל האנשים שהוא מכיר אינם עשירים, הוא לא ירגיש עני גם אם חסרים לו מותרות וכסף עודף. בחברה כזאת מישהו שיש לו חליפה נוספת או חולצה מיותרת נחשב עשיר.
שלמה המלך הזהיר שהסכנה בעוני היא שאדם יתפתה לגנוב. אדם עשיר שמרגיש שהוא עני, שנחוש בדעתו לרדוף אחרי "העוד" הוא עני, ולפיכך אצל אדם כזה הפיתוי לגנוב איננו פוחת.
השולחן-ערוך והתלמוד פורשים בפנינו את הפיתויים הגדולים שטמונים בניסיון להרוויח הרבה כסף. התורה לא משאירה מקום לרמאות או להונאה בעולם המסחר. מטרות נאצלות כמו מתן צדקה אינן מצדיקות שימוש באמצעים שקריים ובלתי מוסריים להשגת כסף. כולנו מתפתים לעושר ולהצעות להשיג תשואות לא מציאותיות להשקעות שלנו. אדם צריך תמיד להיזהר מאלה שמבטיחים תשואות גדולות בסיכון מועט. בעולם האמיתי הפנטזיות האלה אינן קיימות.
מדהים בעיניי שאנשי עסקים חכמים ומצליחים ומומחי כלכלה לכאורה נופלים בפח של מזימות והצעות בלתי אפשריות כאלה. רק הדחף להשיג "עוד" בכל מחיר מאפשר לנו להסתנוור מחמדנות ולאבד את התבונה ואת חוש המידה בעניינים כאלה.
כמעט כל הרבנים שאני מכיר, ואני כולל את עצמי בתוכם, בענווה, יכולים להעיד שמתוך השאלות ההלכתיות הרבות שאנשים שואלים אותם, רק מעטות מאוד עוסקות בענייני עסקים או כסף. כמעט ברור מאליו שהחלק הזה בהלכה לא נוגע להתנהגות שלנו ולימינו.
דרוש משבר כללי גדול, כמו זה שאנחנו חווים עכשיו, כדי שנבין עד כמה הערכים האלה וההלכות בתחום הכספי קריטיות ורלוונטיות לחיינו. אם אדם איננו זוכר את ערכי התורה האלה כל הזמן, הפיתוי להשיג "עוד" תמיד יכריע אותו.
אינני מתיימר לשפוט אנשים אחרים, בייחוד כעת, לאחר שהושפלו בפומבי. אני זוכר היטב את הפיתויים שהוצעו למשקיע מצליח לכאורה או לקבלן, כאשר אנשים שרצו "עוד" באו וזרקו בפניו סכומי כסף גדולים ודרשו תשואה לא סבירה לכספם. קשה לסרב לקבל כסף שנזרק לעברך, בייחוד כשאותו אדם מסכן את כספם של אנשים אחרים. רק חוש מוסרי חזק ויושר אמיתי יכולים לעמוד בפני לחצים כאלה.
התלמוד אומר לנו שלא העכבר גנב אלא החור שמאפשר לעכבר להיכנס. אלה שזורקים את כספם לעבר אחרים כדי להשיג תמיד את ה"עוד" המרבי שותפים להונאה ולאסון שהיא מולידה בסופו של דבר. ההרעה בכלכלה העולמית תחשוף לפחות חלק גדול מן ההונאה שיש בה, לפחות עד שהגלגל יחזור לקדמותו והחמדנות ל"עוד" תזין את הסדרה הבאה של מעשי ההונאה.
