רציתי לשאול את הרב בנוגע לעניין שמטריד אותי כבר זמן מה. לאחרונה, בעקבות החילון הרב בארץ, התחזק אצלנו הדיבור על חשיבות שמירת השבת במדינה. למרות כל זאת, קצת קשה לי עם כל העניין, מכיוון שבסך הכול האנשים ששומרים על המצוות והולכים בדרך התורה הם מיעוט במדינה (יחסית), ולמרות זאת הם כופים את דעתם על הרוב. אם בסופו של דבר רוב המדינה רוצה תחבורה ציבורית בשבת, למה שאנחנו נכפה את דעתנו על הרוב?

איננו כופים דבר על אף אחד. אין בכך תועלת, אלא רק נזק. זה יוצר ריאקציות. אך אנו מדינה יהודית, וגם הציבור החילוני ברובו הגדול הסכים מרצונו לשמור על צביון ציבורי מסוים של יהדות מינימלית, כגון השבת הציבורית, הכשרות הציבורית והנישואין (זהו הסטטוס קוו הידוע, אלא שלצערנו מכרסמים בו כל הזמן). איננו כופים על אדם פרטי לשמור שבת, לאכול כשר או לחיות עם אישה שהוא חפץ בה. מסחר ותעשייה שהם פומביים, וכן תחבורה ציבורית, היה מוסכם עד לאחרונה על הכול שהם סגורים בשבת. לאחרונה יש מגמה של שוליים להכריז מלחמה על הפרהסיה הציבורית היהודית של המדינה, והם מניפים סיסמאות דמגוגיות על כפייה, הדתה ומדינת הלכה כביכול. עובדה שגם אתה בשאלתך יצאת מנקודת הנחה שכאילו יש כפייה דתית. ולא היא, אדרבה, אם העירייה או המדינה מממנות חילול שבת על חשבון משלם המיסים - הן כופות עליי ועליך לחלל שבת על חשבוננו. יש כאן כפייה אנטי דתית.