שאל את הרב

  • הלכה
  • תכלת

פתיל תכלת שחלקו היה לבן ונחתך

undefined

הרב שמואל אריאל

ה תשרי תשע"ז
שאלה
שלום הרב! רציתי לקשור לעצמי ציצית תכלת כשיטת הראב"ד, אך על מנת לחסוך בעלויות השתמשתי בחוט רמב"ם שחתכתי לו את חלקו הלבן. אבל בגדיל אחד שכחתי לעשות זאת לפני הקשירה. האם אפשר לומר שבגלל שהיה כבר חוט שלם משני צדדי הגדיל כשיעור 4 אצבעות הלבן הוא כבטל? או לומר שהלבן הוא "כעומד להחתך"? או להסתמך על כך שרובו המוחלט של החוט היה תכלת? וגם אם לא, איני זוכר איזה מהגדילים הוא אותו גדיל ’בעייתי’, זה משנה? אני צריך לפרום את כל הגדילים ולעשותם מחדש? תודה מראש, שנה טובה וכוח"ט!
תשובה
שלום וברכה! נראה שבאופן זה התכלת פסולה, דהיינו שאין מקיימים בציצית זו את מצוות תכלת, אלא דינה הוא רק כמו ציצית של לבן. ומכיוון שאין ידוע איזה גדיל הוא הבעייתי, צריך להתיר את כל הגדילים ולקשור אותם מחדש. נקודה נוספת: מדבריך נראה שעשית את הגדילים רק באורך של ארבע אצבעות. לענ"ד קשה לסמוך על זה, ויש לעשות את הגדילים בשיעור מלא של י"ב אצבעות. אם אתה מתכוון לעשות כך, תוכל לנצל לשם כך גם את הפתילים הקיימים, לאחר שתתיר אותם - לקשור היטב כמה פתילים זה לזה כך שיווצר פתיל ארוך שיש בו שיעור מלא, ולהשתמש בו. הרחבה ומקורות: חיפשתי הרבה ולא מצאתי מקור שיש בו התייחסות ישירה לשאלה זו, מה דינו של פתיל שיש בו תכלת בשיעור הנצרך לציצית אבל המשך הפתיל הוא לבן. אך מסתבר שפתיל כזה הוא פסול לדעת הראב"ד, דהיינו שאין מקיימים בו מצוות תכלת. על פי דעת הראב"ד, כאשר נאמר בתורה "פתיל תכלת", הכוונה היא שאחד מחוטי הציצית יהיה כולו תכלת, ואם כן, כאשר חלק מן הפתיל הוא לבן כבר אין זה "פתיל תכלת" ואין מקיימים בו את המצווה. למרות שזה מעבר לשיעור המינימלי, עדיין זה חלק מן החוט, ואם כך החוט אינו "פתיל תכלת". (ואם תאמר שהחלק שמעבר לשיעור נחשב כחוט בפני עצמו ולא כחלק מפתיל התכלת, יוצא שבציצית מחובר חוט מיותר, וגם זה פוסל את הציצית - עיין שולחן ערוך י"א, יב.) כך עולה מהשוואה לכמה דינים מקבילים, שבהם רואים שכאשר יש פסול בחפץ של מצוה, הרי גם אם הפסול הוא מעבר לשיעור המינימלי הנצרך, החפץ כולו פסול, ולא אומרים שרק השיעור הוא הנחשב לצורך המצוה ומה שמעבר לו נחשב כאילו אינו ואינו פוסל. [דוגמאות לדינים כאלה: א. שופר שיש בו נקב מעבר לשיעורו (עיין שו"ע תקפ"ו, ז, ומשנ"ב שם כ"ח - בעניין זה אין זה פוסל בדיעבד, משום שישנה מחלוקת לגבי עצם השאלה האם נקב פוסל; אך רואים שבעיקרון אם זה פוסל, זה פוסל גם מעבר לשיעור). ב. תקיעה שאירע בה פסול לאחר שכבר היה שיעור תקיעה בכשרות (שו"ע תקפ"ז, ג, ומשנ"ב שם י"ד, ט"ו).] כמובן, אם היית חותך את החלק הלבן לפני קשירת הציצית, זה היה כשר, כיוון שלאחר החיתוך זה פתיל שכולו תכלת. אך כאשר קשרת את הציצית ואחרי כן חתכת, נמצא שבשעת הקשירה החוט הזה היה פסול לתכלת, ולכן זה פסול גם לאחר החיתוך, מצד "תעשה ולא מן העשוי בפסול". מכיוון שאינך יודע איזה גדיל הוא הבעייתי, נראה שצריך להתיר את כולם. לא שייך כאן לומר שהגדיל הפסול בטל ברוב הגדילים שהם כשרים, שהרי כל עוד אחד מן הגדילים הוא פסול, הציצית כולה פסולה. ועוד, שיש כאן בעיה של "דבר שבמניין" שאינו בטל (עיין הגהות ר' עקיבא איגר לשו"ע י"א, א; ובפרט לגבי חוט של תכלת מסתבר שזה דבר שבמניין). מלבד זאת יש להעיר: מדבריך נראה שעשית את הציצית באורך של ארבע אצבעות בלבד. אכן יש דעות כאלה בראשונים, אולם בפסיקה הדבר אינו פשוט כלל: בשולחן ערוך (י"א, ד; י"ב, א) עולה שהדעה העיקרית היא שיש לעשות את הציצית באורך של י"ב אצבעות. בביאור הלכה (י"א, ד, ד"ה "יותר ארוך") מיקל לעשות ציצית של ארבע אצבעות רק בדלית ברירה וכשאין אפשרות להשיג חוטים ארוכים, וגם במקרה כזה הוא כותב שאין לברך על ציצית כזו. וכך משמע גם מדברי הגר"ע יוסף (הליכות עולם חלק א', עמ' ז). אם אכן תחליט לעשות כעת ציציות בשיעור של י"ב גודלים, תוכל להשתמש לשם כך גם בפתילי התכלת הקצרים שיש לך עכשיו - ניתן לקשור כמה חוטים זה לזה וכך ליצור פתיל ארוך, בתנאי שהקשירה היא חזקה ומתקיימת (משנ"ב י"ב, ז).
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il