שלום לכבוד הרב! אני נכד לעולי הודו מקהילת "בני ישראל" (לא קוצ’ינים ולא בני מנשה). אין לנו ספר הלכה שעל פיו אנו פוסקים הלכה, וגם אנו מידי פעם פוסקים לפי אשכנזים, לפעמים כספרדים ולפעמים כתימנים. עד כה נהגו עפ"י המסורת, אך עם הזמן עולות שאלות בהלכה שעד כה לא חשבנו לבדוק או בכדי לדעת כיצד לנהוג במקרים שונים, ולכן אין לנו איך לבדוק את ההלכה כי אין אנו יודעים לפי מי אנו פוסקים. ברצוני לשאול שתי שאלות: א. האם הרב יודע מה המקור לפסיקת ההלכה אצל עולי הודו מקהילת בני ישראל? ב. האם הרב יודע כיצד עלינו לפסוק כעת במקרים בו המסורת סותרת את ההלכה? תודה.

שלום קהילת "בני ישראל" התנהלה במשך השנים ללא מנהיגות רוחנית מסודרת (אתר ויקישיבה, כחלק מפרויקט של אתר ישיבה) יהודים מעיראק החלו להגיע להודו כבר בסוף המאה הי"ח. בתחילת המאה ה-19 נמלטו יהודים עשירים רבים מעיראק, הידועות הן המשפחות ששון, יהודה, גבאי ועזרא. יהודים אלו עזבו את הערים בגדד ובצרה בגלל רדיפת היהודים בהן ועברו להתגורר בעיקר בערים מומבאי, וכלכותה. בעקבות כך התקבלה הפסיקה והמנהגים של יהודי עירק בקרב קהילת בני ישראל. ועל כן יש להם לנהוג כמנהג יוצאי עירק. כאשר המוסרת שלהם סותרת את ההלכה יש לפסוק על פי ההלכה. כך יש לעשות בכל קהילת ועדה מישראל. שכן ברור לכל שההלכה קודמת לכל והיא המחייבת. כאשר מנהג סותר להלכה הוא מנהג של טעות! אלא שבמקום שההלכה רופפת, כלומר לא ידועה הכרעה ברורה ויש מחלוקת הפוסקים וכו’, הולכים אחרי המנהג, ועל זה אמרו מנהג עוקר הלכה. (מחזור ויטרי סי’ רכז). וכן מפורש במגן אברהם (סי’ תרצ ס”ק כב) שאין ללכת אחרי המנהג אלא אם הוא מנהג ותיקין שידוע שמקורו בגדולי הפוסקים שקיבלו כך איש מפי איש, אבל אם לא ידוע מקורו ובהלכה נראה אחרת, הוא ודאי טעות. יום טוב