שלום הרב, רציתי לשאול האם מותר לצאת בזמן קריאת התורה בשבת לצורך לימוד תורה ביישוב הדעת בחוץ? ראיתי שהרב עובדיה התיר ללמוד בזמן קריאת התורה שניים מקרא ואחד תרגום, ואני חושב שראיתי שיש מתירים ללמוד גם דברים אחרים בתורה בזמן קריאת התורה, כמו שמסופר על רב ששת שהיה מחזיר את פניו ולומד בשעת קריאת התורה, והיה אומר "אנן בדידן ואינהו בדידהו": כלומר, כשם שהם עוסקים בתורה, כך אני עוסק בתורה. הבעיה היא שאני לומד יותר בישוב הדעת מחוץ לבית הכנסת כי שם יש ממש שקט, ובבית כנסת קשה ללמוד תורה כאשר שומעים ברקע את הקריאה בתורה. השאלה היא האם מותר בכלל לצאת לצורך לימוד תורה בישוב הדעת? כמובן שאני יוצא לפני שפתחו את הספר תורה או בין גברא לגברא. הדברים שאני לומד בחוץ זה או שניים מקרא ואחד תרגום, או חומש בראשית/ספר שופטים בעיון. במידה ואסור לצאת אז האם יהיה מותר לי לשים אטמי אוזניים בתוך בית הכנסת בזמן הקריאה בתורה וללמוד דברים אחרים בתורה או שניים מקרא? תודה רבה!

לשואל, שלום וברכה! בשולחן ערוך (סי' קמו ס"ב) הביא דעות שונות בעניין זה, ושיש מתירים לקרוא שמו"ת תוך כדי הקריאה, אולם הסיק "והנכון שבכל הפרשיות ראוי למדקדק בדבריו לכוין דעתו ולשומעם מפי הקורא". מלשון זו ניתן להבין שזוהי המלצה גרידא, ומצד הדין מותר לעשות כן. ברם, המשנה ברורה (ס"ק יא) מבאר שגם לדעה זו ההיתר הוא רק ללמוד שמו"ת ולא ללמוד דבר אחר, מפני שבלימוד שמו"ת, גם אם אינך צמוד לפסוק שקוראים כעת, הרי לפחות אתה עוסק באותו עניין (אמנם בילקוט יוסף, סי' קמו הערה ב בסופה, כתב מסברתו שלדעה המתירה ההיתר הוא גם ללימוד נושאים אחרים). כל זאת לגבי מי שנשאר בביכ"נ ומאזין לקריאה, ולו גם באופן חלקי. לעומת זאת היציאה מבית הכנסת אסורה, אפילו אם תהיה לפני הקריאה. וראה לשון התשב"ץ (ח"ג סי' צח): "וענין יציאת בחורי חמד בשעת ס"ת, וכמעט שאני אומר שעליהם נאמר 'ועוזבי ה' יכלו'... ואף על פי שהתלמוד (ברכות ח ע"א) לא אסר אלא באמצע הפסוק והתירו בין גברא לגברא... זה כשאירע הדבר באקראי בעלמא, אבל כשעושין זה תדיר נראה פירוק עול תורה" (והובא בבה"ל סי' קמו ס"א ד"ה אבל). אמנם אפשר להבין מדבריו שמדובר על יציאה שלא לצורך, אבל המשנה ברורה (שם סק"ג) כתב על ההיתר לצאת בין גברא לגברא שאינו אלא לצורך גדול, ואם כן משמע שעל כך כתב בביאור הלכה שאפילו לצורך גדול אין לצאת בקביעות. גם הנחת אטמי אוזניים, יש בה בזיון קריאת התורה, בבחינת "מסיר אזנו משמוע תורה, גם תפילתו תועבה" (משלי כח, ט). הרצון ללמוד באותה שעה אינו מתיר מעשה אקטיבי שיש בו ביזוי התורה באטימת האוזניים משמיעתה. אני מבין את תחושת בזבוז הזמן בקריאת התורה, שלכאורה יש בה חזרה על דברים שאנו יודעים בלי שמתחדשת לנו הבנה בהם. אולם הדרך לפתור זאת איננה בפרישה מהציבור ומקריאת התורה הציבורית. יש להבין שקריאת התורה הציבורית אינה נבחנת רק באיכות ההבנה והלימוד באותה שעה, אלא היא כעין שיחזור של מעמד הר סיני. לכן אני מציע שתנצל את זמן הקריאה בהקשבה עמוקה לפסוקים, במאמץ להיכנס לאווירת הפסוקים, ובהתכוונות לקיים את תוכנם. באופן כזה, גם אם מבחינה אינטלקטואלית לא יתווסף לך ידע, שמיעת הפסוקים תהיה כטל מאת ה'. ואם זה קשה לך מדי, אפשר גם לעיין מדי פעם בהערה פרשנית קצרה של מפרש שאינך מכיר, כמו הספורנו למשל, וזה יוסיף לך גם תוכן לימודי מעשיר. בהצלחה!