שלום, אני ספרנית במכללה. יש לנו פינת אבדות של מטענים, אזניות, תכשיטים ועוד, שנשכחו בספרייה. חלקם עומדים ללא דורש חודשים רבים. האם מותר לתת בהשאלה מטען, לסטודנט הזקוק להטענה? כמה זמן יש לשמור את האבדות? תודה

שלום וברכה! נחלק את התשובה לשניים- ראשית איך להתנהל מכאן ולהבא, ושנית מה לעשות עם מה שכבר נמצא אצליכם. מכאן ולהבא יש לכתוב שלט בכניסה לספריה או בלוח המודעות של הספרייה, שכל מי שנכנס לספריה יודע שכל חפץ שישכח שם, לאחר חודש יעבור לרשות מנהלי/מפעילי הספרייה, והם יוכלו לעשות איתו מה שהם רוצים. (עפ"י אגרות משה ח"ב חו"מ מה') לאחר ששלט כזה נתלה, תוכלו לאחר חודש לעשות עם האבדות מה שברצונכם- לתת במתנה למי שרוצים, להשאיל למי שצריך, למכור, וכד'. אבל את האבדות שכבר נמצאו, מכיוון שהתחייבתם בהשבתן, אינכם יכולים להפקירן. אבל מצד שני, מכיוון שלא מדובר בחפצים נדירים או בעלי ערך אישי, אלא בכאלה שניתן להשיג בקלות, אינכם חייבים לשמור עליהן כ"כ הרבה זמן. לכן אבדות שעבר זמן סביר מזמן המצאן, והמאבד היה יכול לבוא ולקחתן (כגון שעבר חודש), ניתן לקחת אותן ולהתחייב להשיב את הערך שלהן כשיבוא המאבד לבקשן. כלומר, צריך להעריך את המחיר של כל חפץ, כפי שהוא שווה עכשיו (ולא כפי שעולה חדש), ואז ניתן לתת אותו למי שרוצה. אותו אדם שלוקח את החפץ, יכתוב לעצמו בפנקס שהוא חייב לשלם את המחיר המדובר כשיבוא המאבד לבקש את אבדתו. (עפ"י האגרות משה שם) לגבי הערכת המחיר, אם מדובר בדברים שמחירם מפורסם, את יכולה בעצמך להעריך, אבל בדברים שמחירם יותר מורכב, יש להעמיד שלשה אנשים שמבינים במחירים, והם ישומו את מחיר החפץ. (עפ"י האגרות משה) לגבי שימוש במטענים שכעת נמצאים אצלכם- נראה לענ"ד שאם מדובר בשימוש שאינו קבוע (מדי פעם משאילים למישהו), ובתוך הספרייה, כך שגם אם המשתמש שוכח להחזיר, זה נמצא באחריות הספרנית, הרי זה מותר. אמנם נראה שמכיוון שיש מקום גם לאסור זאת, עדיף להימנע ולהשאיל רק במקום שיש ממש צורך. מקורות נוספים: לגבי האבדות שנמצאו לפני שתלו מודעה, הדין הבסיסי הוא שהמוצא ישמור עליהן עד שיבוא המאבד, או עד שיבוא אליהו- עפ"י שו"ע חו"מ רסז' סעיף טו'. אבל באבדות שלמאבד לא אכפת מהחפץ עצמו, ואין לו בעיה לקבל חפץ אחר כזה במקום, יש מחלוקת ראשונים אם מותר לשומם ולהשתמש בהם, או שמותר לעשות זאת רק בחפץ של מצווה. הגמרא בב"מ כט: אומרת שהמוצא תפילין יכול לשום את דמיהם ולהשתמש בהם. בשו"ע חו"מ רסז' סעיף כא' פסק דין זה, וכתב שהטעם הוא משום שהתפילין מצויות לקנות בכל שעה. לפי"ז, כל אבדה שניתן בקלות להשיג כמותה, ניתן לשום ולהשתמש. אבל הרמב"ם כתב על דין זה, שהטעם הוא גם משום שהן עשויות למצוותן. לשיטתו הדין הזה נאמר רק בחפצי מצווה ולא בכל דבר. אבל נראה שהאחרונים הכריעו שניתן לשום גם בחפצים שאינם של מצווה (חתם סופר ועוד), ולכן בנידון שלנו מותר לשום ולהשתמש. לגבי השאלת המטענים- הפשטות היא שאסור להשתמש באבדה לצורך המוצא או לצורך מישהו אחר (ב"מ כט:). אבל בתחילת הלכות גזילה (חו"מ שנט',א') כתוב שדבר שאין מי שמקפיד עליו מותר לקחת. מטענים להבנתי הינם דברים שאנשים לא מקפידים עליהם, ונותנים לאחרים להשתמש בהם גם אם אינם מכירים אותם. מכיוון שכך, עפ"י הדין האמור לעיל מותר להשתמש בהם שימוש מועט שאין מי שמקפיד עליו. אמנם, יש מקום לחלק בין שימוש בחפץ של פלוני שלא בפניו, לשימוש באבדה של פלוני. אבל מסברא נראה לי יותר שהדין שווה, וכן נראה לי שעולה מפשטות דברי שו"ע הרב בחו"מ תחילת הלכות אבדה. בברכה, הרב ניר סיני