מדוע לא ראוי לשמוע שירים בלועזית?

שלום וברכה, עניין השירה רגיש ועמוק הוא, באופן כללי נוכל לומר שאין איסור הלכתי בשמיעת שירים לועזיים שאין בהם קלות ראש וניבול פה. אולם יש לדעת שכל שירה וניגון המגיעים מתרבות כזו או אחרת - יש לה אומר מיוחד, אינה דומה שירה רגועה לשירה רועשת, שירה מלאת שמחה לשירה המשדרת עצבות. ודאי ששירה שמשדרת ערכיות משפיעה על האדם לטובה, ולעומת זאת, שירה שעניינה הוא פריצת גבולות ורדידות גורמת לאדם להתנהג בהתאם. עולם השירה והניגון נובעים ממקום מאד פנימי של הנפש, ויש להם השפעה גדולה על השומעים אותם. ניתן להמליץ ע"כ את דברי חז"ל (מגילה יד.): שרק ארץ ישראל הוכשרה לשירה ולא הוכשרו כל ארצות לומר שירה, היינו שארץ ישראל שהיא מקום השראת השכינה, ממנה השירה צריכה לנבוע. דוקא במקום המקדש, המקודש לנו מכל וכל, שירת הלויים תופסת מקום מרכזי. בעל התניא כתב בספרו (פרק נ') שגילוי עז של אהבה בא לידי ביטוי במקדש דוקא בשירת הלויים, "עבודת הלויים היתה להרים קול רינה ותודה בשירה וזמרה בניגון ונעימה... שהיא בחינת אהבה עזה זו כשלהבת היוצא מן הבזק", ומאידך חז"ל מגלים לנו במדרש (במדבר רבה י ד): "בשעה שנשא שלמה בת פרעה הכניסה לו אלף מיני זמר, ואמרה לו כך עושים לע"ז פלונית וכך עושים לע"ז פלונית", ובאותה שעה - לא היה ניתן לעבוד את עבודת בית המקדש. ולכאורה הדבר תמוה, מה הקשר בין שירה של ע"ז להפסקת עבודת הקרבנות, אלא שמבואר בגמרא (ערכין יא.) שליווי עבודת הקורבנות במקדש מצריך שירה, "א"ר יוחנן... איזהו עבודה שצריכה עבודה הוי אומר זו שירה". היינו שהשירה היא עבודה פנימית שיש לה כח רב להשפיע באופן גלוי וסמוי על עבודות המקדש החשובות, ובמקום זה אין די שהשירה תגיע מכל יהודי, אלא היא צריכה להגיע דוקא מהלויים, השבט שנתקדש קודש קודשים (כלשון הרמב"ם). כתב החיד"א בלשון מליצה (ציפורן שמיר ז', ק"י) שאדם השומע קול שיר שאינו של קדושה, אוזנו ששמעה תירש"ע, והדבר חלילה עלול להביא לדבר עבירה. הטעם לכך שהשירה משפיעה על האדם היא, משום שהיא יוצרת חיבור בין השומע למשמיע ע"י התוכן שבה, ומעוררת בו רגשות שהיא טומנת בתוכה, "עיקר התחברות שני דברים היא ע"י ניגון" (ליקו"מ רל"ז). בהקדמה לדיואן "נעימות שיר" של אחינו התימנים מובא בזה"ל: "...אבותינו הקדושים כל שירתם היתה בקדושה ובטהרה, ואף בנעימת השיר הקפידו מאד על אף שהתגוררו בין שכניהם הערבים הפראים, מעולם לא העלו על דעתם לקחת מזמרתם, ובשיריהם ונגינותם מאסו, כי ידעו שפלותם ומיעוט ערכם, תפארת גוים עברה. אין ערוך להם לעם הקודש הנבחר, אלא שומרים משמרת אבותם, הניגונים המקובלים בידיהם מימי קדם, המשפיעים על המשורר וקהל שומעיו רוח טהרה ורוממות הנפש...". רואים אנו אמירות קשות על שירה המגיעה מתרבויות זרות, וכבר כתב מרן הרב קוק זצ"ל (אגרות הראיה א' צ"ז) על תרבות המערב המצויה כיום ביתר שאת: "רוח פראות של כוש, השתקעות בבהמיות, רוחפת היום על תרבות המערב, וזה תכלית הבנת קללת נוח". שירה שמעוררת באדם שמחה ורגשי קודש לעשות יותר טוב ולהוסיף בעבודת ה' היא בעצם שירת הנשמה של כל יהודי ויהודי, "הנשמה שרויה תמיד תוך שירת זמרת נגינת נועם קודש, צמאה ומתענגת יחד" (אורות הקודש א' קפ"א). לכן אף שאין איסור בשמיעת שירים לועזיים שתוכנם אינו שלילי, ודאי שלכתחילה יש להעדיף שירים של אחינו בית ישראל, עם תוכן חיובי, מוסרי, הנובע ממקור כשר וטהור, המחובר לתוכן ערכי ומעצים את האדם ללכת בדרכים טובות. "שירו לנו משיר ציון" (תהילים קל"ז), בברכה נאמנה,