ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שאל את הרב תורה, מחשבה ומוסר יסודות האמונה

האם אני באמת אחראית על הנשמה?

70
שאלה
שלום רב, לפעמים עולה בי מחשבה שמטרידה אותי ואיני אוהבת לחשוב כך. אני בחורה מאמינה, מסורתית כמה שיכולה, בעל בטחון בשם (אך עדיין לא באופן מלא לצערי). המחשבה שמטרידה אותי היא: מדוע אני בשר ודם כל כך צריכה לדאוג לנשמה- שהיא בעצם אך ורק של בורא עולם? למה שבאמת יהיה לי אכפת מה קורה איתה אחרי העולם הזה? אם אלוקים רוצה שהנשמה הזאת תסבול בגלל חטאים, אז שתסבול. זה שלו, היא חלק ממנו, היא לא קשורה אליי. אני יודעת שזאת חשיבה מוטעת, אך לא מצליחה להוציא זאת מהראש. בבקשה, תעזור לי עם תשובה שתניח את הדעת והנשמה שלי! בכבוד רב, ??
תשובה
בס"ד שלום לך. מאוד שמחתי לראות את הרצון שלך להבין וללמוד, להתחבר ולהתקדם. ואשמח לעזור לך בכל מה שאוכל. פעמים רבות יש בנו בלבול שגורם לנו לשאלות שהן לא רק גורמות לחוסר בהירות, אלא הן ממש גורמות לנו לחולשה בכל הדרך שלנו. שפתאום דברים שדחפו אותנו וגרמו לנו להתקדם, מאבדים את המשמעות שלהם. זהו הכח של הספק, שגם אם אין הוא מעלה משהו אחר עצם הספק גורם לחולשה. לכן, אשתדל להסביר כמה דברים באופן פשוט ובהיר, ואם הדברים לא מספיק ברורים אשמח שתכתבי אלי שוב ואשתדל להסביר ביתר בהירות ויותר בהרחבה בעזרת ה'. חכמנו זכרונם לברכה לימדו אותנו שאנו מורכבים מחלקים שונים שלנו. זאת אומרת, כבר שהאדם הראשון נברא הוא הורכב משני חלקים מגוף ומנשמה. הגוף הוא החלק החיצוני שלנו, הזמני, שלאחר מאה ועשרים שנה הוא נקבר באדמה ומאבד את משמעותו. פעמים רבות לא נשאר מנו כמעט כלום. החלק השני שהוא המשמעותי הוא הנשמה שהוא מי שאנו באמת. כל אחד והנשמה שלו, כל אחד והמשמעות שלו בחיים. הגוף הוא רק כלי, מכונה משוכללת שדרכה הנשמה עובדת בעולם. לכן, העיקר של האדם זו הנשמה. כאשר אדם מדבר על אני, חי את עצמו, באמת הוא חי את הנשמה שלו. לפעמים האדם מעט מתבלבל בעולם וחושב שהגוף שלו זה הוא, ואז הוא מתחיל לעבוד את הגוף שלו, משקיע את כל החיים למען הגוף שלו, ומול המוות שהוא כליון של הגוף האדם מנסה לדחוק את הקץ, להתעלם מקיומו או לנסות למשוך את החיים כמה שאפשר. אבל כל הדברים האלו לא באמת יצליחו, שהרי סוף אדם למיתה. זו אמת כואבת, אבל זו המציאות שאי אפשר לברוח ממנה. אבל מול הכאב הזה של החדלון יש משהו עמוק שעונה על כל השאלות, שמשנה את כל התמונה וזה שפנימיות האדם, הנשמה שלו, נשארת, לא משתנה, לא נגמרת לעולם. זה החלק הנצחי באדם. כל מה שאדם עושה משאיר את רישומו בנשמה שלו, וכל התהליך שהאדם עובר הוא בחלק הפנימי הזה שלו. זה הוא, זה ההמשך וזה התהליך האמיתי שאי אפשר לברוח ממנו. לכן, מה שהנשמה עוברת לאחר הפרידה מהגוף, זה באמת מה שהאדם עובר! זה מי שאת, וככל שתגלי אותה יותר בעולם כך יותר תחיי את האמת הגדולה והעמוקה הזו. ה' יתברך רוצה שיהיה לנו טוב, אבל הוא יתברך רוצה שאנו נגיע אל הטוב שלנו, שמתאים לנו, ולכן אם הנשמה לא מסוגלת לקבל את טובו של ה', הסבל הוא של האדם. דומה הדבר לאדם חרש שנכנס למופע מוזיקלי מופלא אך לא מסוגל לשמוע ולכן איננו מסוגל ליהנות. כל העולם הוא הכשרה לאותה המציאות הזו. אפשר עוד להרחיב על הדברים, אך נראה לי שאת הנקודה הבסיסית כבר כתבתי באופן מסויים ואינני רוצה להכביד יתר על המידה. לכן אם יש עוד שאלות או רצון ליתר הסבר והבנה אשמח להרחיב. כמובן שאם תרצי אוכל לכוון אותך למישהי שתוכלי להרחיב איתה בלימוד ובבירור של הדברים. בברכה הרב יצחק גרינבלט.
הרב יצחק גרינבלט
עוד בנושא יסודות האמונה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il