ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
מפיצים תורה בקליק - הצטרפו אלינו!
שאל את הרב משפחה, ציבור וחברה המקדש והקרבנות

כלי נגינה חדשים במקדש

הרב עזריה אריאלד סיון תש"פ
76
שאלה
האם כשיבנה בית המקדש בעזרת ה יהיה ניתן ללוים לנגן בכלים שלא הזכירו הפוסקים? וגם האם כלים ממשפחת כלי המיתר כגון ויולה או צ׳לו עונים לגדר של כינור שניתן ללוי לנגן עליו בבית המקדש?
תשובה
לשואל, שלום וברכה! מצד הדין, מסתבר שכל כלי נגינה ראוי לנגן במקדש, אם יימצא ששילובו בתזמורת המקדש מוסיף לכבוד המקום ברוך הוא ולכבוד המקדש ועבודתו. יתכן ששיקול דעת עדין, של המעמיקים בתורה ובמוזיקה ובנפש הדור, ימצא לנכון להעדיף כלים מסוימים, שמבטאים ויוצרים בקולם או אפילו בצורתם אווירה מתאימה יותר למקדש באותה עת. הרחבה: בתורה לא הוזכרו כלי נגינה במפורש, מלבד החצוצרות. במשנה (סוכה פ"ה מ"ד, ערכין פ"ב מ"ה ועוד) הוזכרו כלי נגינה נוספים: כינורות, נבלים, מצילתיים, צלצל, חליל ואבוב. מסוגיית הגמרא במסכת סוכה (נ-נא) ופסק ההלכה ברמב"ם (הלכות כלי המקדש פ"ג ה"ג) עולה ש"עיקר שירה - בפה", ואילו הנגינה בכלים משנית בחשיבותה, ואיננה בגדר "עבודה". יש לכך כמה השלכות, לגבי זהות המנגנים בכלי הנגינה, שאינם צריכים להיות לויים דווקא, וכן כלי הנגינה עצמם, שיכולים להיות גם מעץ ולא ממתכת כמו כלי השרת. במשנה בערכין שם נאמרו מספרים מסוימים של כלים: "אין פוחתין משתי חצוצרות, ומוסיפין עד לעולם. אין פוחתין מתשעה כנורות, ומוסיפין עד לעולם. והצלצל לבד". מלבד החצוצרות, שמספרם נלמד מהתורה האומרת "שתי חצוצרות", כפי הנראה מספר שאר הכלים תלוי בשיקולים מוזיקליים בלבד (ערוך השולחן העתיד, הלכות כלי המקדש סימן כ סעיף יב). ראה עוד בעניין זה בספר 'שלטי הגיבורים' (פרקים ד-יא), שדן בהרחבה רבה על כלי הנגינה במקדש. אמנם רוב דבריו הם השערות שאין הכרח לקבלן, אבל היסוד בדבריו, על ההרמוניה בין כלי המקדש והמקצוענות הרבה של נגינת הלויים, מסתבר מאוד. לגבי מספר המיתרים בכינור, נאמר בגמרא בערכין יג ע"ב: "רבי יהודה אומר: כנור של מקדש של שבעת נימין היה... ושל ימות המשיח שמונה, שנאמר: 'למנצח על השמינית', על נימא שמינית. של עולם הבא עשר... בנבל עשור זמרו לו". הרמב"ם בהלכות כלי המקדש לא הביא עניין זה להלכה, לא לגבי הכינור שהיה ולא לגבי הכינור שיהיה. אפשר שסבר שאלו דברי אגדה שאינם כפשטם, או, וזה יותר מסתבר לענ"ד, שסבר שמספרי הכינור אינם הלכה אלא נוהג, ולכן אין לקובעם כהלכה. הרמב"ן (תורת האדם, שער הגמול) מביא מאמר זה ומוכיח מכאן שהמושג "עולם הבא" אינו עולם הנשמות אחרי הפטירה, אלא עולמנו זה אחרי תחיית המתים, ומסביר: "כי ענין הכנור וכלי הזמר במקדש רמז להשגת המחשבה שהיא נתלית ברוח, ואין בגשמיות דק כמוסיקא, כענין שאמרו (ספר יצירה א,ט) קול ודבר ורוח וזהו רוח הקדש, והנה בעולם הזה ישיגו החכמים ברוח הקדש שבע ספירות וידבק אורן במשכן ובמקדש, ונרמזות בשבע הנרות של מנורה ובקצת הקרבנות. גם בלעם אמר 'את שבעת המזבחות ערכתי', הזכיר אותן בה"א הידיעה, לפיכך נרמזו בכנור שבע כלי הקול בעוה"ז. ולימות המשיח תושג ספירה שמינית וירמזו אותה, ולעולם הבא תהיה ההשגה שלימה לעשר ספירות וירמוזו אותן, וזה ענין מופלא ונכבד. ומכל פנים נלמד בפירוש העוה"ב שהוא עולם שיש בו גוף ומקדש וכליו, ואינו עולם הנשמות שכל אדם בו בחלק הראוי לו אחרי מיתתו מיד". הוא מפרש ש"של ימות המשיח" ו"של עולם הבא" היינו הכינור במקדש בימות המשיח ובעולם הבא, דברים כפשוטם, וגם מסביר שמספר הנימים בכינור מבטא רעיונות נשגבים. אם כן, מצד אחד אנחנו לומדים על אפשרות שינוי בסוג הכינור בתקופות שונות. ומצד שני, יש ללמוד מכאן שלא די במחשבה שטחית ש"זו מוסיקה יפה, אז למה לא?", אלא דרושה לשם כך חכמה מרובה בכל היבטי העניין.
עוד בנושא המקדש והקרבנות
שאל בהמשך לשאלה זו

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il