ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שאל את הרב תורה, מחשבה ומוסר עקרונות בקיום מצוות

סמכות הרבנים בימינו, כאשר יש מחלוקות

הרב שמואל אריאלכ"ה תשרי תשפ"א
שאלה
שלום כבוד הרב, בדברים יז ח-יג: אם הבנתי נכון - רשום שצריך לשמוע לאנשים שיורו לנו על התורה והמשפט ולא לסור מרוחם ומדרכם. אך בדורנו אנו היום, לא פעם קיים מצב בו אין הסכמה בין רבנים לגבי הלכות שונות. לפיכך, איך אנו אמורים לקיים את: "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ, יָמִין וּשְׂמֹאל" אם אין אמירה אחידה מצד המורים ? תודה רבה על הזמן,
תשובה
שלום וברכה! אכן בדורותינו הפסיקה אינה אחידה, שכן כל תלמיד חכם פוסק את ההלכה כפי הבנתו את המקורות, ואין גוף שמוסמך להכריע בין הדעות וליצור פסיקה אחידה ומחייבת. מצב זה אינו חדש – מאז שבטלה הסנהדרין רבו המחלוקות בישראל (עיין רמב"ם ממרים א', ד). אולם מחלוקות רבות שהיו בעבר, כגון מחלוקות בין תנאים, אמוראים או ראשונים, כבר הוכרעו במשך הדורות, על ידי פסיקת המשנה או הגמרא, או על ידי פסיקות מאוחרות יותר שהתקבלו על כלל ישראל. המחלוקות הקיימות כיום בין רבנים הן באותם פרטים שלא הוכרעו בדורות הקודמים. לפיכך יש לחלק בין ההלכות השונות: באותם פרטים שבהם אין פסיקה אחידה, אכן יכולים אנשים שונים לנהוג בדרכים שונות, ואי אפשר לטעון כלפיהם שהם עוברים על "לא תסור", כל עוד הם הולכים אחרי פסיקה מבוססת שמקורה בדבריו של פוסק בר סמכא. אולם יש לשים לב שבדרך כלל מדובר בפרטים ובמקרים מסוימים, בעוד שביסודי ההלכות בדרך כלל ישנה הלכה פסוקה וברורה שמוסכמת על כלל הפוסקים. כמעט בכל נושא הלכתי שתתבונן בו, תוכל לראות שההגדרות היסודיות הן מוסכמות, על פי פסיקות המשנה והגמרא והשולחן ערוך. המחלוקות בין הפוסקים בימינו הן אכן מרובות, אבל הן עוסקות בדרך כלל בפרטים ובהסתעפויות ולא בהגדרות הבסיסיות של ההלכה. באותן הגדרות יסודיות ומוסכמות, אכן יש מקום לומר שגם כיום קיימת מצוות "לא תסור", דהיינו שכאשר כלל הפוסקים מסכימים על דין מסויים, הציבור צריך לשמוע להם ולקיים את ההלכה דוקא באופן הזה (עיין בספר החינוך מצוה תצ"ו). לגבי אותם פרטים שיש בהם מחלוקת: יש מהראשונים (עיין ריטב"א שבת ק"ל א) שכתב שגם במצב זה עדיין קיימת מצוות "לא תסור". במצב שישנה מחלוקת בין חכמים, הרי כאשר האדם הולך אחרי רבו ומקיים את ההלכה על פי פסקיו יש בכך קיום של מצוה זו. נראה להסביר, שאמנם במצב כזה אין זו הלכה מוסכמת שמחייבת את כל ישראל, אך מצוות "לא תסור" משמעה שהאדם לא יקיים את המצוות באופן אקראי ולפי הבנתו השטחית אלא יילך אחרי פסיקה מוסמכת. במצב האידיאלי, כאשר קיימת סנהדרין, הרי הפסיקה המוסמכת היא פסיקתם של הסנהדרין. ואילו בהיעדר סנהדרין, כשאין יכולת להכריע בין הדעות החולקות, הרי כל דעה בפוסקים שיש לה מקור מבוסס ובר סמכא הרי היא בגדר דעה לגיטימית ומוסמכת. כאשר אדם או קהילה נוהגים באופן עקבי על פי פסקיו של רבם, שהיא פסיקה מוסמכת ובעלת תוקף, הרי הם מקיימים בכך את מצוות "לא תסור", גם אם קהילות אחרות נוהגות אחרת על פי רבניהן. באופן אחר ניתן להסביר את סמכות הפסיקה במצב כזה, שאין היא מצד מצוות "לא תסור" אלא מצד עצם הבירור והקיום הנכון של מצוות התורה. דהיינו: כאשר בפרט כלשהו ישנו ספק ואין הכרעה מחייבת, הרי האדם צריך לברר את הדין כמיטב יכולתו. אם הוא תלמיד חכם בעל יכולת להורות הלכה, יכול הוא לברר את ההלכה בעצמו ולהכריע כיצד יש לנהוג. אולם כאשר הוא עצמו אינו בקי בהלכה ואינו מוסמך לפסוק, אופן הבירור של האמת בעניין זה הוא על ידי שיילך בעקבות החכמים שבקיאים בהלכה וראויים לפסוק. אם בעניין מסוים יש מחלוקת בין הפוסקים, התורה אינה מחייבת את האדם לחשוש לכל הדעות והוא רשאי ללכת אחרי אחת מהן (ויש לציין שיש לכך תנאים, ואין אדם יכול לאמץ כל דעה שמתפרסמת ברבים), אך חובה עליו לנהוג כפי אחת מן הדעות הללו ואין הוא רשאי לנהוג סתם כך כפי העולה על רוחו. הליכה אחרי אחת מן הדעות זהו הוא הבירור המיטבי האפשרי במצב כזה, ולא נדרש מן האדם יותר מכך; אך אם יילך בדרך אחרת שאין לה בסיס כלל בפוסקים, אין הוא מברר את ההלכה כראוי ואין הוא מקיים את דברי התורה.
עוד בנושא עקרונות בקיום מצוות

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il