שלום הרב, את שאלה זו כבר שאלו באתר אך הרב שענה על כך יותר יתעסק על הרפורמה רציתי לשמוע מה דעת הרב על כלל השאלה:שלום הרב יש הרבה אחוזים של חזרה בשאלה בציבור הדתי לאומי, וגם יש המון מאלה שנשארים שנשארים דתיים לייט (לא כולם שוב, מדבר רק על חלק). זאת אומרת הציבור הדתי לאומי לא הגשים ממש את מה שהוא בנה במשך 70 שנה ממה שנראה לכאורה, כי במקום לגדול ולהתפתח ולפתח אידאולוגיה נכונה דתית שמרנית שמתייחסת לכל חלקי התורה ושמה אותה עיקר לחיים (כמו הרב קוק) יצא שמהציבור יוצאים רבנים עם היתרים על גבול הרפורמיים (רק חלק כמובן), ויצא שבבני עקיבא עוד לא הגיעו גם אחרי 70 שנה להפרדה בפעולות, עדיין לא, ויצא שהתורה בציבור הדתי לאומי עוד לא מגיע לרמה של החרדים (כל מה שאני אומר זה במישור הכללי, למרות כל עולם התורה של הרב טאו ומרכז הרב אבל זה עדיין רק חלק בציונות הדתית) , ויצא שאצלנו יש יותר חוזרים בשאלה, ובישיבות התיכוניות עוד לא הגענו לרמה הרוחנית של הישיבות הקטנות (שברוך ה נפתחות גם אצלנו עכשיו אבל עדיין מעט ועדיין לא כולם בציבור מסכימים עם הרעיון), ובכללי הציבור הדתי לאומי יותר חלש רוחנית מהציבור החרדי, וזה אחרי 70 שנה ואף יותר שהציבור היה צריך לבנות את עצמו ולסלול את דרכו בצורה ברורה, נכונה וטהורה. גם ברמה הלאומית קשה לומר אבל הרבה מהאלה שאומרים הלל ביום העצמאות זה יותר מתוך אידיאל מאשר מתוך הודיה, ושוכחים את העיקר, למה בכל זאת הדרך שלנו נכונה? כי יצא לנו אחרי 70 שנה ממה שנראה שום דבר מיוחד. עדיין אין הפרדה, עדיין אין עולם תורה ממשי שהולך אחרי רבותיו בכל, עדיין יש חזרה בשאלה גדולה, ועוד יוצאים רבנים שדרכם לא נכונה ע"פ התורה (שאפילו אצלנו חלק מזהירים מדרכם). למה בכל זאת אנחנו צודקים ולא החרדים?

שלום וברכה אם אתה באמת מעוניין לקבל תשובה מקיפה ומעמיקה כדאי שתלך ותשאל ת"ח, באינטרנט קשה להרחיבכדי הצורך. הציבור הדתי לאומי הוא ציבור מורכב כמו כל ציבור, (הגר"א היה אומר שציבור הוא ראשי תיבות צדיקים בינוניים ורשעים), כדי להבין תהליכים בציבור יש להסתכל מהיכן הציבור הגיע ולאן הוא הולך. בזמן הראי"ה קוק לא היה ציבור דתי לאומי. ובזמן הרצי"ה קוק מתוך הציבור הדתי לאומי היו מעט מאוד תלמידי ישיבה וכל השאר היו הולכים ישירות לצבא. מאז ועד היום הציבור גדל והתחזק מאוד. (ובציבור החרדי ישנו תהליך נוטה לצד השני כיום ישנם קבוצות בציבור החרדי שאינם מדקדקים). יש שמקפידים יותר על מצוות ויש פחות. אלה שמקפידים יותר, הם השלמים ביותר. יותר מכל החוגים החרדיים. משום שבחוגים החרדיים מצוות שלמות מוזנחות, מצוות ישוב הארץ, גיוס לצבא, מעורבות בהנהגת המדינה, וגם המציאות שרבים מידי מתפרנסים מצדקה זו מציאות לא בריאה המביאה קלקולים שונים. כמובן שהדרך הדתית לאומית יש בה מורכבות, יותר קל לנתק בין הקדש והחול אך הניתוק הזה הוא לא רצון ה'. מצוות ארץ ישראל היא מצווה חשובה עליה נאמר שהיא שקולה כנגד כל המצוות וחז"ל אמרו שעדיף לגור בארץ ישראל בעיר שרובה גויים ולא לגור בחו"ל בעיר שרובה ישראל למרות הסכנה הרוחנית בדבר. מי שמבטל באופן מודע אחת ממצוות התורה גם אם הוא עושה זאת מפחד שמא יכשל במצוות אחרות, לא ניתן לומר שהוא שלם בדרך התורה, לגבי הנערים שלא ממשיכים בדרך אבותיהם, הסיבה העיקרית לכך, שגם בית ההורים לא היה דתי כל כך. הרב שמואל אליהו פרסם לפני כמה חודשים מחקר ובו נכתב שאחוז הדתלשי"ם גבוה בבתים שההורים אינם ברמה דתית גבוהה. אבל אם ניקח את המשפחות התורניות, אחוז היוצאים מהם לחילוניות אינו גבוה מהאחוז היוצאים לחילוניות בציבור החרדי. כמובן שיש לנו מה לשאוף ולהתקדם אך גם לציבור החרדי יש לאן להגיע, עמדותיו הבסיסיות של הציבור הדתי נכונות יותר ושלמות יותר. וככול שציבור זה יהיה גדול יותר כך המדינה כולה תלך בדרך ה'. בברכה,