שאל את הרב

  • תורה, מחשבה ומוסר
  • עקרונות בקיום מצוות

האם לפי התורה האישה היא שפחה של הבעל?

undefined

הרב ש. יוסף וייצן

ב ניסן תשפ"א
שאלה
על פי התלמוד, תכלית האישה אינה אלא להיות שפחת המין של בעלה: "היה לו לאדם הראשון שנטלו ממנו צלע אחת ונתנו לו שפחה לשמשו [ליחסי מין]". הרמב"ם קבע: "כל אישה שתמנע מלעשות מלאכה מן המלאכות שהיא חייבת לעשותן, כופין אותה ועושה, אפילו בשוט." הרב הראשי לישראל, הראשל"צ יצחק יוסף, אימץ את גישתו של הרמב"ם כשפסק: "נשים משועבדות לבעלים שלהן – לבשל להם, לכבס להם". הרמב"ם אף עודד כפייה מינית באלימות: "כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו, עושה: בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר ואבר שירצה ובא עליה כדרכה ושלא כדרכה". הרמב"ן חיזק את משנתו של הרמב"ם באומרו: "אפשר לכופה בשוטים לעשות מלאכה… וגם אפשר לו למנוע תשמישה ומזונותיה עד שתחזור בה". לא מדובר בפסיקה חריגה. גם רבנים אחרים התירו הכאת האישה לשם חינוכה. ב"שולחן ערוך" נאמר: "אם מקללתו בחינם או מזלזלת באביו ואמו והוכיחה בדברים ואינה משגחת עליו, יש אומרים דמותר להכותה". והרדב"ז הכריז: "אם עושה דברים בלתי הגונים לפי תורתנו, יש לו רשות לייסרה ולהכותה ולהחזירה למוטב כיוון שהיא ברשותו". התנא שמעון בן שטח תלה וצלב שמונים נשים באשקלון ביום אחד, כי חשד שהן עוסקות בכישוף. כפי שציינתי כבר בכותרת, בתור הדתייה החזקה ביותר לכאורה, נדרשתי לתת הסברים. ברור לי שזאת לא ההתייחסות של היהדות באמת. כששאלתי רב כלשהו, הוא ענה לי שזה לקוח ממסיון, יש להתעלם וללמוד שיש כ"כ הרבה צדדים יפים ליהדות. התשובה הזאת נראתה מבחינתם כהתחמקות קלאסית. תוכל לעזור לי להסביר את עומק האמירות הללו ? ממש אשמח:):) פשוט באמת שאין לי מה לענות להן..
תשובה
שלום רב למרות כל המימרות שנאמרו בדברי חכמים אנו רואים בפועל תמיד ולא פחות מכך ביומנו שאין מדד שככל שאתה דתי וירא שמים אישתך סובלת יותר. נראה לי שאולי המציאות הפוכה. הכבוד הטהרה מאור הפנים והמידות הטובות הולכות ומתעצמות כפי מידת יראת שמים. במקרים החריגים שזה לא כך מבחנתי זה אומר שהיראת שמים שם עקומה ופגומה. התורה הינה תורת חיים. אז כדאי לבדוק את החיים ולא מאמירה שניתן לתת פרשנויות שונות. אני מניח שגם באותה תקופה שנאמרו המימרות הנ"ל נשות תלמידי החכמים היו הנשים המאושרות ביותר. חכמים מתארים את דרך ההתייחסות של עם הארץ לגוף אישתו לבין דרך תלמידי חכמים. בחברה של חז"ל הדעות של חכמים היו הדעות הכי מתקדמות. בתקופה שבא העבדות והשפחות היו דבר מקובל באה התורה ועידנה את מערכת היחסים המקולקלת שהיתה מצויה באותה עת. כך גם בנוגע לנשים וילדים במצב בו אישה לא היתה רגילה להיות מפותחת מבחינה לימודית ולא התעסקה עם דברים שברוח היחס לאישה התעדן על ידי דברי חכמים. התרי חז"ל בנוגע לאפשרות המנהג של האדם באישתו בעניני תשמיש לא נאמרו כאידאה וכדרך שכך ראוי לנהוג. מדובר על אדם פחות מעלה שאם לא נתיר לו להיות עם אישתו גם הוא יהיה רועה זונות וגם אישתו עלולה למצוא את עצמה בידי אחר. חכמים הדריכו להשאיר את כל הקשר האינטימי בין איש ואישה גם כששניהם לא עדיני נפש. הנפילה במערכת היחסים בין איש ואישה טמונה בנפילה של חטא עץ הדעת טוב ורע. זה חלק מהקללה של האנושות. התיקון של כולנו לחזור לגן עדן. בגן עדן מתגברים על הקללה שבאה לעולם בעקבות נפילתו. אנו מקוים שאנו בדרך לשם. אנו בדרך לגן עדן למקום שהאיש והאישה יהיו במצב של קשר פנים אל פנים. כל קשר שלא נעשה מתוך כבוד , רוממות ועיסוק משותף של האיש והאישה בשכינה ובאידאות שהופכות אותם להיות ממש אחד ישאירו אותנו מחוץ לגן עדן. לצערנו חלק מרכזי שתוקע אותנו ביכולת לחזור לגן עדן זה לא התורה והדרכותיה אלא התפיסה הפירודית המערבית שיוצרת פער ואי יכולת לוותר האגו האישי בשביל הביחד הזוגי. כל טוב
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il