שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • מצוות ישוב וכיבוש הארץ

האם מקיימים מצוה כשהולכים ד' אמות בארץ ישראל

undefined

הרב נועם דביר מייזלס

כ"ג סיון תשפ"א
שאלה
שלום הרב ראיתי איזה גילוי דעת מעניין שכל ארבע אמות אני מקיים מצות ישוב הארץ, אולם ראיתי דעות שבעצם המצווה היא כללית ולאו דווקא כל ד' אמות, ואם כן האם זה אומר שבעצם רק כל ד' אמות קיימתי את המצווה או שבכל רגע מקיימים מצוה זו?
תשובה
שלום וברכה. נראה שהדבר תלוי במחלוקת הפוסקים, אולם הדעה הרווחת היא שאין בכך מצוה בפני עצמה אלא הידור של מצות ישוב הארץ, וכמה מגדולי ישראל נהגו להדר ללכת כל זמן מסויים בד' אמות חדשות שלא דרכה כף רגליהם. מקורות: חז"ל הפליגו בשבחה של ארץ ישראל (כתובות דף קיא - קיב) ובמעלת הזוכים לדור בה, ודרשו על הפסוק (ישעיה מ"ב ה'): "ורוח להולכים בה", אמר רבי ירמיה בר אבא א"ר יוחנן: "כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל - מובטח לו שהוא בן העולם הבא". וז"ל הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ה' י"א): "אמרו חכמים כל השוכן בארץ ישראל עונותיו מחולין וכו' אפילו הלך בה ארבע אמות זוכה לחיי העולם הבא, וכן הקבור בה נתכפר לו וכו'". המהר"ל (חדושי אגדות על הגמ' שם) מבאר שחז"ל נקטו בכוונה ד' אמות, כיון שד' אמות הוא מקום המיוחד לאדם אחד, וכן ארץ ישראל נחשבת למקום יחיד ומיוחד (יחידו של עולם) והדבר נרמז בכך שאמרו חז"ל שארץ ישראל היא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, וכתב שם: "וכשהוא זוכה לארץ זוכה לעוה"ב, וכבר בארנו זה ג"כ במסכת אבות (פ"א) כי עולם הבא נקרא בפרט ארץ וכדכתיב (תהלים ל"ז) צדיקים יירשו ארץ וכו'". גם השל"ה הקדוש (לך לך אות י"ב) מבאר שמדובר על מהלך רוחני שעושה האדם, וז"ל: "המהלך מהלך השלמות ממעלה למעלה מכח ארבע אמות של הלכה שקובע לעצמו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ח א) אין לו להקדוש ברוך הוא אלא ארבע אמות של הלכה. ואז זוכה לארץ ישראל העליונה, שעליה נאמר (ישעיה ס, כא) 'ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ', שהוא עולם הבא, כי ארץ ישראל תחתונה מכוון נגדה", וראה שם עוד. והנה לכאורה הדבר תלוי במחלוקת הפוסקים, שהרי ידועה ההלכה (רמ"ח סעיף ד') שאסור לצאת למקום רחוק בג' ימים הקרובים לשבת מחשש לחילול שבת, אולם הוסיף מרן השו"ע (שם): "והעולה לארץ ישראל, אם נזדמנה לו שיירא אפילו בערב שבת, כיון דדבר מצוה הוא, יכול לפרוש", וכתב על כך המג"א (שם ס"ק ט"ו) : "ודוקא על דעת להתיישב ויש אומרים אפילו ע"מ להחזיר כיון דאפילו מהלך ד"א בא"י מצוה היא", ובפשטות נחלקו האם עצם ההליכה בארץ ישראל נחשבת למצוה. ומדברי כמה מגדולי הפוסקים נראה שמדובר על זכות ומעלה ולא על מצוה, וכפי שכתב המהרי"ט (בתשובה ח"ב יו"ד סי' כ"ח) וז"ל: "ואפי' תימא שזכות הוא לו ממה שאמרו כל המהלך ד' אמות בא"י מובטח לו שהוא בן העולם הבא דכתיב ורוח להולכים בה מ"מ מצות עשה ליכא". וכדעה זו נראה הלכה למעשה (עיין בדברי הגר"מ גרוס שליט"א, מנוחת אמת עמ' ע"ד). ואף אם אין מצוה בד' אמות כשלעצמן, מכל מקום ודאי שיש בכך הידור במצות ישוב הארץ ומעלה גדולה כפשט דברי חז"ל והמפרשים, ואם ההליכה נעשית מתוך חיבה לארץ הקודש הקדושה ודאי שמקיימים בכך מצות ישוב הארץ כראוי (עיין בשו"ת תורה לשמה סי' תי"ח, ובספר מעשה איש ח"ב עמ' רי"ט שמרן החזו"א הידר ללכת ד' אמות חדשות שלא הלך בהם, והגרי"ח זוננפלד זצ"ל נהג בכל יום ללכת בד' אמות חדשות, שלהי דקייטא סי' כ"א). בברכת התורה והארץ,
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il