שלום וברכה לרב. ידוע שחז"ל אסרו לדון בלילה, אם כן על מה סמכו היום בתי דינים שדנים לכתחילה בלילה?

שלום רב. מה שנוהגים כיום לדון בלילה, מבואר בסמ"ע, שהוא משום שבעלי הדינים "קיבלו עליהם" לדון באותו בית דין (ואף חותמים על חוק הבוררות), ובזה הם מאפשרים לבי"ד לחרוג מזמני הישיבה המבוארים בחז"ל ולדון אף בלילה, ויתרה מכך מבואר בחז"ל שיש בכח בעלי הדינים "לקבל עליהם" לדון אפילו אצל קרוב או פסול. מקורות והרחבה: ז"ל המשנה בסנהדרין (לב.): "דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה, דיני נפשות- דנין ביום וגומרים ביום". וברא"ש (ב"ב ח' ג') הביא מח' במקרה שקיבלו עדות בלילה, אם יכולים לדון ע"פ אותה קבלה, שלדעת רשב"ם, יכולים, ושכן מבואר בירושלמי, שאם טעו ודנו בלילה, דיניהם דין. והרמב"ן חולק וסובר שהבבלי חולק על הירושלמי, כמבואר בסנהדרין (יא:) שאין מקדשים החודש בלילה, ואם קדשו, אינו מקודש, ולמדו זאת ממשפט, מה משפט ביום אף קדוש החודש ביום, משמע שאם עשו תחילת דין בלילה אינו כלום. ולמעשה פסק המחבר (חו"מ ה' ב') שאין דנים בלילה תחילת דין, אך אם התחילו לדון ביום גומרים בלילה. והוסיף הרמ"א: "וי"א דאם עברו ודנו בלילה, דיניהם דין", ומקורו ברשב"ם הנ"ל. ובש"ך (שם סק"ה) הביא עוד ראשונים הסוברים שאין דיניהם דין, וכן הכריע למעשה. ויש לברר על מה סומכים היום שדנים לכתחילה בלילה, ולכאורה זה נגד השו"ע והרמ"א. והנה נראה שסמכו בזה על דברי הסמ"ע (שם סק"ז) שהביא בשם תשובת מהר"ם מרוטנבורג (סי' כ"ט), שאם נתרצו שני הצדדים לדונם בלילה, מותר לדונם, דלא גרע מקיבלו עליהם קרוב או פסול. ונחלקו הפוסקים מה נחשב "קיבלו עלייהו" לעניין זה, לדעת הסמ"ע (שם) שכתב: "ומשום הכי נוהגין לעת עתה להקל לדון תחילת דין בלילה, דמאחר שבא לדין כששולחין אחריו הוה ליה כקיבלוהו", היינו שגם אם הגיע בעקבות פניה של הבי"ד אליו, הוי כקיבלוהו. אולם החוות יאיר (הובא בפת"ש שם סק"ו), סובר שרק אם באו מעצמם ללא פניה של הבי"ד, נחשב כקיבלו עלייהו. עיין שם שהביא ראיה לדבריו. ואם כן כיום שבעלי הדינים באים מבחירתם החופשית וחותמים על טופס בוררות, ודאי שניתן לדון בלילה. ברכה והצלחה,