האם רב עיר/רב קהילה/רמ בישיבה תיכונית נחשב למשועבד לקהילה/תלמידים שלו לעניין לפטור אותם אם שאלו ממנו משהו לדוגמא אדם מהיישוב ששאל רכב מהרב של היישוב האם פטור במקרה גניבה מדין בעליו עמו? או תלמיד בישיבה התיכונית ששואל משהו מהרב או מראש הישיבה פטור מדין בעליו עמו?

מקורה של שאלה נמצאת בסוגיה הזאת: "אמר רבא: מקרי דרדקי, שתלא, טבחא, ואומנא, ספר מתא - כולהון בעידן עבידתייהו כשאילה בבעלים דמו. אמרו ליה רבנן לרבא: שאיל לן מר! אקפיד, אמר להו: לאפקועי ממונאי קא בעיתו? אדרבה, אתון שאילתון לי. דאילו אנא מצי אישתמוטי לכו ממסכתא למסכתא, אתון לא מציתו לאישתמוטי. ולא היא, איהו שאיל להו ביומא דכלה, אינהו שאילו ליה בשאר יומי. " ( מסכת בבא מציעא צז.) מדברי הסוגיא משמע שמוסכם על כולם שכאשר אדם שאול או שכיר במלאכתו לאדם אחר אז אם האחר שואל ממנו חפץ אם יאבד ממנו הרי הוא פטור מדין "שאליה בבעלים" אמנם כאשר ישנו יחס הדדי בין שני הצדדים נחלקו חכמים כיצד להגדי, מי שאול למי, מי עובד אצל מי. ובעיקר השאלה עומד הרב המלמד את התלמידים. לדעת רבא היכולת להחליט במה עוסקים, מה יהיה נושא הלימוד (מסכתא) מי יחליט על זה, הוא הדבר המגלה לנו מי משועבד למי. אמם משמע מדברי הגמרא שהיא לא מקבלת את דבריו של רבא ומחלקת באופן אחר בין הימים שבהם היו עסוקים בלימוד "יומי דכלה" (לימוד שלפני המועדים שבו הרב מחוייב ללמד תלמידיו/קהילתו) שבהם הרב משועבד לתלמידיו לבין "סתם יום של חול" שבהם התלמידים החפצים ללמוד מן הרב נחשבים כפועליו ומשועבדים לו. הרא"ש הוסיף שאם כל אחד מהצדדים (הרב והתלמידים) אינם יכולים להחליט לבד וחולקים הם הנושא הנלמד הרי ששני הצדדים אינם משועבדים זה לזה. באופן פשוט נראה מסברא שהפרמטר שהובא בגמרא של החלטה על המסכת הינו רק כאשר אין תשלום שכירות למלמד(וממילא הרב אינו מחוייב ללמד בשעה זו) שבו חכמים חפשו דרך לבחון את הדבר, אבל במקום שהתלמיד או הוריו משלמים שכירות למלמד הרי שהוא שכור לבעליו גם אם הוא זה שמחליט על המסכת. כמובן בשביל פטור "בבעלים" צריך שהשכירות או ההשאלה תהיה בזמן שבו הבעל יהיה שאול או שכור במלאכתו לבעליו אף שהאיבוד או הגניבה קרה אחר כך כשלא היה במלאכתו. כן נפסק גם בשולחן ערוך חושן משפט סימן שמ"ו. יש להעיר בהבנת המחלוקת בין רבא לתלמידיו הרב אלישיב זצ"ל ב"הערות למסכת" רצה להסביר שהמחלוקת בין רבא לבין תלמידיו היא האם המלמד תורה עוסק במצווה בין אדם למקום (וממילא אינו במלאכתו) או שהוא עוסק במלאכת חברו לאור הנ"ל יש לדון בשאלתך: א. ר"מ בישיבה, בזמן שהוא עסוק במלאכתו (שעות הוראה) או אפילו מוכן וראוי ללמוד למרות שבפועל אינו מלמד עכשיו נראה שהשואל יהיה פטור מחיובי שמירה, אלא שיש לדון למי הר"מ שאול או במלאכתו, האם של הישיבה והעומדים בראשה או של התלמידים. האם נבחן זאת לפי מי שמשלם את המשכורת(הנהלת הישיבה) או עם מי פועל ועוסק האדם(התלמידים) ונראה מפשט הפוסקים שמדובר במי שעוסקים עימו בפועל (ולא המערכת וכדו) כמובן כל זאת בשעות העבודה אבל לאחר שעות העבודה אין לו פטור של "עמו במלאכתו" ב. לעניין רב קהילה או רב עיר לכאורה הדבר הנתון בשאלה האם יש זמן שאינו מחוייב בעבודתו זמן שהוא יכול "להשמט" ממלאכתו, אז בזמן זה אינו נחשב עמו במלאכתו. כמו כן אם יש לו זמן קבוע להשיב על שאלות ולהעביר שיעורים אזי בשאר הזמן אינו במלאכתו. ויש לעיין בימינו שיש רבני קהילות שהם גם עסוקים במלאכה נוספת אך מאידך ניתן לפנות אליהם תמיד וכשהם פנויים הם עונים. יחד עם זאת ברור לכל שהגדרת תפקידם אינו מעה של 24שע' ביממה. ונראה לענ"ד שהגדר יהיה כפי שאמרנו לעיל שכל זמן שיכולים לעשות משהו אחר ללא התנצלות או קבלת רשות הרי שהם אינם במלאכת הציבור אך בזמינים שברור לכל שזה זמן המחוייב של הרב לקהילתו הרי שבזמן זה נחשב הרב עמו במלאכתו" של הציבור. לחיבת התורה מצרף את דברי בעל ערוך השולחן על נושא זה:ערוך השולחן חושן משפט סימן שמו סעיף יז יראה לי דהרב הקבוע בעיר כששאלו ממנו אנשי העיר פטורים באונס ופשיעה דהרי הוא עמם במלאכתם בכל עת כשצריכים לשאול שאלה או דין תורה אמנם אם יש להרב שם עת קבוע להשיב להם אזי שלא בעת הקבוע אין דינו כשאילה בבעלים וכן דיינים הקבועים בעיר אבל הרב והדיינים ששאלו מהם חייבים ואף שבני העיר מצווים לעשות מלאכתם מ"מ כיון דהמנהג ליתן להם שכירות קבוע לא מקרי עמו במלאכתו וש"ץ הממונה שלא בשעת התפלה אינם שאולים זל"ז ובשעת התפלה נשאלים זל"ז [נה"מ] ויש מי שאומר שהש"ץ שאול להם אף שלא בשעת התפלה ולא נראה כן אם לא שיש לו עוד איזה שירות השייך כל היום במלאכה של אנשי העיר ולמה אמרנו שהרב אין אנשי העיר נשאלים לו ולהש"ץ הם כשאולים לו משום דשעת התפלה מוכרחים להיות בבהכ"נ ומקרו כשאולים לו אבל להרב אינם מוכרחים לשאול שאלות ודיני תורה בשאין להם מה לשאול ולדון ושמש בהכ"נ הוי כשאול לכל בני הכנסת ולא הם לו ובלן בשעה שרוחצים במרחץ הוי כעמם במלאכתם להרוחצין שם באותה שעה ומשרת ומשרתת בבית בעה"ב נקראו בכל עת עמו במלאכתו וכן אנשים שהבעה"ב שוכרם לעסקיו הם בכל עת עמו במלאכתו וכן כל כיוצא בזה: סעיף יח הרב השונה לתלמידיו אם הם צריכים ללמוד עמו בכל מסכת שירצה הוא ואף אם התחילו מס' אחת יכול לשנותה לאחרת אז הם כשאולים לו שהם עמו במלאכה ואם שאל מהם הוי שאילה בבעלים ואם הוא צריך ללמוד עמהם בכל מקום שירצו ללמוד אז הוא נשאל להם אפילו שלא בשעת הלימוד אם מחוייב ללמוד עמהם בכל עת שירצו ואם הדבר תלוי בשניהם כגון שהמס' שהתחילו יגמרו ואין הרב יכול לשנות המס' שלא מדעת התלמידים ולא התלמידים בלא דעת הרב אינם שאולים זל"ז כלל ולפני המועדים שדרך לדרוש להעם הלכות החג הוא נשאל להם: