שלום הרב, רציתי לשאול את הרב שאלה. בעיקרון אבא שלי הוא ממוצא רומני אשכנזי, אבל הוא חזר בתשובה ואימץ אורח חיים ספרדי כמו המשפחה של אמא שלו. והוא כנראה גם לא ירצה לשנות לאשכנזי חזרה. רציתי לדעת איך עליי לנהוג, כפי איזו עדה. תודה רבה!

שלום וברכה! עליך להמשיך לנהוג כמנהג הספרדים, כפי שאתה נוהג כעת. הרחבה ומקורות: במצב כזה, שאדם חוזר בתשובה והוריו לא שמרו מצוות, ישנן דעות שונות בין הפוסקים באיזה מנהג עליו לנהוג: הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל (שו"ת אור לציון, מבוא, יסודות בדרכי ההוראה, ענף ו') כותב שאדם כזה צריך לנהוג כפי מנהג העדה המקורית שלו, וזאת גם אם הוא חזר בתשובה על ידי רבנים מעדה אחרת ולמד תורה אצלם. הגרש"ז אוירבך זצ"ל (הליכות שלמה, תפילה, פרק ה', "דבר הלכה" לז) כותב גם הוא שבעיקרון אדם כזה צריך לנהוג כמנהג העדה המקורית, אולם הוא כותב שאם האדם קשור כעת לרבנים ולקהילה מעדה אחרת הרי הוא רשאי לאמץ את מנהגם. ואילו הגר"ע יוסף זצ"ל (שו"ת יביע אומר חלק י', או"ח סימן ט) סובר שחוזר בתשובה יילך אחרי הרבנים שלימדו אותו, ובפרט כאשר מדובר במנהג הספרדי. [עיין שם בתשובה נימוקים שונים: הנימוק המרכזי הוא שבארץ ישראל ישנה עדיפות למנהג הספרדי, וכפי שיטתו הכללית של הגר"ע בעניינים אלה (שיטה שאינה מוסכמת, ואכמ"ל). אולם מופיע שם גם נימוק שעל פיו באופן כללי חוזר בתשובה יילך אחרי רבותיו ולא אחרי מנהג אבות אבותיו.] בדומה לכך עיין בשו"ת תשובות והנהגות כרך א סימן שנ"ד, משם עולה שחוזר בתשובה לא ינהג כמנהג עדתו המקורית אלא כפי מנהג רבותיו והקהילה שדרכה הוא חזר בתשובה (אם כי עיקר ההקשר שם בתשובה הוא שונה, עיין שם). בהקשר שלנו יש לשים לב לשתי נקודות: א. תשובתו של הרב אבא שאול, הקובעת שיש ללכת אחרי מנהג העדה המקורית של האדם, באה לשלול את הדעה שמי שחזר בתשובה חייב לאמץ את מנהג רבותיו שדרכם חזר בתשובה, אף שזהו מנהג שונה ממנהג עדתו המקורית. כנגד זה טוען הרב אבא שאול שהאדם אינו צריך לאמץ את מנהג רבותיו, ואדרבה, הדרך המסתברת יותר היא שינהג כמנהג עדתו המקורית. אולם אין שם שלילה של אפשרות הבחירה של האדם – אכן החוזר בתשובה אינו מחוייב לאחוז במנהג רבותיו, אולם אם מצד עצמו הוא מעוניין לקבל על עצמו את מנהג רבותיו שהחזירוהו בתשובה, הוא רשאי לעשות כך. כך מופיע שם בתשובה בהקשר דומה (עיין שם בפנים) לגבי הליכה אחרי מנהגו ופסיקתו של הרב: "אלא שרשאים... לנהוג כדבריו, אבל אינם מחויבים". ממילא, במצב המדובר, שאביך העדיף לנהוג כמנהג הספרדים בגלל הקישור המשפחתי לצד אימו, ייתכן שהדבר מותר לפי כל הדעות שהבאנו. ב. בשאלתך אין מדובר על המצב לכתחילה, שהאדם חוזר כעת בתשובה ומבקש לדעת כיצד לנהוג. אביך כבר אימץ את מנהג הספרדים, ואתה כבר גדלת והתחנכת כפי מנהג זה. במצב כזה, שזהו המצב הנתון, נראה שכל הפוסקים הנ"ל יסכימו שהאדם אינו צריך לחולל כעת שינוי ולהפוך את הנהגתו ההלכתית. הוא יכול להישאר במנהג שאותו אימץ, אף שאין זה מנהג עדתו המקורי. כך כותב בתשובת הרב אבא שאול (בהקשר מקביל כנ"ל): "כיון שכבר נהגו כך, יש בזה משום דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד, שמי שכבר נהג כחכם אחד יכול להמשיך לנהוג כמותו...", "שהוא מטעם שכבר נהגו, ודבר שכבר נהגו בו דבר גדול הוא...". וכן בדברי הגרש"ז מופיע "שצריך לכתחלה לנהוג כמנהג בית אבותיו", דהיינו שהדיון הוא לגבי הקביעה לכתחילה, בשלב הראשוני של ההחלטה לחזור בתשובה נכון שהאדם יבחר לעצמו את מנהג עדתו המקורית, אך אם הוא כבר נהג במנהג אחר אין עליו חובה לשנות כעת את מנהגו למנהג אבותיו. ממילא, במקרה שלך אביך יכול להישאר במנהג הספרדי ואינו צריך לשנות את מנהגו לאשכנזי, ובוודאי שאתה, שגדלת במנהג הספרדי, יכול להמשיך במנהג הזה. הדברים תואמים היטב לעיקרון שהוסבר בתשובה הקודמת: אכן הפסיקה המקובלת היא שאדם שאבותיו חיו באשכנז ממשיך גם כיום לנהוג כמנהג אשכנז, וכן מי שאבותיו חיו בארצות המזרח ממשיך לנהוג כמנהג עדות המזרח. אך זאת לא בגלל שמנהג האבות מחייב את צאצאיהם לדורות עולם, אלא בגלל שכל יהודי צריך שיהיה לו מנהג ברור שעל פיו הוא נוהג, ואדם שיש לו כבר מנהג פסיקה מסוים, שנולד בו ונהג כמותו באופן טבעי, אינו אמור להחליף אותו באופן שרירותי. אולם במצב של חוזר בתשובה, שבדור ההורים או הסבים חל נתק בשמירת המצוות, כבר אין כאן המשך טבעי של ההתנהלות ההלכתית. במצב כזה דנים הפוסקים האם "ברירת המחדל" הטבעית של האדם היא לנהוג כפי מנהג עדתו המקורית, או שאדרבה, המסלול ההלכתי הטבעי לגביו היא לנהוג כפי הרבנים שדרכם הוא חזר בתשובה וכפי מנהג הציבור שאליו הוא קשור כעת. אולם אין במצב כזה גדר שמחייב במוחלט, וישנו מקום מסוים לשיקול דעתו ובחירתו של האדם. ואם האדם כבר אימץ לעצמו זרם פסיקה כלשהו, גם אם אין זה המנהג של אבות אבותיו, הרי כעת זהו המצב ההלכתי הנתון מבחינתו, ולפיכך אין הוא נדרש להחליף לפתע את מנהגו, שכן זרם הפסיקה הטבעי שלו כעת הוא המנהג החדש שבו הוא נוהג בפועל.