יורה דעה סימן של"א סעיף פ"ה: "הגומר פירותיו של חבירו שלא מדעתו הרי אלו טבלו" קשה. אני לא רוצה שיגמור. כגון אני רוצה לאכול עראי. ועוד.

שלום אכן הבעלים של הפירות לא גמרו אותם ולא קבעו אותם למעשר ויתכן שאף רצו לאוכל מהם אכילת עראי, אך כעת הפירות נאסרו באכילת עראי. הכלל "אין אדם אוסר דבר שאינו שלו" - חל רק על איסורים שתלויים בדעתו של האדם כגון: אדם שהשתחווה לחפץ של חבירו, לא אסרו. אך באיסורים שחלים לפי מציאות מסויימת, כל אחד יכול להחילם, (דרך משל אדם שהרג את בהמת חבירו - הבהמה מתה והיא מוגדרת כנבילה, עם כל המשמעויות ההלכתיות שיש לכך, אף שהמעשה זה בניגוד מוחלט לרצונו של חבירו). מצבים או איסורים שלא האדם עצמו מחיל את הדין (כמו קניינים, שהאדם מחיל את הקניין ע"י ההגבהה, וכן קידושין וגירושין), אלא הדין חל ממילא (כמו נבילה) - יכול אדם לאסור דבר שאינו שלו, כיון שהאיסור לא נובע מהאדם אלא מהמעשה. ולכן במקרה זה שהאיסור לאכול מן הפירות אכילת עראי תלוי במציאות בפועל ומכיון שכעת נגמרה מלאכתן של הפירות כגון שהיה מירוח או אחד מששת הדברים הקובעים למעשר - הפירות נאסרו באכילת עראי עד שיופרשו מהם תרומות ומעשרות. יום טוב