שלום. ביכולתנו וברצוננו לתכנן במקרה כנ"ל בדיוק, שהסכך הכשר יהיה מתחת רפרפת האלומיניום. מה מידת הסמיכות הנדרשת? האם גם כאן אפשר להיעזר בדין לבוד, וכל עוד המרחק בין הסכך הכשר לפסול הינו קטן משלושה טפחים אזי נחשב לעירוב הכשר בפסול והסוכה תהיה כשרה? יש לציין שהנחת הסכך הכשר על האלומיניום עצמו (ואף אם יונח מתחת האלומיניום בסמיכות רבה ברמה שהסכך הכשר נוגע בפסול) לכאורה לא יאפשר לסגור את הגג במידה וירדו גשמים. כמו כן יש לדון מצד תעשה ולא מן העשוי במידה והסכך הכשר מעל האלומיניום. תודה רבה!

שלום וברכה! ראשית, אחזור שוב על הבהרה חשובה: האפשרות לדון על סוכה כשרה בפרגולת מתכת, היא אך ורק במצב כפי שמתואר בשאלה המקורית ובשאלתך, דהיינו פרגולה שהפסים שלה נפתחים, וכך נוצר מצב שפסי המתכת הם דקים והרווחים ביניהם הם גדולים. בפרגולת מתכת רגילה, שפסי המתכת הם רחבים והרווחים צרים יותר, אין כל אפשרות להקים סוכה. ומכאן לשאלתכם: א. הסכך הכשר צריך להיות מונח בין הרפפות של האלומיניום, או צמוד אליהן ממש, מלמעלה או מלמטה. אם יש רווח בין הסכך הכשר לבין הרפפות, גם אם זה רווח קטן, הסוכה תהיה פסולה על פי הדעות שהוזכרו בתשובה הקודמת. ב. השאלה על "תעשה ולא מן העשוי" אינה לגמרי ברורה. אם כוונתך שמניחים את הסכך הכשר על גבי הרפפות בזמן שהן סגורות ואז פותחים אותן, אכן יש בזה בעיה של "תעשה ולא מן העשוי". אבל כפי שאתה כותב, ממילא לא ניתן להניח את הסכך צמוד לרפפות ואז לפתוח אותן, וממילא השאלה אינה מעשית. הרחבה ומקורות: מלשונם של חלק מן הפוסקים נראה לכאורה שניתן להכשיר את הסוכה רק אם הסכך הכשר נמצא ממש בין המוטות של הסכך הפסול. כך למשל היא לשונו של המגן אברהם (תרכ"ו, ו): "דלא אמרינן לבוד, כיון שסכך כשר ביניהם". וכן במשנה ברורה (תרכ"ו, יז): "אבל אם מסכך על גבי הלאטע"ש (- קורות עץ שהן חלק מן הבית ופסולות לסיכוך), אף על פי שהן סמוכין זה לזה בפחות משלשה טפחים, הרי זו כשרה, ואין אומרים כאן לבוד... כיון שסכך כשר מונח ביניהם אין מצטרפין". התיאור הוא אמנם של סכך שמונח על גבי המוטות הפסולים, אבל הנימוק להיתר הוא משום שהסכך נכנס בין המוטות. דהיינו שמדובר בסכך טבעי של ענפים ועלים, שכאשר מניחים את הענפים על גבי המוטות העלים יורדים למטה ונכנסים ביניהם. ולכאורה משמע מלשונות הפוסקים, שדוקא באופן זה הסוכה כשרה, ואם הסכך יהיה מונח רק מלמעלה אין זה מועיל. אולם כמה פוסקים (עיין פסקי תשובות תרכ"ו, ט; שו"ת עמק התשובה או"ח, צו) הוכיחו שגם כאשר הסכך מונח על גבי המוטות הפסולים ואינו נכנס ביניהם, עדיין הסוכה כשרה. כך עולה מדברי הגמרא (סוכה ט"ו ב) המתארת סוכה שיש עליה שיפודים של מתכת ומעליהם קנים של סכך, שהיא כשרה אם השיפודים נתונים שתי והקנים נתונים ערב או להפך, דהיינו שהקנים מונחים בניצב לשיפודים. ומסביר רש"י: "ואם היו נתונין השפודין שתי, נותנן לקנים של סכך ערב, דעל כרחך אם אינו נותן ראשי הקנים על שפודין הרי הן נופלין לארץ, והלכך הוה ליה כשר מרובה על הפסול". דהיינו שהקנים מונחים על השיפודים ולא ביניהם, ובכל זאת הסוכה כשרה. וכך מפורש עוד יותר בפירוש רבנו חננאל שם: "אם היה סכך פסול נתון שתי, נותן הסכך כשר עליהן ערב, ולא נמצא מכניס ביניהם כלום". ממילא, עולה שהסכך הכשר אינו חייב להיכנס ממש בין הרפפות ואפשר גם להניחו על גביהן כאשר הוא צמוד אליהן. אבל אין מקור להתיר גם כאשר הסכך מופרד מן הרפפות ברווח כלשהו. ומה שהצעת שנחיל כאן את דין "לבוד", וממילא הסכך יהיה כשר גם אם אינו צמוד אל הרפפות, כל עוד המרחק אינו מגיע לשלושה טפחים – הדבר אינו מסתבר. דין "לבוד" מועיל ליצירת מחיצות, אבל אין משמעו שכל חפץ שנמצא במרחק של פחות משלושה טפחים נחשב כאילו הוא נמצא כאן ממש. להמחשה: האם אדם יכול להחזיק את התפילין במרחק של שני טפחים מעל לראשו, ולקיים בכך הנחת תפילין מדין "לבוד"? ודאי שלא. וכך גם כאן, אין אנו עוסקים בהגדרת מחיצה, אלא באים לבטל את המחיצה שנוצרה על ידי הסכך הפסול. לשם כך צריך מגע פיזי ממש של הסכך הכשר עם הסכך הפסול, ולא מועיל שהוא יהיה במרחק של פחות משלושה טפחים. לגבי "תעשה ולא מן העשוי": אם מניחים את הסכך הכשר צמוד מתחת לרפפות ואז פותחים אותן, הדבר נכנס למחלוקת בין הפוסקים, בעוד שאם מניחים את הסכך הכשר צמוד מעל לרפפות ואז פותחים אותן, הסוכה פסולה לכל הדעות (עיין במשנה ברורה תרכ"ו, יח). אך כאמור, ממילא השאלה הזו אינה מעשית.