רציתי לדעת אם מותר לשים מוזיקה לילדים בבית כשאני נמצאת בשנת אבל בתוך החצי שנה? ובפרט, האם ניתן לשים לילדים שירי חנוכה?

אם הילדים או שאר בני הבית נמצאים בחדר אחר הם יכולים לשמוע מוזיקה בחדר שהם נמצאים בו, ואם את צריכה להיכנס לחדר שלהם לאיזה עניין זה בסדר. ככלל אין לשמוע מוזיקה באותו חדר שהאבל נמצא בו. אך יש להקל בדבר לצורך גדול. לכן אפשר להשמיע שירים לילדים קטנים משום שיש בזה צורך להרגיע אותם וכדומה, (ובפרט שירי חנוכה שיש בהם צורך חינוכי לחבב על הילדים את המצוות). גם שאר בני הבית הגדולים יכולים לשמוע מוזיקה בחדר שאת נמצאת בו אם זה מצער אותם או מעיק עליהם שלא לשמוע מוזיקה. נראה שניתן להקל לבני הבית לשמוע בחדר של האבל מוזיקה שקטה ורגועה, משום שיש אומרים שגם האבל עצמו רשאי לשמוע שירים כאלה. בשורות טובות! מקורות והרחבה: במסורת משה (ח"ב, עמ' ש) נשאל הגר"מ פיינשטיין אם מותר לאשה אבלה לשים מוזיקה בביתה בשביל ילדיה הקטנים, והשיב: "נו לכאורה הוי זה כדבר הצורך דלפעמים קשה לפייסם, ואם כן מותר. ובהמשך (עמ' שא) נשאל אם הבעל אבל, האם האשה יכולה לשמוע מוזיקה? והשיב: "שאסור לה בזמן שבעלה שם שבגדולה אין הכרח כל כך (מה שאין כן קטנים כדלעיל), ושנית הלא יש מספיק זמן כשבעלה אינו בבית, ובוודאי אין שום הכרח דווקא לשומעו בשעות שהוא נמצא שם." בספר צרור החיים לגר"מ אליהו (עמ' 62) כתב: "אם בני הבית שומעים מוסיקה, טוב לכבות, ואם קשה הדבר, כגון שהילדים מקשיבים לקלטת וכו יכוון לא ליהנות מהמוסיקה." בספר מעין אומר (הלכות אבלות, עמ' רט) מובא: "כאשר האב או האם נמצאים בתוך י"ב חודש לפטירת הוריהם, האם מותר לבני הבית לשמוע שירים? תשובה: ישמעו מתי שההורים לא נמצאים". וכעין זה כתב הגר"ד ליאור שליט"א (מובא באתר ישיבה) בתשובה לשאלה זאת: "בבית בודאי שאם את בחדר אחר הם יכולים לשמוע מוזיקה גם אם את שומעת, ולא להתכוון ליהנות מזה". בספר נטעי גבריאל (פרק יד הלכה ו, עמ' קיג) כתב שאשה לא תשמע מוזיקה כשבעלה האבל בבית וכן להיפך. אולם כתב (שם, עמ' קיב) להתיר למלמד דרדקי ולמחנכות להשמיע מוזיקה לתלמידים כיון שעושים דרך לימודם ולא דרך שמחה. בהערה (שם, ד) ביסס היתר זה על פי דברי המהר"ם שיק וערוך השולחן שהתירו במקרה שבעבידתיה טריד ואינו מכוון ליהנות. ואף בעניננו עושה רק להלהיב לב התלמידים לעורר חשקם בלימודם. עכ"ד. בענייננו לשים שירי חנוכה לילדים בבית יש קצת צורך חינוכי, אם כי בהורים פחות שייך לומר שבעבידתיה טריד, וגם אולי אין כל כך צורך כמו במחנכים בכיתה, אבל סוף סוף יש צורך חינוכי וחזי לאצטרופי להקל. בספר הלכות אבלות לרי"צ רימון שליט"א כתב (עמ' 127): "אם יש עוד אנשים בביתו של האבל הם רשאים להאזין למוזיקה, והאבל רשאי להיות שם (על פי הבית מאיר על השולחן ערוך שם, ב). אך ישתדלו לשים מוזיקה רגועה ושקטה ולא מנגינה משמחת". עכ"ד. כעין דבריו כתב בספר מעולם ועד עולם (עמ' 187): "משפחת האבל לא חייבת להתנזר ממוסיקה בגלל האבל". ובהמשך כתב: "למרות שמותר לבני ביתו של האבל לשמוע מוסיקה, בוודאי שראוי שלא ישמעו מוסיקה בקולי קולות". ע"ש. אולם נראה מהפוסקים שלא התירו לבני הבית לשמוע מוזיקה אלא רק לילדים קטנים, או בחדר אחר כנ"ל. ומהבית מאיר הנ"ל שהזכיר הרב רימון אין ראייה להתיר לבני משפחתו של האבל לשים מוזיקה כאשר האבל נמצא בחדר, ע"ש בבית מאיר, ואכמ"ל. נראה שיסוד הדבר הוא שמצד אחד הבית הוא גם ביתם של בני המשפחה שאינם אבלים, ולכאורה מעיקר הדין הם יכולים לנהוג בביתם כרגיל ולשים מוזיקה, והאבל יכול להתכוון שלא ליהנות מהמוזיקה (ראה חפץ חיים כלל ו, הלכה ה ובאר מים חיים יד שביאר סוגיא זו היטב). מאידך מדובר גם על הבית של האבל, ולא ראוי להכניס את האבל למצב שהוא שומע משהו שאסור לו. ועוד שקרוב לוודאי שהאבל נהנה מהמוזיקה ושמח בה ולא יכול להתכוון כל הזמן שלא ליהנות מהמוזיקה (וכפי שברור שלא שייך שיהיה שירת נשים בבית משום שבנות הבית לא אסורות בדבר, ונאמר שהבנים יכוונו שלא ליהנות מזה). לכן הדרך הנכונה היא שלא ישמיעו מוזיקה אלא אם כן יש צורך בדבר. היום אנשים מאד התרגלו לשמוע מוזיקה (יותר מאשר בדור הקודם). לכן נראה שלהרבה אנשים קשה מאד שלא לשמוע מוזיקה בביתם במשך שנה. עוד יש לציין שיש מקום לומר שאין ממש איסור לאבל לשמוע מוזיקה שקטה ורגועה (ראה דבר יהושע, ג, סג). לכן כאשר אפשר יש להתחשב באבל ולא לשמוע מוזיקה בחדר. אולם אם הדבר גורם קושי מיוחד יש להקל. ויש יותר מקום להקל כשמדובר במוזיקה שקטה ורגועה כנ"ל. ונראה שיותר יש להקל כאשר התחילו לשמוע את המוזיקה ואחר כך האבל נכנס לחדר שהרי הם הדליקו בהיתר. בשורות טובות וכל טוב!