לרב שלום וברכה. א. אדם שאומר קדיש על אמו וכעת ביקשו ממנו שיאמר עבור חבר שנפטר שאין לו מי שיאמר עליו קדיש, האם אפשרי לומר קדיש לע"נ שני נפטרים יחד? ב. אדם שמשלמים לו כסף לומר קדישים, יכול לומר קדיש עבור כמה נפטרים?

שלום רב. א. קדיש אחד מועיל לשני נפטרים כמבואר בפוסקים, עם זאת לכתחילה ראוי שקרוביו ישכרו משהו אחר שיאמר את הקדישים עבור אותו חבר. ב. מעיקר הדין מספיק קדיש אחד לכל נפטר, אך אדם הנשכר בכסף, נכון להודיע להם שהוא אומר עבור נפטרים נוספים. מקורות: הנה בשו"ת הראנ"ח (סימן ע"ז), כתב לגבי אדם שהיה נשכר לומר כבר קדיש, ואח"כ מת לו אביו שהדבר מועיל, וז"ל: זכרון אחד עולה לכאן ולכאן", והשווה את הדברים לדין תענית, במי שקבל עליו להתענות ב' וה' וחל ב' וה' בתעניות צבור, שיוצא ידי נדרו על ידי אותם תעניות ועולים לו לכאן ולכאן, עיין שם. וכן כתבו עוד רבים מן הפוסקים (כנסת יחזקאל יו"ד סימן מה, ובבית יהודה עייאש ח"א סי' י"ט, הגאון מהרש"ם בשו"ת ח"ב סי' כ"ט). אולם בשו"ת קרן לדוד (סי' ל"ב) דן בכך, ובתחילה רצה ללמוד שהדבר אפשרי מדין תעניות כאמור, שהרי מרן השו"ע (סי' תקס"ח) כתב שהנודר להתענות סך ימים רצופים ואירע באחד הימים תענית צבור, עולה לו, ולמדו כן ממה שאמרו בפ"ק דחגיגה (ז:) ישראל יוצאים ידי חובת שמחה בנדרים ונדבות, ואם כן גם כאן יש לומר שהקדיש עולה לשנים, אך לבסוף דחה זאת, וכתב שדוקא בשלמי שמחה שבאים כדי שיהיה לו מה לאכול ולשמוח, די לו בנדרים ונדבות שאוכל ושמח, וכן הנודר להתענות לצעורי נפשיה קא מכוין, והרי נצטער, אבל בנידוננו הרי קיבלו עליהם כל ישראל לקיים מכבדו במותו על ידי תפלה וקדיש, אם כן הוי דבר שבחובה שאינו בא אלא מן החולין. וראה מעין זה בשו"ת תשורת שי (סימן תקפה). ובשו"ת יבי"א (ח"ח יו"ד סי' ל"ז) האריך בנידון זה, וכתב שדברי הקרן לדוד תמוהים, שהרי לא זכר מדברי המהראנ"ח שזכרון אחד עולה לכאן ולכאן. ומה שנדחק לחלק בין נידון התענית לנידון דידן, אינו מחוור, שהרי המהראנ"ח השוה נידונו למה שכתב המהרי"ל בכיוצא בזה. ועיין עוד בשו"ת דובב מישרים ח"ב (סי' טו), ובשו"ת ציץ אליעזר ח"ז (סימן מט). והנה בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סימן רנד) נשאל מגבאי, שחלק מפרנסתו היא מאמירת קדישים על אלו שלא הניחו בנים זכרים שיאמרו קדיש והוא לידע בעד כמה אנשים הוא יכול לומר קדיש. וז"ל הגר"מ פינשטיין זצ"ל: "הנה לע"ד צריך שיהיה קדיש אחד ביום לכל אחד וכשיתפלל מע"כ לפני העמוד יהיה לו עוד קדישים ואם יש בביהכ"נ שני מנינים יש למע"כ קדישים בכפילא ואחרי למודו במשניות וכדומה יהיה לו עוד קדישים, וכפי סך הקדישים שיכול מע"כ לומר כך יהיה סך האנשים הנפטרים שיאמר בעדם". וכתב שהטעם לכך הוא מכיון שבעבר היו נוהגים לחלק את הקדישים בין האבלים והיו מטילין גורל כשהיה רק קדיש אחד לשנים ולשלשה כמבואר במג"א (או"ח סי' קל"ב סק"ב), והיה נמצא שלכל נפטר יש רק קדיש אחד ביום ולפעמים גם קדיש אחד לא אמר אבל ברוב הפעמים היה לו קדיש אחד ליום, ולכן גם כששוכרין אחר שיאמר עבור קרובם מספיק שיאמר רק קדיש אחד ליום, ואף שיזדמן איזה פעמים מצד יא"צ שבביהכ"נ וכדומה שלא יוכל לומר איזה קדיש מאחר שברוב הפעמים יאמר סגי. והוסיף ש"טוב שירשום אצלו שקדיש זה הוא בעד איש זה וקדיש זה הוא בעד איש זה". לפי דבריו, יש לברר האם האדם שהתנדב לכך, אומר קדיש אחד המיוחד עבור הנפטר בלבד. והוסיף שם, שאם אותו יהודי נשכר לומר קדישים, והקרוב שמשלם להאומר קדיש חושב שהוא יאמר עבור קרובו קדישים הרבה, אפשר שרק בעד זה משלם מה שהתנה, ויהיה זה בחשש גזל. לכן סיים, שטוב לומר זה להקרוב שמשלם שיאמר קדיש אחד ביום עבור קרובם משום שיותר לא צריך. בשורות טובות,