שלום וברכה לרב. הרב כתב בתשובתו כי ביטול החמץ לא יכל להיות רק ביום על אף ששריפת החמץ שאנו מבצעים ביום לכאורה היתה מזכירה לנו לבצע ביטול מפני שזה "פחות מוגדר". מעיון קל בגמ (פסחים) בדף ו: נראה שהטעם שלא תוקן הביטול ביום הוא משום שכבר נכנס האיסור דרבנן באכילתו וממילא כבר איננו ברשותו של האדם (וכדברי רב גבי קידושין בחמץ דרבנן אחר שהתחיל האיסור מדבריהם עיי"ש). יתכן ולמסקנת הפוסקים הטעם בכך הוא דווקא כפי שהרב כתב, לא עיינתי בזה לצערי. עכ"פ, ראיתי לנכון להעיר לדברי הגמ שם היות ובהבנת טעם הדבר שהתקנה הראשונית בביטול חמץ לא תוקנה שיעשה ביום כדברי הרב יש נפק"מ גדולה, שלכ לדברי הרב שהטעם לכך הוא רק מפני שהשרפה היא לא דבר מוגדר כ"כ א"כ בימינו שכתבו הפוסקים לבטל גם ביום ניתן יהיה לבטל לכאורה גם אחר חלות איסור האכילה מדרבנן. משא"כ בהבנת הגמ שציינתי לכך, שאז לא תוקן הביטול ביום משום שכבר חל האיסור דרבנן וכיום שמחמירים לעשותו ביום יש לעשות זאת טרם יתחיל האיסור מדבריהם באכילה

שלום וברכה, זה דבר פשוט שאי אפשר לבטל מהשעה השישית כמבואר בגמרא פסחים (ו:) משום שהחמץ אינו ברשות האדם שיוכל לבטל. הגמרא (שם) גם ביארה שלא תיקנו לבטל בשעה רביעית או חמישית משום שאין חיוב לעשות דבר לביעור החמץ בשעות אלו ועלולים לשכוח את הביטול עד השעה השישית. אלא שעדיין שאלו האחרונים לפי המנהג כיום לשרוף את החמץ לפני השעה השישית יש דבר מוגדר שצריך לעשות בשעה זאת, ולכאורה היה אפשר לוותר על הביטול של הלילה. על כך ענו שאין חיוב לשרוף בשעה מסוימת ואפשר לשרוף מתי שרוצה, וממילא אפשר לשכוח את הביטול (שער הציון תלד, יט).